איילת שקד / צילום: איליה מלניקוב
תחום התביעות הייצוגיות כמרקחה. לאחרונה נודע כי שרת המשפטים איילת שקד מתכוונת להטיל אגרה בסך כ-50 אלף שקל על בקשות לאישור תביעות ייצוגיות, כדי להילחם במבול התביעות המוגשות ולצמצם את תביעות-הסרק.
ניתן להתייחס בפקפוק להגדרת מטרות אלה ולאמצעי שבחרה שרת המשפטים להגשמתן. ההתייחסות לתביעות הייצוגיות כ"מבול", כאילו מספרן גדול יותר מהליכים משפטיים מסוגים אחרים, אינה בהכרח מבוססת. כך למשל, לא ברור שמספרן גדול יותר מתביעות רשלנות רפואית, שגם לגביהן מושמעת באופן מסורתי ביקורת כי הן מטרידות, נצלניות ובסופו של דבר פוגעות בחולים.
לסכום אגרה כה גבוה, כפי שמבקשת שרת המשפטים לקבוע, אין אח ורע בשיטת המשפט הישראלית. במשפט האזרחי נהוגה אמנם אגרה בסך 2.5% מסכום התביעה, ואם נגזור שיעור דומה מתביעה ייצוגית של מיליונים רבים, אפשר שנגיע אפילו לסכום של 50 אלף שקל. אולם במשפט האזרחי האגרה היא ביחס לתביעתו האישית של התובע. כלומר, כשיוזם ההליך הוא הזכאי הבלעדי לפירותיו. בתביעה ייצוגית, גם אם סכומה גבוה, הזכאי לכך הוא הציבור, ואילו התובע הייצוגי נוטל בדרך-כלל רק אחוזים בודדים.
לעומת זאת, בהליך שמטרותיו הציבוריות דומות, דוגמת עתירה לבג"ץ, סכום האגרה הוא מאות שקלים בודדות. ואם כבר הזכרנו את בג"ץ, ייתכן כי אגרה גבוהה לא תעמוד במבחן החוקתיות.
סמכותה של שרת המשפטים לקבוע אגרות לתביעה ייצוגית נובעת מחוק תובענות ייצוגיות. המטרה הראשונה בחוק מוגדרת כ"מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסייה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים". קשה לראות כיצד הולמת אגרה גבוהה מטרה ראשונה וראשית זו.
אין ספק כי אגרה כה גבוהה תרתיע את מרבית הניזוקים מלהגיש את תביעות ייצוגיות, ובעתיד אנו ניווכח כי יש ירידה דרמטית בהליכים כאלה בתחומים כמו איסור אפליה, צרכנות, ביטוח, בנקאות ועוד, שכן מדובר בסיכון גבוה מדי.
כצפוי, יוזמת שרת המשפטים מצאה תמיכה רבה במגזר העסקי, אך גם שופטים הביעו תמיכה ברעיון. ייתכן כי הדבר נובע מכך שמאז נחקק החוק נדרשים בתי המשפט המחוזיים לסוגיות הרות-גורל כגון "האם הוקטנה אריזת הבמבה" ו"האם על גבי שקית החטיפים נרשמה סכנת חנק".
לאור כל הדברים הללו, נדמה כי מי שאת צעדיהם נועדה האגרה להצר יותר מכל הם עורכי הדין המגישים את התביעות. כך לפחות סבור נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, שהצהיר כי "ניתן יהיה לשים סוף לקבוצות עורכי הדין האינטרסנטיות, שסחטו בעלי עסקים במטרה לגרוף כספים לכיסם". גם שרת המשפטים התייחסה אליהם במונחים דומים.
בשולי הדברים, קיימת סבירות גבוהה שהטלת האגרה דווקא תחזק את מעמדם של עורכי הדין המרבים להגיש תביעות ייצוגיות. זה תחום עתיר סיכונים, ופעמים רבות גורל הליך מוכרע לא רק בהתאם למידת ההשקעה בהכנת התיק אלא לפי זהותו של המותב היושב בדין, מספר התביעות הדומות שהוגשו באותו עניין, זהות עורך הדין המטפל בתיק ועוד.
לסיכונים אלה שותף גם עורך הדין המייצג, שעל-פי חוק אינו מקבל תשלום אלא רק לאחר שקבע זאת בית המשפט. המציאות מחייבת את עורכי הדין המייצגים לפתח מיומנות בהערכת הסיכונים בתביעה, ולכן סביר שהמעטים שירצו להגיש בכל זאת תביעה ייצוגית, יפנו לעורכי דין שכבר יש להם ניסיון ניכר בכך.
לכן, בצד הפסדם של הצרכנים, דווקא לציבור עורכי הדין המנוסים בתחום עשויה לצמוח תועלת מהיוזמה. התודה על כך - לשרת המשפטים ולנשיא התאחדות התעשיינים, כמובן.
■ עו"ד גורודיסקי הוא מומחה בתביעות ייצוגיות, משרד גורודיסקי ושות'.