בשבוע שעבר הודיע ערוץ 10, באופן די חריג, על שינוי לוח השידורים. כל מי שצופה בטלוויזיה יודע עד כמה שברירי ולא יציב הוא לוח הצפייה, ועד כמה רחוקים הימים בהם כיוונו את סדר היום על בסיס מה שמופיע על מרקע. אבל נדמה שהפעם בערוץ 10 יחסו חשיבות יתרה לפרסום שהפיצו, לפיו תוכנית הריאליטי המדשדשת "עד סוף העולם" תעבור ליום ראשון ותפנה את משבצת השידור שלה בעבור "כלבוטק", בהגשת מנכ"ל הערוץ רפי גינת, שתשוב לעונתה המי-יודע-כמה.
בערוץ 10 ומחוץ לו עלו מיד תחושות קשות לנוכח ההחלטה. נדמה היה כי המנכ"ל מקריב את הריאליטי היקר כשהוא מציב אותו מול ההצלחה החד-משמעית היחידה שיש היום לזכיינית ערוץ 2 רשת על המסך - "אבודים" המשודרת ביום ראשון. את תוכניתו הפופולרית העדיף גינת להציב מול "המיזם" של רשת, המציג נתונים פושרים ביותר, ולהגדיל את הסיכויים לאחוזי צפייה מוצלחים.
בערוץ 10 דוחים את הטענות הפרסונליות הקשורות למנכ"ל ומסבירים כי אלה שיקולי לוח טהורים וראויים.
אלא שברשת לא נשארו חייבים. גם הם החליפו במהרה - ביום חמישי האחרון - את לוח השידורים. צופית גרנט איתרה את גינת שנמלט ממנה, אי-שם ביום שני, והתאחדה איתו ברצועה ממול.
ברשת נחושים להכות את הטאלנט שלהם לשעבר ביום השקת תוכניתו האהובה. צריך להבין - זה לא עניין של ערוץ 10 מול ערוץ 2. זה עניין אישי לחלוטין, וההחלטה להפוך את הלוח של רשת מהווה ירייה מצמרת רשת ישירות אל לבו של גינת.
אומרים שבעסקים הכול אישי. ובכן, הדבר נכון על אחת כמה וכמה בעסקי הטלוויזיה בארץ. היה אף מי שתמה השבוע גם על שרבוב שמו של מנכ"ל קשת אבי ניר לידיעה שעסקה באבטחת ביתה של העיתונאית אילנה דיין. הידיעה נכונה, אמנם, אך העובדה שעלתה דווקא מכיוונו של ערוץ 10 העלתה תיאוריות קונספירציה. גם אם תזות אלה נדחות על הסף, אי-אפשר שלא להרגיש את הגאות בסף המתח, הטבעי גם כך בשוק הזה.
הישג שהוא אסון
אלה ימים קריטיים בשוק הטלוויזיה המסחרית, בהם מוכרע עתידו של ערוץ 10. נהוג לומר כי בניגוד לפעמים קודמות הערוץ לא ייסגר (אם) על-ידי מקבלי ההחלטות, אלא על-ידי נסיבות ניהולו. לא עוד דרישות רגולטוריות מופרזות, לא ראש ממשלה פגוע ולא תנאי שוק בלתי אפשריים - אלא היעדר משקיע, חוסר יכולות לאתר אחד כזה וכתוצאה מכך מחסור תזרימי משמעותי.
כישלונו של הערוץ עצמו מביא אותו לסופו שלו. לכן, ברשות השנייה הוגים בימים אלה חוק שיעצב שוק טלוויזיה ללא ערוץ 10, עם רשת וקשת בערוצים משלהם, ולפי שעה אף כלב לא נובח לא נובח, והשיירה בשלה.
3 הבסטות הזערוריות המשדרות טלוויזיה בישראל מתנהלות זו מול זו באיבה אישית כה עמוקה, עד שניתן היה לחשוב כי מדובר לפחות בכרישי המסך של הוליווד. מאבקי אגו וחשיבות עצמית לא פרופורציונלית של כמה מהשחקנים הם אלה שיכריעו בסופו של דבר את ערוץ 10, ולא אף מחוקק או משקיע.
פעם אחר פעם - לאורך השנים - נקרתה בדרכם האפשרות השפויה וההגיונית לסגור עניין ולהתמזג, להציל את העובדים ולהיטיב עם הצופים, אך איש לא היה מוכן לצאת נפסד ולו בסנטימטר. והדגש כאן הוא על "איש" - משום שמדובר בפרסונות ולא בחברות או בשיקולים עסקיים.
עכשיו, זה נדמה, כבר כמעט מאוחר. הישגן של זכייניות 2 יהיו באסונו של ערוץ 10 - אם הוא ייסגר, והן תישארנה לבדן. הישגו של ערוץ 10 יהיה אסונן של זכייניות 2 - כי בסוף יהיה כאן מצב בלתי הגיוני של 3 שחקנים ב-3 ערוצים.
בסופו של יום, גורלו המר של ערוץ 10 לא יהיה קשור בכישלון מנהליו שלו לבדם, אלא בכישלונם של כל המנהלים בשוק.