מתוך קמפיין השקיות / צילום: מתוך הקמפיין
אני סוחבת קניות בסל קש כבר עשור, ולאחרונה בסל האופניים, ובעיניי שקיות ניילון הן מוצר מיותר שהצורך בו נדיר. בזכות מאבק עיקש שיזם לפני שנים אבי גבאי, יצטרכו תושבי ישראל לשלם עבור שקיות אלה בסופרמרקט.
מהלך זה, שכולם ירגישו בגללו הרבה יותר "ירוקים", הוא הסחת דעת מפוארת מנזק חמור וגדול בהרבה שאחראים לו אותם סופרמרקטים בדיוק, בגלל דבר אחר שהם מחלקים בחינם ללקוחות וקשור במדיניות נדל"ן.
בעבר הרחוק הקניות נעשו בשוק, שאליו היו מגיעים באוטובוס, סוחבים עגלה וממלאים: את הבצל ואת תפוחי האדמה בתחתית, ולכן הדוכנים שלהם ניצבו בכניסה, ובסוף את העגבניות, שאותן שמו למעלה כדי שלא יימחצו בדרך. גבינה, ביצים ולחם היו מביאים ברגל מהמכולת, עטופים בנייר פרגמנט.
ברבות השנים התפתחו סופרמרקטים עירוניים שמכרו מצרכים יבשים וגם סחורה טרייה. תושבי הסביבה באו ברגל, וכדי שיוכלו לסחוב הביתה בנוחות, חילקו להם בחינם שקיות.
עבר עוד קצת זמן, הנדל"ן במרכזי הערים התייקר, ורשתות השיווק העבירו את הסופרמרקטים למבנים גדולים באזורי תעשייה, כי שם הקרקע זולה, והתוצאה היא שהם רחוקים מאזורי מגורים. במקרה הטוב עוברים בהם במכונית כשחוזרים מהעבודה, ובמקרה הרע והשכיח, נוסעים אליהם במיוחד.
כדי שהקנייה תהיה נוחה, הסופרמרקט מוקף במגרשי חניה עצומים, שמשלמים עליהם ארנונה מופחתת ולפעמים לא משלמים כלל, וכדי שהקנייה תהיה משתלמת ללקוחות, הסופרמרקט מחלק לקונים את החניה בחינם.
רשתות השיווק חוסכות כסף בשכר דירה ובמסים, והתושבים חייבים להחזיק מכונית כדי להשיג מצרכים בסיסיים. כך יוצא שבמקום קניות ברגל ושריפת קלוריות, המערכת כולה מעודדת שריפת דלק וזיהום אוויר.
להפסיק לחלק חניה בחינם
עכשיו נחזור למס החדש על שקיות: במדינות אחרות נהוג לשלם שקל או שניים לשקית. בישראל היא תעלה לצרכן רק 10 אגורות, כך שהמס יצטבר לשקל או שניים עבור כל הקנייה כולה. את המהלך מצדיקים בהשפעה עקיפה: תשלום, אפילו זניח, מגביר מודעות ויצמצם את השימוש.
אם תשלום הוא הדרך לעורר מודעות, ואם רוצים לצמצם את זיהום האוויר, הדבר הראשון שצריך להפסיק לחלק בחינם אינו שקיות, כי אם חניה.
טוענים שהמכולות יקרות יותר, ולכן אנשים "חייבים" לנסוע לסופרמרקט הרחוק כדי "לחסוך". אולי זה נכון אך גם לא מפתיע, כשמביאים בחשבון את הסובסידיה הישירה והעקיפה לחניונים.
בדיוק כמו במקרה השקיות, המוצר עולה פחות כסף לצרכן, אבל המחיר הוא זיהום הסביבה והאוויר. אם הסופרמרקט היה גובה 25 שקל לשעת חניה, הקנייה הייתה קצת פחות משתלמת, ואולי אז, לפחות בחלק מהמקרים, לקוחות היו בוחרים ללכת למכולת ברגל, במקום לנסוע במכונית כדי לקנות אותם דברים.
אם דרישה לגבות כסף על חניה נשמעת מופרכת בהשוואה לחובה לדרוש כסף תמורת שקית, אתם צריכים לשאול את עצמכם מה פוגע בסביבה יותר: 10 שקיות ניילון או 25 מטרים אספלט בחניון, ועוד הרבה פעמים 10 קילומטרים שגומע כל לקוח שמגיע למקום החניה במכוניתו תוך כדי שריפת בנזין.
הפתרון בידי ראשי הערים
חוק השקיות עבר בקושי, לחוק איסור חניה חינם סיכוי אפסי. בינתיים אפשר להתחיל בקטן ולבקש ממשרד הפנים הבחנה בארנונה. הפחתת התעריף ל"מכולת" (שתוגדר לפי מיקום באזור מגורים), איזון תקציב העיריות בייקור התעריפים ל"סופרמרקט" באזורים שאינם למגורים והכפלת תעריף הארנונה לשטחי החניה בכל האזורים.