תזכיר חוק שנוסח ברשות השנייה עשוי, אם יתהווה לחוק, לשנות לחלוטין את האופן שבו נראית הטלוויזיה שלנו, בתוך כחצי שנה.
תזכיר החוק, שעיקריו פורסמו בראשונה ב"גלובס", אשר מוגש בימים אלה לשר התקשורת גלעד ארדן, עוצב למציאות שבה ערוץ 10 לא ישרוד עד תום השנה הנוכחית. במצב כזה יבקש החוק להוציא כמעט לאלתר - כבר בראשית ינואר 2015 - את הזכייניות קשת ורשת מתוך ביתן שבערוץ 2 לערוצים משלהן.
את ניסוח תזכיר החוק, שהוצג בפני מועצת הרשות השנייה ביום חמישי האחרון, מוביל מנכ"ל הרשות השנייה, שי באב"ד. הוא עושה זאת בהכשר של ארדן.
הרעיון הכללי שעומד מאחורי תזכיר החוק הוא למנוע מצב מונופוליסטי, נטול תחרות, שבו יש בישראל ערוץ מסחרי אחד עם חברת חדשות אחת, המשדרת בקול אחד.
החוק מנוסח לצד ניסיונות מועצת הרשות השנייה למשוך את הזמן ולאפשר לערוץ 10 למצות ככל האפשר את האפשרות שיצליח להתגבר על קשייו, לאתר משקיע ולקבל את הרישיון המיוחל.
אולם, המנגינה הכללית הנשמעת היא שונה - הולכת ומתחוורת תמונה שלפיה מקבלי ההחלטות מרימים ידיים ומדברים ברצינות לראשונה על עתיד ללא ערוץ 10.
"גלובס" מציג את מפת הדרכים של הטלוויזיה המסחרית בישראל.
מה אומר תזכיר החוק?
על-פי תזכיר החוק, שככל הנראה יהפוך להצעת חוק ויונח בהקדם האפשרי על שולחן הכנסת ב-1 בינואר 2015, לא יתקיים יותר ערוץ 2 השוכן זה יותר מ-20 שנה באפיק 22.
הזכייניות רשת וקשת, המתחלקות היום בערוץ 2 (קשת משדרת 4 ימים בשבוע, ורשת מחזיקה בשלושת הימים הראשונים) ייפרדו ממנו ויקימו כל אחת ערוץ טלוויזיה משלה בן 7 ימי שידור בשבוע. כל אחת תתבקש גם להחזיק ולהפעיל חברת חדשות משלה ולעמוד במחויבויות ההשקעה של עידן הרישיונות.
זה, כאמור, יקרה בינואר 2015 - 11 חודשים לפני שנגמר הזיכיון ושנתיים לפני המועד הקבוע היום בחוק. אולם, אם יבקשו הזכייניות עוד זמן להתארגנות, הרשות השנייה תאפשר להן לעשות את המהלך המשמעותי באזור החודשים מארס-אפריל 2015.
אפיק 22 יבוטל כליל - או יוקצה לערוצים אחרים - ושני הערוצים החדשים יקבלו נדל"ן אחר על הממיר.
מה באשר לחברת החדשות של ערוץ 2?
פרט לאפיק 22, חדשות 2 היא כנראה הנכס הגדול ביותר שקשת (בראשות אבי ניר) ורשת (בראשות אבי צבי) חולקות יחד. לא רק בשל יתרונותיה התוכניים-חדשותיים, אלא בעיקר בזכות העובדה שעל בסיס רצועותיה המרכזיות - בפריים-טיים ולפניו - בנוי לוח השידורים כולו.
בעוד שהחוק הקיים היום מאפשר לזכייניות להמשיך ולהחזיק יחד בחברת החדשות במשך 3 שנים לאחר ההיפרדות לשני ערוצים משלהן, החוק הפעם לא מתיר זאת - היפרדות מיידית לשני ערוצים עם חברת חדשות אחרת לכל אחד.
על-פי התזכיר, יתקיים תהליך התמחרות - "במבי" - בין שני גופי השידור על חברת החדשות ונכסיה, שכוללים תשתיות, כוח-אדם וכמובן שימוש במותגים. אם רשת וקשת לא יצליחו להגיע להסכמה ביניהן באשר למי תקבל את חברת החדשות ותמורת איזה סכום, יתקיים הליך מכרזי שינוהל על-ידי הרשות השנייה.
