איילת שקד בכנס לשכת עוה"ד / צילום: ערן דולב
בתום חודשים של דיונים, התייעצויות, והתלבטויות בנושא, החליטה שרת המשפטים, איילת שקד, כי האגרות שיוטלו על מגישי בקשות לאישור תביעות ייצוגיות יהיו נמוכות באופן משמעותי מהאגרות שבכוונת שקד היה להטיל, כשיצאה עם היוזמה המקורית של הטלת אגרה כתנאי להגשת תביעה ייצוגית.
לפי ההצעה המעודכנת - שהתגבשה בשיתוף לשכת עורכי הדין, הייעוץ המשפטי במשרד המשפטים בראשות עו"ד ארז קמיניץ והתאחדות התעשיינים - תוטל אגרה בסך של 24 אלף שקל, כתנאי להגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית לבית המשפט המחוזי. מי שירצה להגיש בקשה לאישור ייצוגית לבית משפט השלום, יצטרך לשלם אגרה בסך 12 אלף שקל.
עם זאת, לפי ההצעה, עם הגשת הייצוגית ישולם רק חצי מסכום האגרה. כלומר, 6,000 שקל בבית משפט השלום ו-12 אלף בבית המשפט המחוזי, ורק אם התיק אכן יגיע לדיון הוכחות, ישולם החצי השני.
יצוין כי מעט מאוד תיקים מגיעים להוכחות ולפסקי דין. רוב התיקים מסתיימים במשא-ומתן בין הצדדים, או שאינם מקבלים אישור לנהל תביעה ייצוגית.
עוד הוחלט להעניק פטור מאגרה בתביעות ייצוגיות שמוגשות על-ידי מלכ"רים ועמותות, וכן כאשר התביעות הייצוגיות מוגשות נגד המדינה.
התקנות צריכות לעבור אישור של ועדת החוקה ושל שר האוצר, משה כחלון.
המטרה: למנוע את מבול הבקשות הייצוגיות
היוזמה של השרה שקד להטיל לראשונה אגרה כתנאי להגשת תביעות ייצוגיות, שצפויה לטלטל את עולם הייצוגיות בארץ, נחשפה אשתקד ב"גלובס", ב-26 ביולי 2016. כפי שחשפנו, שקד החליטה כי לראשונה מאז שחוקק חוק התביעות הייצוגיות בישראל ב-2006, ובמטרה להילחם במבול התביעות הייצוגיות שמוגשות לבתי המשפט, שרובן מסתיימות בהסדרי פשרה, ושחלקן תביעות-סרק - יותקנו תקנות שיחייבו תשלום אגרה כתנאי להגשת בקשה לאישור ניהול תביעה ייצוגית.
נכון למצב החוקי היום, בניגוד להגשת תביעות רגילות - במקרה של הגשת בקשה לניהול תביעה ייצוגית, התובע הייצוגי אינו מחויב בתשלום אגרה.
לפי הצעתה המקורית של שקד, שרוככה מאז, האגרה אמורה הייתה להיות בגובה של 62.5 אלף שקל בבקשות לאישור ניהול תביעות ייצוגיות לבית המשפט המחוזי, ו-50 אלף שקל בבקשות לאישור תביעות ייצוגיות לבית משפט השלום. כך, בדומה למצב החוקי בתביעות רגילות - הסכום המוצע לתשלום אגרה משתנה בהתאם לסוג הערכאה שאליה מוגשת התובענה ובהתאם לסמכויותיה.
הצעת שקד נועדה למנוע את מבול בקשות הייצוגיות בארץ, והיא באה על רקע מחקרים, בין היתר, של פרופ' אלון קלמנט מאוניברסיטת תל-אביב, שהראו כי כמחצית מהבקשות לאישור תביעות ייצוגיות מסתיימות בסילוק התביעה, בשל העובדה שסיכויי הצלחתה נמוכים.
לפי גישת שקד, מדובר בתביעות שמטילות עלויות מיותרות על מערכת המשפט, מגדילות את עומס העבודה, ומוטב היה שלא יבואו לעולם כלל.
במילים פחות עדינות - שקד מעוניינת להילחם בתופעה הרווחת, שבה עורכי דין יוזמים הגשת בקשות לתביעות ייצוגיות, מדרבנים את לקוחותיהם להגיש אותן - ללא צורך בתשלום אגרה כלשהי - ופועלים למעשה בשיטת "מצליח", בתקווה שאחת מכמה ייצוגיות תגיע לכדי פשרה או לפסק דין ותספק להם שכר-טרחה נאה.
היוזמה להטלת אגרה עוררה רעש רב. לאחר הפרסום ב"גלובס" נשמעה ביקורת ציבורית חריפה נגד היוזמה, בין היתר מצד עורכי דין העוסקים בתביעות ייצוגיות ומארגונים ציבוריים. זאת, בטענה כי הטלת אגרה משמעותית עומדת בניגוד לתכליות ולמטרות של הליך התביעה הייצוגי, הנועד לעודד סוגי אוכלוסייה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים, לעמוד על זכויותיהם מול הגופים הגדולים במשק ולהסיר מחדלים ועוולות שגורמים הגופים הללו.
