"אני מחזיקה מעל 100 עדויות של נשים שהוטרדו, הותקפו ונאנסו על-פי החשד על-ידי עמנואל רוזן מזה 30 שנה" - כך אמרה היום (ב') הדס שטייף, כתבת הפלילים של גלי צה"ל ומרצה במכללה למינהל, במסגרת פאנל מיוחד שנערך במכללה למינהל בעקבות פרשה רוזן.
בפאנל, שנערך תחת הכותרת: "יום הכיפורים של התקשורת הישראלית?", השתתפו גם דן שילון, גדי סוקניק, ד"ר דליה לירן-אלפר (מומחית לחקר המגדר בתקשורת, נשים בפוליטיקה וההיסטוריה של התקשורת) וד"ר רותי לזר (מומחית למשפט פלילי ומגדר).
אתר "גלובס" העביר את הפאנל בשידור חי.
לדברי שטייף, "יש תלונות במשטרה. רוב התלונות מתייחסות גם למעשים קשים שהיו בעבר. אמנם מקרה שעברו ממנו 10 שנים פועל עליו חוק ההתיישנות, אבל האם האנס שאנס אותה ואין תלונה במשטרה זה הופך אותו ללא אנס? או את הנאנסת ללא נאנסת? כשמדובר ב-3-4 תלונות אולי, אבל יש הרבה תלונות - ויש לנו עוד כמה נגד כמה עיתונאים בכירים נוספים".
"היא הקיאה"
בסיום הפאנל שאלה אחת הסטודנטיות את שטייף אם תוכל לספר מה בדיוק עשה רוזן. שטייף ענתה: "עדות אחת מדברת על זה שעמנואל רוזן התחיל עם בחורה שהייתה מפיקה שלו ברדיו 102FM, והוא הגיע אליה הביתה. שימו לב שכל העדויות מדברות על זה שהוא משיג טלפונים ואז מגיע הביתה, פולש להן לפרטיות.
"היא פתחה את הדלת, היה לה בן זוג שלא היה באותו זמן בבית. רוזן התחיל איתה, שלח ידיים. היא הרגישה שהיא הולכת להיכנע לו, כי הוא היה הבוס שלה. הם שכבו. היא אמרה לו לא קודם, אבל לא באותו זמן. וזה חזר על עצמו, גם כאשר היא עברה דירה.
"כמה זמן לאחר מכן, אבא שלה צלצל אליה ואמר לה שרוזן מכין עליו כתבה שתהרוס את חייו. היא התקשרה לעמנואל רוזן וביקשה שלא יעשה את הכתבה. אז הם נפגשו, ועמנואל אמר לה שהוא לא יעשה את הכתבה, אם הם ישכבו בכל מקום וזמן שהוא ירצה. היא הסכימה אבל לא עמדה בזה והקיאה. והוא פרסם את הכתבה על אבא שלה. זה המקרה הכי חמור, אבל יש עוד".
"שורה של עדויות"
שטייף סיפרה בתחילת הפאנל איך כל הפרשה התחילה: "זה התחיל לפני כשנה, כשנשות תקשורת התכנסו והקימו את תא העיתונאיות. ואז במפגש ההקמה, שהיה באוניברסיטת תל-אביב, קמו מספר נשים ודיברו על זה שהן הותקפו והוטרדו מינית על-ידי אנשי תקשורת בארגונים שלהם. התחלתי לאסוף עדויות. המאמר הראשון התפרסם באונלייף, שהטרדות מיניות נעשות גם בתקשורת.
"זה גרר אחריו שורה של עדויות שהתחלתי לקבל, ש-80% מהם היו נגד עמנואל רוזן. פרסמתי מאמר נוסף ונוסף, ושום דבר לא קרה מזה. הוזמנתי לכלי תקשורת אחד - 'צינור לילה' - לדבר על זה".
עוד הוסיפה שטייף כי "לפני 3 שבועות פורסם שעמנואל רוזן עומד לקבל תפקיד בכיר באולפן חדשות 10, והחלטנו שעד כאן. התכנסנו 10 נשות תקשורת והחלטנו לעשות מעשה. עד אז היו 40 תלונות - אונס, הטרדות מיניות, מעשים מגונים וכו'".