החברה שתמכור את חדשות 2 (שכנראה כבר לא תוכל להיקרא כך) לרעותה תיאלץ להקים חברת חדשות משלה.
החוק יכלול תמריץ מטעם המדינה לגוף השידור שיבסס את עיקר חברת החדשות שלו על חדשות 10 ויקלוט את מרבית כוח-האדם שלו, שיאבד את מקום עבודתו, כמו גם את תשתיותיו ובהן הארכיון.
האם קשת ורשת מסכימות לכך?
במילה אחת - לא. כשמנסים להרחיב, זה קצת יותר מורכב. עמדת הזכייניות היא שהן לא ערוכות להרחבה מיידית של שלושת או ארבעת ימי השידור הנוכחיים שלהן לשבוע שלם. לא במספר העובדים, לא בכמות התכנים או בסוג התכנים שאיתם הן רוצות לפתוח את חייו של ערוץ חדש בחייהן, ובטח ובטח שלא באפיק חדש, לא מקודם ולא ממותג, שידרוש עבודה עמוקה של שיווק. במיוחד אחרי שטיפחו במו תוכניהן את אפיק 22 המוכר, האהוב והפופולרי.
ברשות השנייה ובמשרד התקשורת בחנו משפטית את האפשרות שיהיה כאן בג"ץ. אחרי הכול, החוק משתנה תחת רגלי הגופים העסקיים בתוך שנתיים. רק פיצוי הולם וראוי ישביע את רצון הזכייניות, והמסר הכללי מהרשות השנייה הוא שהן פוצו די במהלך השנים - כשהפעם האחרונה הייתה בהטבות שקיבלו בשם השוויוניות בחוק שהאריך את זיכיונו של ערוץ 10 ב-2012. והן אכן צפויות לצאת עם עוד כמה עשרות מיליונים מהמהלך.
על-פי התזכיר, את החלק היחסי של ה"ביד" שהזכייניות שילמו עם זכייתן במכרז האחרון, ושנותר להן עד לסוף הזיכיון, יקבלו קשת ורשת בחזרה.
האוצר, נודע, לא התנגד להחזרת החלק היחסי מתוך 124 מיליוני השקלים של ה"ביד" של רשת ומתוך 166 מיליון שקל ה"ביד" שקשת שילמה למדינה, וזה יעמוד על החזר של בין 45-50 מיליון שקל לכל אחת מהן.
ברשות השנייה אומרים כי אם דבר מה ישתנה במצבו של ערוץ 10 (הנמצא כיום בניהולו של רפי גינת), ימשוך השר, שלו שמורה הזכות, את הצעת החוק בכל שלב שיידרש.
אלא שאמירה זו אינה נוסכת ביטחון בקרב זכייניות 2 ולא מפיגה את חוסר הוודאות שבה הן נתונות. להפך.
האם ערוץ 10 באמת הולך לקרוס?
למעשה, בהיעדר הכרזה רשמית של מועצת הרשות השנייה כי ערוץ 10 לא עמד במחויבויותיו וכי אינו זכאי לקבלת רישיון, עדיין לא פוזר הערפל באשר לצאתה של התוכנית הדרמטית הזו לפועל.
הנושא הזה עלה בישיבות אסטרטגיות פנימיות בלשכתו של ארדן, וההערכה היא שהכרזה כזו תגיע ברגע שהחוק יגיע לשלביו האופרטיביים בכנסת - בסביבות חודש יולי. אז כבר לא תהיה ברירה אלא לחתוך את מצבו של ערוץ 10 לכאן או לכאן - ולמסור הודעה רשמית על מותו.
ההחלטה לגבי עתידו של ערוץ 10 הייתה אמורה להתקבל במארס 2014, כקבוע באותו חוק שנחקק ב-2012. המועצה התכנסה, אנשי ערוץ 10 הופיעו בפניה והתחייבו כי הם נמצאים בשלבים אחרונים בהחלט לסגירה עם משקיע. הם דיברו על גורם ישראלי שמתעניין ועל משקיע מחו"ל, והעלו את האפשרות שאותה הם בוחנים בעזרת היועץ שלמה רודב - הנפקה פרטית של מניות הערוץ לשורה ארוכה של בעלי מניות. המועצה התרצתה והחליטה שלא להחליט ולאפשר לערוץ למצות את האפשרויות העומדות בפניו.
