בנימין נתניהו / צילום: רויטרס
בשבוע שעבר גזר בית המשפט המחוזי בירושלים על ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט 8 חודשי מאסר בפועל, בגין הרשעתו בפרשת "מעטפות הכסף" המוכרת גם בשם "פרשת טלנסקי". אולמרט הורשע בכך שקיבל לאורך השנים מאות אלפי דולרים מאיש העסקים היהודי-אמריקאי מוריס טלנסקי, שאותם שמר בקופה סודית ולא דיווח עליהם כדין.
ובעניין ראש ממשלה אחר - מבקר המדינה צפוי לקבוע בקרוב כי ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל טובות הנאה בדמות מימון טיסות וחדרי מלון בשווי של מאות אלפי דולרים משורה של אנשי עסקים וארגונים, תוך חשש לניגוד עניינים ולפגיעה בטוהר המידות.
מה ההבדל בין הפגם המוסרי שבמעשי אולמרט לבין הפגם המוסרי שבמעשים לכאורה של ראש הממשלה נתניהו בפרשת "ביביטורס"?
לעומת זיכויו של אולמרט בסיבוב הקודם, הרשעתו בסיבוב הנוכחי נוגעת לדקדוק בעל משמעות משפטית אך חסר חשיבות ציבורית - השאלה אם מאות אלפי הדולרים ששמר אולמרט בכספת סודית, בעת שהיה ראש העיר ירושלים ובהמשך שר התמ"ת, נועדו למטרה אישית או שהיו לתרומה פוליטית.
מבחינה ציבורית, אין באמת הבדל בין כסף פרטי לפוליטי, לפחות כל עוד הוא מתקבל בחשאי מאיש עסקים בלתי מוכר. בכוחה של תרומה פוליטית להשחית פוליטיקאי, בדיוק כפי שבכוחה של מתנה פרטית להשחיתו.
בפרשת טלנסקי בחרה הפרקליטות ללכת על בטוח, ולא להאשים את אולמרט בעבירה של שוחד אלא "רק" בהפרת אמונים. זאת, על אף שהיה יסוד כלשהו של תמורה שנתן אולמרט לטלנסקי בעד כספיו - מכתבי המלצה שנוסחו על דף רשמי של משרד התמ"ת ששלח אולמרט לשני אנשי עסקים בולטים - יצחק תשובה ושלדון אדלסון. במכתבים המליץ לשניים לעשות עסקים עם טלנסקי, שהיה אז מבעלי חברה ששיווקה מקררי מיני-בר למלונות.
אולמרט ספג ביקורת קשה מהשופטים על השימוש בסמלי המדינה בקשר לאותם מכתבים במסגרת שתי הכרעות הדין - זו המזכה מלפני כ-3 שנים (לא נאחל לאיש "זיכוי" כזה) וזו המרשיעה שניתנה לאחרונה.
ולעניין ראש הממשלה נתניהו - פרשת "ביביטורס", שעד היום אפילו לא נחקרה, עוסקת בכך שנתניהו קיבל טובות הנאה לכאורה בשווי של מאות אלפי דולרים, משורה של ארגונים, אנשי עסקים ותורמים מוכרים יותר או פחות, בשעה שכיהן כחבר כנסת וכשר.
מדובר במימון לינה במלונות יוקרה בסכומים מופרזים של אלפי אירו ללילה, במימון טיסות כביכול בעשרות אלפי דולרים לנתניהו ולבני משפחתו, במטוס פרטי שהועמד לנתניהו למשך תקופה ארוכה לכאורה ועוד - אלה הן רק חלק מטובות ההנאה שניתנו לנתניהו על-פי תחקיר של ערוץ 10, בשעה שהיה חבר כנסת ובהמשך שר האוצר.
חלק ניכר מהטענות בתחקיר צפויות לקבל אישוש מדוח של מבקר המדינה, שטיוטה שלו פורסמה בפברואר השנה. יצוין כי החוק אוסר על פרסום דוחות כאלה בשלב שעודם בגדר טיוטה, אף כי בפרקטיקה, דוחות כאלה מתפרסמים לעתים קרובות.
תיק "ביביטורס" מעולם לא נחקר. במקום חקירה נערך הליך של "בדיקה פלילית". הליך "הבדיקה", שהפך ללהיט בתקופת היועמ"ש הנוכחי יהודה וינשטיין, הוא הליך מומצא, המשמש בעיקר בתיקים של אישים בכירים. גם לשופטי בג"ץ לא ברור מה בדיוק תוכנו של ההליך, כך הסתבר לאחרונה.
במהלך ה"בדיקה" לא זומנו כל אותם אנשי עסקים להעיד על נסיבות מימון הנסיעות, לכאורה, של נתניהו. לצורך העדתם של אותם נתינים זרים נדרש "חיקור דין", כלומר, פעולת חקירה שמבצעת מדינה אחת, לבקשת מדינה אחרת, בהתאם לאמנה התקפה בין שתי המדינות.
"חיקור דין" מתאפשר רק בהליך רשמי של חקירה פלילית, אך לא ב"בדיקה". זו אחת הסיבות שלעולם גם לא נדע כנראה אם היה יסוד של תמורה, ישירה או עקיפה, לאותן טובות הנאה שלהן זכה נתניהו לכאורה משורת מממניו.
יש כמובן פער מסוים בין קבלת טובת הנאה שהיא שוות-כסף לבין קבלת כסף מזומן, שהוא הצורה הבוטה ביותר של קבלת טובת הנאה. אך זה כבר שייך לרף ההוכחה הפלילי. במישור הציבורי, איננו רוצים שהפוליטיקאים שלנו יקבלו טובות הנאה - לא בכסף ולא בשווה-כסף - מאנשי עסקים שבעצם איננו יודעים עליהם דבר.
לכן עולה השאלה: מבחינת הפגם המוסרי, מה ההבדל בין זה ובין זה? במה שונה כל-כך "ביביטורס" מ"טלנסקי"?