משרד האוצר בוחן את האפשרות להפסקת הפנסיה התקציבית, שממנה נהנים רבים מעובדי המדינה הוותיקים, המגזר הציבורי ומערכות הביטחון. אם ימומש, יעביר המהלך את העובדים הפעילים (ולא הגמלאים) למסלול של פנסיה צוברת, כמו אצל כל העובדים שהצטרפו לשירות המדינה לפני כעשור ושאינם זכאים לפנסיה תקציבית.
פנסיה תקציבית היא התחייבות של מעביד לשלם לעובד פנסיה על חשבונו. מ-2005 ישנה השתתפות סמלית של העובדים בעלויות הפנסיה, בשיעור של 2% מהשכר. קצבאות הפנסיה התקציבית מבוססות על גובה השכר ועל שנות הוותק של העובד. המעביד הוא שלוקח את הסיכון, והזכויות של העובד מוגדרות ומובטחות עוד טרם יציאתו לפנסיה. לזכות העובד נצברים 2% משכרו לשנת עבודה ועד למקסימום של 70% (35 שנות עבודה). עד 1998 כל עובדי המדינה נהנו מפנסיה תקציבית ועובדי המדינה החדשים זכאים לפנסיה צוברת, המיטיבה פחות עם העובדים. האחרונים שעברו לפנסיה צוברת היו עובדי מערכת הביטחון ב-2004.
ההבדל המהותי ביותר בין הפנסיה תקציבית, שבה הארגון משלם לעובד פנסיה מתוך התקציב שלו על סמך זכויות ברורות שנצברות לאורך שנות העבודה, הוא שבפנסיה צוברת אין כל הבטחת זכויות לחוסך. הכספים שיקבל לאחר הפרישה יהיו נגזרת של הכספים שהפקיד לחיסכון לאורך השנים והתשואות שכספים אלה רשמו בשוקי ההון.
על-פי הערכות בשוק, אנשי המקצוע במשרד מעוניינים להוביל מהלך להפסקת הפנסיה התקציבית, אך השר לפיד צפוי לחסום את המהלך וגם ההסתדרות לא תסכים למהלך שכזה. גורמי המקצוע באוצר אמנם סבורים שהמהלך יחסוך למשק כמיליארד שקל בשנה, אך מעבר לפנסיה צוברת דווקא יביא להוצאות תזרימיות גדולות יותר בגין הוצאות השכר של העובדים, כבר מהיום הראשון לשינוי. עיקר החיסכון מהפסקת הפנסיה התקציבית יתבטא רק בעתיד.
המנגנון לצעד האמור, כפי שנשקל על ידי האוצר ונפסל לפי שעה על ידי הדרג הפוליטי, גורס כי הזכויות שהעובדים הרלוונטיים שזכאים לפנסיה תקציבית כבר צברו - יישמרו להם, והחיסכון שלהם ייעשה מעתה במסגרת פנסיה צוברת הכוללת הפרשות עובד ומעביד. המשמעות: עובד המדינה יידרש להפריש לפחות 5% משכרו עבור חלקו בפנסיה הצוברת, לעומת כ-2% מהשכר בפנסיה התקציבית.
המהלך ילווה באובדן הביטחון של העובד לגבי זכויות הפנסיה שיקבל עם הפרישה מעבודה לעולם של חוסר ודאות - בדומה לקיים בשוק הפרטי.
התחייבות של 564 מיליון שקל
המדינה עצרה את הגידול העיקרי של הבור התקציבי האדיר של הפנסיה הצוברת כבר בסוף שנות ה-90' ותחילת שנות ה-2000 כשהעבירה את העובדים החדשים לפנסיה הצוברת. ואולם, למרות חסימת ההצטרפות לפנסיה התקציבית של עובדים חדשים בשירות הציבורי, ההתחייבויות של המדינה למימון הפנסיה התקציבית הלכו ונסקו בשנים האחרונות.
מבדיקת "גלובס" עולה כי בעוד שבסוף 2007 העריכה המדינה כי ההתחייבות הכוללת שלה בגין הפנסיה התקציבית הסתכמה בכ-391 מיליון שקל, הרי שבסוף 2011 כבר דובר בהתחייבות אדירה של כ-564 מיליארד שקל, שתרבוץ מעל תקציב המדינה לאורך השנים הבאות (כמה עשורים). מדובר בגידול שנתי של קצת פחות מ-10% מאז ועד סוף 2011, אף שאין עובדים חדשים המצטרפים לפנסיה התקציבית.
לא מן הנמנע שהיקף ההתחייבות האקטוארית במסגרת הפנסיה התקציבית עשוי להיות גדול בשנים הבאות בשיעור ניכר מעבר לסכום שמצוין כיום בדוחות הכספיים של הממשלה.
עם זאת, גם אם האוצר ינקוט במהלך הזה, ואף יצליח לעבור משוכות משמעותיות בדמות ההסתדרות, הרי שלא מדובר בפתרון בעיית המחויבות האקטוארית התקציבית האדירה שלו, וזאת משום שכבר עתה יש התחייבויות בהיקף של כ-327 מיליארד שקל, למקבלי גמלאות.
עיקר ההתחייבויות בגין פנסיה תקציבית היא לעובדי מערכת הביטחון וגמלאיה, ולעובדי ההוראה. רבים מהגורמים המכירים את הסוגיה מעריכים כי האוצר לא יוכל להימנע מהתערבות בתפוח האדמה הלוהט הזה בשנים הבאות ובשלב מסוים לא יהיה מנוס מחיתוך כלשהו בזכויות הפנסיה התקציבית של העובדים הזכאים לכך.
