"הודעה מצערת לצופי 'האח הגדול'", כתב בציניות שר התקשורת גלעד ארדן בעמוד הפייסבוק שלו ביום חמישי שעבר. ארדן ביקש לעדכן את קהל חבריו כי החל באותו היום, אפיק 20 בכבלים ובלוויין יהפוך למעונו של הערוץ היהודי ישראלי החדש.
מעתה, כשידברו שם על האח, יתכוונו לכל היותר לנפתלי בנט. ובכן, צופי "האח הגדול" (הנחה סטטיסטית 1: חלק ניכר מכם הצביע למפלגתו של ארדן), הרחיקו מכם כל צער - שידורי תוכנית הריאליטי הפופולרית לא ייעלמו, הם פשוט יעברו לאפיק אחר (הנחה סטטיסטית 2: שם יהיה להם בדיוק את אותו הרייטינג).
הסטטוס הזה של ארדן מעניין, כי כשמסכמים את מהלך האירועים שהוביל להכרעה כי ערוץ 20 יהיה הפלטפורמה שעליה יוגש ערוץ המורשת הייעודי - נדמה כי סטטוס הניצחון של שר התקשורת היה המטרה וההישג העיקרי.
ארדן כתב זאת בעצמו בהמשך דבריו: "זה בהחלט סמלי שבמקום ערוץ 'האח גדול', נזכה לערוץ שיביא איתו ערך מוסף". סמליות, אם כן, היא העניין כולו.
מועצת הכבלים והלוויין נחלקה לשניים בהצבעתה בעד הענקת ערוץ 20 לערוץ מורשת, וההחלטה נפלה על חודו של קול - 5 נגד 4. המתנגדים היו אנשי המקצוע, נציגי משרד המשפטים למשל. התומכים היו נציגי הציבור שמונו על-ידי שר התקשורת וימונו על-ידו בעתיד.
אלה קיבלו יום קודם מכתב מהשר ארדן, שבו הוא הדגיש עד כמה חשוב להעניק את ערוץ 20 לערוץ המורשת. וכששר כותב מכתב המלצה, עוד לא נולד נציג הציבור שלא הבין את הרמז.
הסיבה הרשמית לבקשה החמה של ארדן היא הסיוע שיעניק האפיק האטרקטיבי לערוץ החדש. בין הסיבות שלא צוינו במכתב - הערך הפוליטי הטמון בקהל היעד האמוני לאומי של הגוף החדש, ומעל לכל, כאמור, הסמל והסטטוס.
סדרן ממירים
רק בימים אלה, עת שודרו באפיק המשחקים האולימפיים החורפיים מסוצ'י, הופרכה טענתו של ארדן שמיקומו של ערוץ בממיר מקדם את תכניו. הציבור לא זכר ל-20 את חסד הקרבות בין גילי מיילי ללבנה זוהרים, עת שודרו בו רגעיה הגדולים של נבחרת הקרלינג הקנדית.
בקושי אחוז רייטינג אחד בממוצע ביממה הצליחה לגרד האולימפיאדה בסוצ'י, ושעות ארוכות על פני היום לא הגיעו אפילו לחצי אחוז. גם להנחה כי קרבתו של המספר 20 על השלט לאפיק-העל "22" תסייע להצלחתו, אין אחיזה במציאות.
האמת העצובה היא שכל מי שמקיף את ערוץ 2 סובל מאחוזי צפייה נמוכים ביותר - ערוץ הקניות, ערוץ החינוכית ואפילו ערוץ 24, שתוכנית הדגל שלו בכיכובה של דנה אינטרנשיונל עמדה שלשום (ב') על 0.9% צפייה. יש רק דרך אחת להרים ערוץ - לשדר בו תוכן טוב.
חובת ההוכחה היא כעת על הערוץ הישראלי-יהודי, שיעלה לאוויר בסביבות יום העצמאות. לאור הרוח הגבית שקיבלה הקבוצה שזכתה ברישיון משר התקשורת, דחו אנשיה הצעות של חברות הכבלים והלוויין לאפיקים אחרים. על השולחן הונחו אופציות רלוונטיות יותר למגזר היעד כמו אפיק ח"י (18) ואפיק כ"ו, כגימטריית שמו המפורש של הקב"ה. אך מהי סמליות העולם היהודי, לעומת סמליות עולם הריאליטי עליה מדבר ארדן.
האמת? לא נגרם כל נזק אמיתי. נכון, בהוראת הממשלה נלקח ללא הסכמה נדל"ן השייך להוט ול-yes. מצד שני, לא אנשי המיזם הטלוויזיוני החדש הם מי שיירתעו מהתיישבות בשטח שנוי במחלוקת.
הלוואי שיצליח לו הערוץ הישראלי-יהודי במקום מושבו לאורך שנים, ירוויח כסף ויספק תוכן ראוי וביטחון תעסוקתי. החשש היחיד הוא במוטיבציה העומדת מאחורי תהליכי קבלת החלטות.
שר התקשורת גלעד ארדן סימן כמה וכמה מטרות ראויות, ונראה שהוא דוהר אליהן - הוזלת חבילת התוכן, מיזוג המועצות הרגולטוריות ומעל לכל נטרול מורסת רשות השידור. כל אלה מהותיים יותר מסדרנות ממירים. על הציבור הישראלי לדעת כי לבו של ארדן נמצא במקום הנכון, וכי כשהוא מבצע את מהלכיו הדרמטיים, הוא חושב הרבה יותר רחוק מהסטטוס הבא.