חודשיים אחרי, קברניטי ערוץ 10 מבקשים לפגוש את השר, והם מציגים בפניו את כל אותן אפשרויות מבלי שהם קרובים למיצוי אף אחת מהן. זאת למרות שהערוץ לא משלם את דמי הזיכיון שהוא חייב לרשות השנייה מאז אוקטובר האחרון, מה שלבדו מהווה עילה לשלילת הזיכיון של הערוץ.
בערוץ 10 מאמינים שבדיוק כמו במקרה של מכבי תל-אביב, אשר משחקיה גרמו לערוץ עונג מדרוגי חולף בשבוע שעבר - הכול יכול להתהפך בדקה ה-90.
אלא שגם זה לא מדויק. בעוד שמועצת הרשות השנייה הפגינה נדיבות במארס, וממשיכה להפגין תמיכה מורלית בערוץ ובאפשרות שלו לעשות (שוב) את הבלתי אפשרי, הגורמים המקצועיים ברשות השנייה ובמשרד התקשורת יתקשו לתמוך בזאת כעת.
כלומר, גם אם ערוץ 10 ישיג כעת משקיע, יהיה צורך בפרשנות משפטית מאוד ספציפית למה שקרוי "סמכות נגררת", כלומר להסביר מדוע התעכבה ההחלטה שהייתה אמורה להתקבל לפני חודשיים. ככל שהזמן עובר, הטיעון המשפטי הזה הולך ומאבד מתוקפו.
למה כל זה קורה עכשיו?
אפשר למצוא את מקורות החוק הזה כבר בינואר 2009. אז יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ גלעד ארדן, מחליט להכין לאלתר מכרז לערוץ 10.
השוק הגיב בתדהמה, הרי שר התקשורת דאז, אריאל אטיאס, תכנן לתת לערוץ 10 עוד חודשיים ארכה ולתת לו אפשרות להתארגן. אלא שארדן התעקש אז - הערוץ לא עמד במחויבויותיו, ולכן יילקח הזיכיון ממפעיליו.
"לא יכול להיות שהמדינה תהיה הפראייר של השכונה", אם להשתמש במילים המדויקות של ארדן מודל 2009. "אין דבר כזה לא מצליחים - זה לא שהם לא רוצים לעמוד במחויבויות שלהם. הם לא יכולים להפיק תוכניות איכות, הם לא רוצים, הם מעדיפים למכור פרסומות ב'הישרדות'".
אז היו הימים ימי בחירות, וההנחה הייתה שהקול הוא קול ארדן - אך היד הארוכה היא ידו של נתניהו. כאן נראה שראש הממשלה לא מעורב יותר. החוק שהעבירה לשכתו ב-2012 עושה את העבודה לבדו.
ארדן מביט על ערוץ 10 מפרספקטיבה אחרת, אבל בנסיבות די דומות. הוא רואה את הארכת הזיכיון שקיבל הערוץ מצד אחד, ומן הצד השני את אי-תשלום דמי הזיכיון ואת מצבו הכלכלי הרעוע. הוא רואה את פנס הסגירה של הערוץ הולך ומתקרב אליו במהירות, והוא מבין שהוא עשוי להיות השר שבמשמרתו ייסגר ערוץ בישראל.
ארדן, כבר ברור, לא מפחד מהכינוי "המחסל". הוא פירק את משרד פיקוד העורף, הוא נחוש לפרק באומץ את רשות השידור. אבל הוא יודע שכדי לרכך את התדמית הזו, הוא חייב להקים משהו במהרה תחת מה שנעלם.
במקרה זה, אם יקומו במהרה שני ערוצים מצליחים, עם שתי חברות חדשות - שתיהן פחות או יותר מוכרות - אף אחד לא ירגיש שנסגר ערוץ בישראל ושהפעם אף אחד לא עזר לו.
מה כולל תזכיר החוק?
■ ב-1 בינואר 2015 לא יתקיים יותר ערוץ 2. הזכיינות ייפרדו מאפיק 22 ויקימו כל אחת ערוץ טלוויזיה משלה שישדר 7 ימים בשבוע.
■ כל אחת מהזכייניות תפעיל חברת חדשות משלה ותתבקש לעמוד במחויבויות ההשקעה של עידן הרישיונות.
■ על חברת החדשות הקיימת (חדשות 2) יתקיים תהליך התמחרות בין גופי השידור. החברה שתפסיד תקלוט ככל הנראה את עובדי חדשות 10.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