שלומי ברזל, ראש מסלול עיתונות במכללה למינהל, שאל את שטייף: "כמה חשוב שהמילה 'לכאורה' צריכה להתנוסס בדברים כאן?", שטייף ענתה לו: "אני כבר בשלב אחר. בכנסת יש דיון האם אנס או חשוד באנס - אבל רק בית המשפט יקבע".
על הסיבה שקראה לרוזן "אנס" אמרה שטייף: "יצאו נגדי על זה שאמרתי שעמנואל רוזן הוא אנס, ולא אמרתי 'לכאורה'. כמי שנלחמת שנים בהטרדות מיניות ותמיד דרך בתי משפט, במקרה הזה הנשים והנאנסות אמרו לי כך: 'למשטרה לא נגיע, אבל אם הוא תובע אותך תביעת דיבה - אנחנו נגיע לבית המשפט'".
"לא לחכות למשטרה"
ברזל שאל את דן שילון: "האם כלי התקשורת הפכו לבורדלים ענקיים, לבתי זונות ענקיים? אני מכיר סיפורים על ערוץ 1. האם נרדמנו בשמירה?".
שילון השיב: "אם עמנואל רוזן עשה את המעשים החריגים שמיוחסים לו. הוא לא חריג. יש הרבה מקרים של הטרדות ומקרי אונס בחיים הציבוריים שלנו ובתקשורת. בתקשורת, בעיניי, הטרדה מינית על-ידי איש תקשורת - אני רואה אותה בחומרה גדולה יותר מאשר על-ידי כל אדם אחר, כי אנחנו בתקשורת נותנים לעצמנו לשפוט אנשים על מעשים בכל תחום ולא רק על הטרדות מיניות.
"אני לא יודע מה עשה עמנואל ומה לא. הופתעתי מכמות הנשים שאמרו לי בשבוע האחרון: 'אני לא מבינה מדוע שופכים את דמו של האיש לפני שבית המשפט עשה משהו'. פה יש לי עמדה נחרצת: אנחנו בתקשורת לא תלויים בחקירת משטרה ולא בפסיקת בית משפט. זה דבר מרחיק לכת, מה שאני אומר. אם נחכה למשטרה או לבית המשפט, אנחנו הופכים למדינה טוטליטרית. התקשורת היא הרשות הרביעית, שעושה ברוב המקרים את מלאכתה נאמנה, אבל יש מקרים שגם פוגעים באנשים.
"יש אפשרות שהתקשורת תחשוף מעשה פלילי של אדם, שלא ביצע את המעשה הזה, ומאותו רגע היא הכפישה אותו וחרצה את גורלו לכל חייו, אבל יש גם היבטים שהתקשורת חשפה דבר אמיתי. אריה דרעי לא היה הולך לכלא אלמלא מרדכי גילת. לאה רבין לא הייתה עומדת למשפט אלמלא דן מרגלית. אנחנו ברוב המקרים מקדימים את המשטרה בחשיפה".
לדברי שילון, "מה שעושה הדס שטייף ראוי לברכה, כי אחרת נימצא במצב של הדחקה והשתקה. אני לא הייתי נגרר לביטוי 'יום הכיפורים של התקשורת'. כבר שמעתי את הביטוי הזה אינספור פעמים בעבר. אבל ללא ספק, אנחנו, אנשי התקשורת, מחויבים להרבה יותר אחריות, ניקיון-כפיים, מאשר חלקנו מגלה מדי יום למרבה הצער. יש עיתונאים שניקיון-כפיים הוא לא נר לרגליהם.
"לעצם ההטרדה - חיזור אובססיבי, כמו שנאמר כאן, ברגע שבחורה אמרה לגבר 'לא' ברור - מאותו רגע זה הופך להיות דבר שהוא בגדר הטרדה. וכל מי שאומר איפה החיזורים של פעם - אפשר לחזר, כל עוד לא נאמרה המילה "לא".
