1. רק לא לעשות את הטעות של זהבית. האם זה מה שהדהד בראשה של רקפת רוסק-עמינח, מנכ"לית לאומי, כשחזרה בה מההסדר שחתמה למחיקת החוב של דנקנר? היא התקפלה בתוך ימים ספורים, באקט מופקע מאגו, שרק מעטים המנהלים הגברים שהיו מרשים לעצמם. חלקם אף הביעו זלזול נוכח מה שתפסו כהיעדר יכולת עמידה מול המתקפה הציבורית. חסרת ניסיון, צעירה מדי, הפטירו.
אבל דווקא רקפת היא זו שמהר מאוד הפנימה את כללי המשחק החדשים. מה שלאומי היה מצליח להעביר לפני חצי שנה, הוא כבר לא יכול לעשות היום. גם אם זה הסדר לפי הספר, לפי החוק, משיקולים עסקיים לגמרי. זה כבר לא מספיק. לא היום.
תשכחו ממנהלים על פס ייצור שחונכו על האקסיומה של מקסום רווחים בבתי הספר למינהל עסקים. מנהיגות של שליטים זה הסיפור של פעם. בדינמיקה החדשה של יחסי הכוחות, המנהיג של היום לומד, לפעמים בדרך הקשה, שהוא משרת ציבור במובן הכי בסיסי של המילה.
ואם הוא לא יקלוט את התדר של הציבור, זה יעלה לו. לציבור יש דעה, והוא לא יכול לנגב אותה. כי האזרח הקטן יודע היום לייצר רעש גדול. מה שמנהלים התרגלו לעשות כל השנים, מפסיק להיות אפשרי.
2. האם זה הופך את כללי המשחק לדמוקרטיה ישירה? מעכשיו צריך לשאול את הציבור לפני שמקבלים כל החלטה?
שר האוצר, יאיר לפיד, הזמין את המפגינים מחוץ לביתו לשתות אצלו קפה. זה לא אומר שהוא קיבל את דעתם. זה אומר שהוא יודע שהוא צריך להיות קשוב.
ריחוק ציבורי זה המשחק של פעם. חלף מן העולם. לציבור יש מה להגיד. ויש לו היום גם את הטכנולוגיה להגיד את זה. טכנולוגיה שמנגישה אותו למנהיגים. הוא עולה על קיר הפייסבוק שלהם. ואם יש כמה אלפים כמוהו - זה גם יישמע. היום כל אדם יכול לדעת אם הוא לא היחיד שחושב כמו שהוא חושב. ההוויה האמורפית, שפעם קראו לה דעת קהל, מקבלת צורה ברורה, מוחשית. היא נותנת שיקוף חד ומיידי, מכתיבה את סדר היום.
3. דמוניזציה ברשתות היא תופעה שלא קל לעמוד בה. אתמול זו הייתה זהבית, היום רקפת, מחר זה יהיה מנכ"ל אחר. זו לא הפרסונה. זו השיטה. וזה הולך להיות קשה, מורכב ומסובך. רק מעטים יוכלו לצלוח את אתגר המנהיגות בעידן הזה.
האם זה יצמיח סוג אחר של מנהלים? בוודאי.
מוטת השליטה שלך כמנהל תצטמצם? מאוד.
אתה מרגיש נמעך תחת הלחץ? בטוח.
ובגלל זה אתה דווקא רוצה להמשיך להיות מרוחק? תשכח מזה.
בעידן שטוח של ניתוץ היררכיות, אין דבר יותר מופרך ממנהיגות השולטת ממרחקים.
4. מצד שני, להנהיג זה ללכת נגד הרוח. אז איך אפשר להוציא לפועל החלטה לא פופולרית? החלטות קשות לעיכול ידרשו ממך לשתף את הציבור ולהסביר לו את השיקולים, להציג את החלופות, את מרחב התמרון, להביא את הדברים לדיון ציבורי. חלפה מן העולם התפיסה ש"הגדולים יודעים מה הם עושים".
5. פעם חשבת שאם תגרוף הישגים עסקיים יסלחו לך על הכול. אבל התמקדות אינטנסיבית במקסום רווחים עלולה לגבות מחירים כבדים. 'להביא תוצאות' זה ציווי חזק, שעלול להיות מסוכן. אם אתה, או העובדים שלך, חושבים שהם צריכים להשיג את היעדים המספריים האגרסיביים, בכל האמצעים, התוצאות עלולות להיות הפוכות ממה שחשבת.
ההמונים בחוץ יודעים היום להשיב אש מול מה שהם תופסים כלא צודק. לך יישאר רק לתפוס מחסה. מנהל שיעשה שריר - יגלה שזה רק יכאב לו יותר. תשאלו את זהבית.
גם אם זה נראה נטל, יותר מאי פעם צריך להסיט את המאמץ האסטרטגי לכיוון יחסים מוסריים עם הציבור, גם על חשבון המספרים והתוצאות.
6. המנהיג החדש צועד באזורים בלתי ממופים של התרבות החדשה. הוא יכול לארוז את הכללים המסורתיים שלמדנו בבית ספר למינהל עסקים, ולניילן אותם למזכרת. תסתכלו על החברה, על השפה, על התקשורת הסלולרית, על הדינמיקה ברשתות החברתיות. הכול משתנה בקצבים מסחררים.
מספיק צרכן אחד שיוקיע את המהלך העסקי הלא צודק שלך ויקבל אלף לייקים, וזה מהר מאוד הופך ל-100 אלף קירות, שמסעירים את הרשת. ובעקבותיה גם את התקשורת המסורתית. ועוד לפני שאתה קולט מה קורה, אתה בבעיה שצריך לטפל בה מיד. אולי, אפילו, לכנס דירקטוריון לדיון דחוף. מעט מאוד מנהלים מבינים את השיח הזה. למעט יש גם מי שיייעץ.
7. המנהיגות העסקית, כפי שהכרנו אותה, כבר לא קיימת. היום המנהיג העסקי הוא ההמון. המטוטלת עפה לצד השני. האם זה מה שמצפה לנו, שארגונים עסקיים ינוהלו דרך הרשתות החברתיות?
מנהלים עוקבים בבהלה אחר ההתפתחויות. אפקט רקפת עושה את שלו. אל תתפלאו אם החרדה שלהם תיארז מחדש ותימכר לנו כהתעניינות עזה בנו, הלקוחות. הם יעשו הכול כדי לא להפוך לשק האגרוף, קורבן הספורט הלאומי החדש. וודי אלן ביים את זליג, זיקית אנושית, שכדי לשרוד רוצה כל הזמן להשביע את רצון זולתה. האם המנהיג החדש יהיה הזליג שלנו?
תמיד אמרו לנו שהלקוח הוא המלך, אבל עכשיו הוא הופך ממושג סמנטי, לגורם מוחשי מאי פעם. יותר חזק מבעלי המניות. חשבת שלהיות מנהל זה לקרוא מאזנים, לצאת למבצעים ולפעול מול הרגולטור? תחשוב מחדש. יש רגולטור חדש ורב עוצמה, שיכול לסחוף במהירות, והוא אינו פועל לפי כללים צפויים. קוראים לו ההמון. וגם הרגולטור הפורמלי מושפע ממנו.
את רקפת זה תפס באמצע שינוי תרבותי חברתי. היא מהר מאוד אימצה את לקחי ידידתה מתנובה. מי שלא יפנים את השינוי ימצא את עצמו כמו ברווז במטווח. זה יפתיע רק את מי שיתעקש להיות מופתע.
vered-r@globes.co.il