עמותות: צעד מוטעה שיחטיא את מטרתו
בין הגורמים שהביעו את התנגדותם ליוזמת האגרה של שקד היו גם ארגון "אדם טבע ודין" וארגון "קו לעובד", שפנו לשרת המשפטים בבקשה שלא להוציא לפועל את רעיון הטלת האגרה. הארגונים כתבו לשקד: "אנו סבורים כי מדובר בצעד מוטעה שיחטיא את מטרתו, ואשר משמעותו תהיה ביטול דה-פקטו של חוק תובענות ייצוגיות באמצעות תקנות".
הארגונים טענו עוד, באמצעות עו"ד מיכאל בך, כי בניגוד לרושם המוטעה שהתקבל אצל שקד בשל התלונות שהגיעו לשולחנה, חקיקת חוק תובענות ייצוגיות לפני כ-10 שנים הובילה למהפכה של ממש ולשינוי דרמטי וחיובי בדפוס ההתנהלות של תאגידים גדולים מול הציבור, במגוון רחב של תחומים, ובכללם: צרכנות, ביטוח, בנקאות, דיני עבודה, ניירות ערך, איכות הסביבה, הגבלים עסקיים, שוויון לאנשים עם מוגבלויות ועוד.
בעקבות הביקורת, קיימה שקד התייעצויות עם לשכת עורכי הדין, התאחדות התעשיינים, בניסיון להגיע לפשרה שתאפשר מצד אחד להפחית את כמות תביעות-הסרק המוגשות במסלול הייצוגי; אך מצד שני לא תגדע את הענף שעליו יושב ההליך - מתן אפשרות לכל אדם להגיש תביעה ייצוגית, כשנגרם לו נזק הנגרם גם לקבוצה גדולה אחרת מהציבור.
מי ששיחק תפקיד חשוב בהתייעצויות היה עו"ד ארז קמיניץ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים אזרחיים. הביקורת הובילה לשינוי ההצעה ולהפחתת סכומי האגרה.
פרשנות: לא עוד תביעות-סרק להעשרת כיסם של עורכי הדין
הנוסח הסופי של תקנות האגרה בתביעות הייצוגיות הוא מרוכך באופן משמעותי ביחס ליוזמה המקורית של השרה איילת שקד. אגרה בסך 50 אלף שקל, כתנאי להגשת ייצוגית למחוזי, כפי שתוכנן ביוזמה המקורית, בהחלט עשויה למנוע הגשת תביעות סרק שיוזמים עורכי דין שפועלים בעולם התביעות הייצוגיות שכבר הפך לתעשייה של ממש.
מנגד, אגרה בסך 12 אלף שקל היא נמוכה משמעותית. ועדיין, מדובר במהלך היסטורי, ושרת המשפטים מקווה שגם כך האגרות יצמצמו את כמות התביעות הייצוגיות שהן תביעות-סרק, ו"על הדרך" גם יכניסו מיליוני שקלים לקופת המדינה.
במסגרת התהליך שהתרחש מאז ששקד יצאה עם "יוזמת תשלום האגרות" על הגשת ייצוגיות ועד היום, נבחנו כמה חלופות וכן אופציה של שילוב ביניהן. החלופה הראשונה שנבחנה הייתה לתת לשופטים הדנים בייצוגיות את האפשרות במקרים מסוימים על-פי קריטריונים ברורים, להעניק פטור מאגרה לתובעים. לפי החלופה הזו, הפטור יינתן בעיקר לתובעים חלשים, כדי שהאגרה לא תמנע מאוכלוסיות מוחלשות להשתמש בכלי התביעה הייצוגית.
חלופה אחרת שבחנה שקד היא לקבוע סכום מינימום של הוצאות, שיוטלו על תובע ועל בא-כוחו שהגישו תביעה ייצוגית, שהתבררה כתביעת-סרק או כתביעה מנופחת - למשל, בגובה של 10% או 20% מסכום התביעה. תומכי ההצעה הזו מאמינים כי התובעים ועורכי דינם ישקלו היטב במקרה כזה את סכום התביעה ואת עצם הגשתה, מחשש שיצטרכו לשלם הוצאות כבדות בסוף ההליך. כבר היום קיימת מגמה בבתי המשפט להטיל הוצאות מרתיעות על תובעים ייצוגיים שהגישו תביעות-סרק.
בסופו של דבר נבחרה החלופה של הטלת אגרה - אבל בסכום מופחת. כלומר, להטיל אגרה קבועה על מגישי בקשה לניהול תביעה ייצוגית, אך בסכומים נמוכים הרבה יותר מאשר נקבעו ביוזמה המקורית. כדי שלא לפגוע באוכלוסיות חלשות המעוניינות להשתמש בהליך הייצוגי, החליטה שקד על הורדת האגרה לסכומים נמוכים של בין 10-30 אלף שקל.
בסופו של דבר הוחלט להעמיד את האגרה על 24 אלף שקל, כתנאי להגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית למחוזי; ועל 12 אלף שקל, כתנאי להגשת בקשה ייצוגיות לבית משפט השלום.
יש לקוות כי התוצאה הסופית אכן תביא "בשטח" לאיזון הראוי בין האינטרס הציבורי בקיומן של תביעות ייצוגיות, שבכוחן להרתיע חברות וגופים גדולים מלנצל את כוחם על גבו של האזרח הקטן - לבין האינטרס של מערכת המשפט והציבור, שהתביעות הייצוגיות שמוגשות יהיו מבוססות ואמיתיות, ולא תביעות-סרק שנועדו רק להעשיר את כיסו של עורך הדין המייצג בהן.