ראיון עבודה / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
השבוע פגשתי שני מנהלים - מנהל בחברת תוכנה ומנהלת בתעשיית המזון - המחפשים עבודה כ 4 חודשים. במהלך התקופה הם הגיעו להרבה מאד ראיונות (לפחות פי 2-3 מהצפוי בתחום העיסוק וברמות הבכירות שלהם), וזאת תודות לערך מותג גבוה ממנו נהנים שניהם, הנובע מהיותם יוצאי חברות גדולות וממותגות. הוא כבר היה ב 42 ראיונות עבודה ואילו היא ב 13, ועוד היד נטויה.
רואים את הקולות
ולהלן התוצאות: המנהל קיבל תשובות שליליות מכל החברות למעט שתיים שטרם הגיבו, ואילו המנהלת אוחזת ב 3 הצעות עבודה, מתלבטת האם לבחור בטובה בהן או להמשיך לחפש. חשוב להדגיש- שניהם בני אותו הגיל (46), חכמים, מוכשרים, משכילים, עם רקורד מרשים בחברות טובות, סימפטיים, מעוררי אמון מהרגע הראשון, נאים למראה, מתנסחים בבהירות- ובכל זאת האחד נכשל סדרתי והשנייה מצליחה בשרשרת.
מה שעושה את ההבדל הגדול ביניהם? דבר אחד ויחיד- האנרגיות. הוא משדר נינוחות יתר, ואילו היא מציפה את החדר בויברציות חיוביות עוד בטרם התיישבה על הכסא. היא מרתקת, היא סוחפת, היא וויטאלית, כשהיא מתארת אירוע מפני 20 שנה הוא נשמע כאילו התרחש אתמול, היא רק פותחת את הפה ומיד רואים את הקולות. תוך 2-3 דקות הראיון הופך מסיטואציה של חוקר-נחקר לשיחה קולחת בין קולגות שמחליפים דעות וחוויות מקצועיות, והתוצאה: כמעט ב 100% מהמקרים יהיה ראיון המשך.
והמנהל? הוא מדבר בנחת. עונה לכל שאלה 'לפי הספר', לא מרחיב מידי וגם לא טלגרפי, מדבר ברהיטות ולא מדקלם, מתאר את הקריירה מבלי ליפול לסיסמאות נבובות, אבל זה לא זה. הוא די כבוי, אדיש, לא מתלהב מכלום, והכי גרוע- אין בו טיפת נשמה.
אנרגיות של גוויה
מכוון שמדובר באיש מקצוע משובח הוא מגיע לעיתים לראיונות המשך, אבל בסופו של דבר בוחרים במישהו אחר. מעסיקים מעדיפים את מי שהעיניים שלו נוצצות והחיוניות פורצת ממנו, ובצדק, גם אם לעיתים חסר לו ניסיון או ידע מקצועי. מדוע? כי כשיש אנרגיות סוגרים פערים במהירות, ובסופו של דבר מביאים הרבה יותר ערך ממי שיותר מנוסה, אבל עם אנרגיות של גוויה.
אז מה עושים? הבשורה הרעה היא שאנרגיות אינן נרכשות. למי שאין את הסחורה הזאת יהיה לו מאד קשה לפברק, בדיוק כמו שלא ניתן לפברק אישיות. והבשורה הגרועה? בראיון עבודה האישיות והאנרגיות קודמות לכישורים וליכולות. כלומר, אם ניכרת אישיות בעייתית, חוסר מוטיבציה או חוסר אנרגיה מאד קשה להצליח בראיון, גם כשמדובר באנשים סופר מוכשרים ומנוסים.
ואיך בכל זאת מתגברים על הבעיה? אם תשאלו חוקרים הם ימליצו להתמקד בשפת הגוף, בטון הדיבור, בהתנהגות, ולבצע תמרונים והתאמות תוך כדי תנועה. הם מבלבלים במוח. הפטנט הזה עובד במעבדה (או באודישן למקהלה או ללהקת פנטומימה) אבל לא בראיון עבודה, כי אם תתמקדו כל הראיון בשפת הגוף, באינטונציה, במקצב ובהיגוי תאבדו את הריכוז, את התכנים, את הראיון. הגוף הוא מכונה משוכללת מידי ואנשים בלתי מיומנים (דוגמת שחקנים, זמרים, פרפורמרים וכד') לא יצליחו במצב לחץ לשלוט גם בגוף וגם בסיטואציה.
להזריק אנרגיות
לכן ההמלצה הגורפת היא לחזק את החזק במקום את החלש, דהיינו את ה-מה (התוכן) ולא את ה-איך (שפת הגוף וכו'), כשהדרך לעשות זאת היא לחטט בנבכי הקריירה ולמצוא פרויקטים, מהלכים, אירועים מוצלחים אליהם אפשר לחבר את הגוויה. תחושת הצלחה מחברת גם נטולי אנרגיה לארגון/לתפקיד/לקריירה, וניכרת מידית בשפת הגוף, בקצב הדיבור ובאנרגיה המתעצמת פלאים. ואם אין הצלחות? אין דבר כזה. אין אדם שלא היה מחובר בצורה כזו או אחרת להצלחה כלשהי, גם עם עבד בחברה שהיא כישלון אחד גדול. רק צריך לדעת לאתר אותן וללמוד איך להציגן בראיון .
מניסיוני הרב זו הדרך הטובה ביותר (ואולי היחידה) להזריק אנרגיות. היא עובדת מעולה, במיוחד כשמכמתים את ההצלחות, מה שעוזר ולהמחיש אותן בקלי קלות ולייצר בולטות על פני מועמדים מתחרים. בהצלחה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com