בסוף זה יגיע גם לרגולציה, לא תהיה ברירה אחרת. השינוי העמוק המחלחל בשוק התקשורת הישראלי חזק מכל חוק או מגבלה. זה שינוי שלא מגיע רק מכוחות איתנים כמו טכנולוגיה או משברים כלכליים, אלא הוא נטוע בעבודה קשה ובשינוי מציאות של אנשי התעשייה הזו בעצמם.
במשך שנים אולצו גופי שידור, מפיקים ויוצרים לשרוד בתנאים ובדרישות לא הגיוניים ולייצר יש מאין. בסופו של דבר הם בעצמם כפו את המהפכה הדרמטית ששוק הטלוויזיה שלנו עובר, וכעת לא ניתן אלא להמתין שגם המחוקקים ואלה האמונים על אסדרת השוק יבינו זאת.
אנדמול, גוף תקשורת חובק-עולם, עשוי בשבועיים הקרובים להפוך לבעל מניות בזכיינית ערוץ 2 רשת. יחד אתו אמורה להיכנס אשת עסקי התקשורת נינה סטורמס, שמתגוררת בעיקר במונקו. גופים שמבינים מדיה, שרוצים להרוויח ממדיה ובדרך-כלל גם יודעים לעשות זאת. הם מגיעים אל זכייניות הטלוויזיה ערב המעבר של השוק הזה לרישיונות.
אנדמול זיהתה את השינוי וגיששה גם אצל ערוץ 10. רשת נראתה - ובצדק - השקעה הרבה יותר טובה. הזכיינית התעצמה בשנה האחרונה, התייצבה פיננסית והציגה יכולות ניהול, הפקה וגריפת רייטינג.
בעבור אנדמול, הזכיינית הזו עדיפה גם על קשת, שבמידה רבה פעילותה מתנגשת בזו של החברה ההולנדית. אנדמול יכולה לספק לרשת מערך פיתוח והפצה כלל-עולמי הדרוש בתקופה זו לחברה ישראלית, ושקשת כבר בנתה לעצמה, בעצמה.
הרישיונות, המהלך פותח האופק שהשכיל השר לשעבר משה כחלון לחוקק, רק קירבו את הדרמה המתרגשת על השוק הישראלי. אפשר היה לקרוא את סממניו של העידן החדש בכל מקום ב-5 השנים האחרונות.
אנדמול לא הייתה מתקרבת לכאן לולא נחתו פה הפקות הריאליטי הגרנדיוזיות כמו "האח הגדול", "הישרדות" או "המירוץ למיליון", שנעשו פה מאז 2008 בצורה יעילה, מצליחה ומעוררת השתאות. היא לא הייתה שומעת על ישראל בלי ההצלחה המסחררת של "חטופים" או "בטיפול" ובלי חברות כמו ארמוזה פורמטס, דורי מדיה, ADD או קשת אינטרנשיונל.
כן, גם לקשת יש מניות ברורות בעסקה הזו של רשת. בלעדיה, בלי הנוכחות המאסיבית במיפ וללא מפיקים פרטיים כמו המאירי-אבוט, אסף גיל, ניהול פלוס או אולפני הרצליה, שמכוונים מעבר לגבולות הידועים, לא היה זז פה דבר.
הלוחות הטקטוניים כבר זזים
ישראל הפכה להיות מוקד עניין בעולם. רק בשנתיים האחרונות לפחות 3 חברות הפקה חתמו על הסכמים בינלאומיים, בהן קופרמן הפקות, טדי ויולי-אוגוסט.
העולם התדפק על הפריים-טיים שלנו, ועדיין לא נכנס בדלת הראשית. וזה בדיוק מה שאנדמול רוצה לעשות. וכשהיא תעשה זאת - יחד עם המהלכים הצפויים בערוץ 10 בשבועות הקרובים - דבר לא יהיה כשהיה. הלוחות הטקטוניים מגיעים לישורת האחרונה של תזוזתם.
רק מוקד אחד ויחיד לא מראה סימני תזוזה - הרגולציה. רק היא ואנשיה יכולים לדכא את התקווה שמביאים עמם גורמים מחו"ל. באותה מידה הם גם יכולים ליצוק לתוכה תוכן.
אנשי הרגולציה בישראל חייבים לפקוח את עיניהם ולחזות בשוק המשתנה סביבם ולהפנים שאנחנו כבר לא לבד פה. עליהם לאפשר לגופים זרים גם לשלוט בגופי שידור מקומיים ולא רק לקחת בהם חלק, ובד-בבד להסדיר את מקומם של המפיקים המקומיים ושל המחויבויות הציבוריות בטלוויזיה (כן, רשות השידור).
כוחות ענייניים הגיעו לגאול את הטלוויזיה שלנו מפוליטיקה קטנה ומלחמות מרפקים מיותרות, מריכוזיות ופילנתרופיה חסרת גבולות. הרשות השנייה צריכה להרים את עיניה מעיסוק טרחני בסוגות וברדיפה אחר תוכן שיווקי, ולעשות היסטוריה - בדיוק כמו שאנשי השוק הזה עשו בעצמם עד היום.