שילון: מירי לא רצתה להתלונן
שילון התייחס גם לסיפור המפורסם, אותו חשף בתוכנית הבוקר בערוץ 2 שהנחה עם טלי מורנו, לפיו אשתו לשעבר מירי הוטרדה מינית על-ידי אישיות בכירה במדינה. "זה סיפור שהיא לא סיפרה לי, אני הייתי עד לזה. זה קרה לפני כמה שנים. זה לא היה בארץ. לא הייתי איתה אז בקשר של חברות או זוגיות, אבל רציתי להיות איתה בקשר של זוגיות.
"אמרתי לה שמכאן היא הולכת למשטרה. היא אמרה לי: לא רק שאני לא הולכת - אם אתה רוצה להיות איתי בקשר, אתה גם לא תלך למשטרה'. שאלתי למה, והיא אמרה שהיא תהיה לבד וברחוב אם היא תפרסם את זה. לימים היא נקמה בו כשהיא סיפרה לביתו ולאשתו. התגובה של ביתו הייתה שהיא לא מופתעת. הייתי עד לסיפור הזה".
סוקניק: "חיכיתי להזדמנות"
ברזל פנה לגדי סוקניק, שהשתתף בפאנל ובעבר הגיש לצד רוזן: "איך אני אמור להתייחס אליך? כפחדן שלא אמר מילה עד עכשיו או שהחלטת זה הרגע? ואם כן, אז למה עכשיו?".
סוקניק ענה לו: "היה לי ברור שברגע שאני אכנס לסיפור הזה יהיו רפי-שכל שישאלו: איפה הוא היה עד היום. זו עוד סיבה למה נשים לא מתלוננות על הטרדות מיניות ולמה גברים לא מציפים את הנושא הזה, בעיקר בתקשורת. זה היה לי ברור, וזה היה חלק מהשיקול שלי. יש הזדמנות לעשות את זה סוף-סוף.
"הסיבה היא פשוטה: במקרה האישי שלי, אני לא מומחה לענייני עבירות מין של עמנואל רוזן, אבל לאורך הדורות הצטבר אצלי מידע ועובדות. במקרים שזה היה רלבנטי פעלתי, ואני לא אפרט עכשיו. חלק מהאנשים שפעלתי מולם סיפרו את זה בעיני החוקרים. אני חיכיתי להזדמנות".
בהקשר זה אמר שילון: "אני מכיר את גדי סוקניק לא מעט שנים. בתקופה שהוא הגיש עם עמנואל את 'אולפן שישי', אפילו הייתי בדירקטוריון החדשות. אנשים באים עכשיו ואומרים לי: 'גדי סוקניק סוגר חשבונות עם עמנואל רוזן'. ואני אומר שלא מעניין אותי. אם הוא דובר אמת, אז אני מאמין לו, ולא מעניין מה הייתה מערכת היחסים ביניהם".
שטייף התייחסה להחלטה של חדשות 2 להיפרד מרוזן לאור תלונות ושמועות שהגיעו בהקשר של הטרדות מיניות, וטענה כי זה נעשה מאוחר מדי. "אני חושבת שזה חמור מאוד שבכלי התקשורת ידעו שנים שיש עיתונאי בכיר שמבצע מעשים חמורים כקלים ולא עשו כלום. איך אנחנו נראים?".
שילון אמר מנגד כי "צריך לברך את מנהל חדשות 2, אבי וייס, שהחליט לפטר אותו. הוא עשה מה שלא עשו בחדשות 10".
עוד הוסיף שילון כי "אם הייתי מנהל של מישהו שמטריד נשים, והייתי יודע שהוא מטריד, לא הייתי מעסיק אותו יום אחד נוסף".
סוקניק אמר בהקשר זה כי "אני כעיתונאי לא הייתי מצטרף לכלי תקשורת שבו ידוע שיש מישהו שמטריד נשים".
■ עמדה / פרשת רוזן: שטייף לא מתאפקת, וחבל