שאול לגזיאל / צילום: תמר מצפי
נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, הודיע היום (ה') כי החליט להקל בעונשו של שאול לגזיאל, ממורשעי פרשת השוחד של ראש עיריית רמת-גן המיתולוגי צבי בר, ולהמיר את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו לעבודות שירות.
החלטת הנשיא על ההקלה בעונש התקבלה בשל החמרה במצבו הרפואי של לגזיאל, ניצול שואה כבן 81, ולאור חוות-דעת עדכנית של שירות בתי הסוהר, לפיה ההחמרה במצבו הרפואי עלולה לסכן את חייו בתקופת המאסר.
הנשיא אימץ את המלצת שרת המשפטים, אילת שקד, והמיר את עונשו - ממאסר בפועל של 9 חודשים שנגזרו עליו בבית המשפט העליון, למאסר של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות וכן קנס נוסף של רבע מיליון שקל.
לגזיאל יוצג בידי עורכי הדין ז'ק חן ונועה פירר ממשרד חן, יערי, רוזן עוזר ושות' ועו"ד רותם טובול.
פרשת השוחד בעיריית רמת-גן נחשבת לאחת מפרשות השחיתות הקשות ביותר שהתרחשו אי-פעם בשלטון המקומי בישראל. בר, ראש עיריית רמת-גן, הורשע באפריל 2015 על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בקבלת שוחד בהיקף של כ-2 מיליון שקל מיזמי נדל"ן שפעלו בעיר, תמורת קידום הפרויקטים שלהם. היזמים - שאול לגזיאל, חיים גייר ודוד לוי - הורשעו במתן שוחד לבר.
גורפינקל גזר על בר עונש כבד של 5.5 שנות מאסר בגין הרשעתו, וכן הוטל עליו קנס בסך 1.5 מיליון שקל בגין מעשיו, ונקבע כי מיליון שקל מכספיו יחולטו.
על היזמים שהורשעו במתן שוחד לבר - חיים גייר, דוד לוי ושאול לגזיאל - הטיל השופט עונשים של 11, 22 ו-33 חודשי מאסר בהתאמה וכן קנסות כספיים.
הנאשמים ערעורו על הרשעתם ועל חומרת עונשיהם, ומרבית רכיבי הערעור שלהם נדחו, למעט הערעורים על העונש.
בדצמבר האחרון דחו שופטי העליון, עוזי פוגלמן, יצחק עמית ונעם סולברג, פה-אחד את מרבית חלקי ערעורו של צבי בר על הכרעת הדין של המחוזי. עם זאת, העליון קיבל חלקית את ערעורו של בר על העונש שנגזר עליו, והפחית את תקופת מאסרו ל-3 שנות מאסר בלבד.
במקביל דחה בית המשפט העליון גם את ערעור היזם שאול לגזיאל על הרשעתו, והותיר על כנה את הרשעתו בשתי עבירות של מתן שוחד לבר ובעבירה אחת של הלבנת הון. ואולם, השופטים הפחיתו את עונשו של לגזיאל ל-9 חודשי מאסר בפועל (מ-33 חודשים שגזר עליו המחוזי).
הפחתת העונשים על-ידי העליון התבססה בעיקר על גילם המבוגר ומצבם הרפואי של בר ולגזיאל. שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, ציין כי מצבו הרפואי של לגזיאל רגיש ועדין ביותר, וכי במקרה שיידרדר, פתוחה בפניו הדרך לפנות בבקשה לשחרורו.
השופט סולברג אף העלה תהיות באשר למנהג לשלוח עבריינים זקנים דוגמתו של בר לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח, והציע לכנסת לחוקק חוק שיאפשר לנקוט נגדם ענישה אלטרנטיבית, דוגמת זו שבה נוהגים בקטינים.
השופט ציין כי לא בנקל שולחים אדם מבוגר וחולה למאסר מאחורי סורג ובריח, וכי ייתכן שיש מקום לתת את הדעת על סוגיית המאסר וענישה מתאימה במקרים כגון אלה, שכן "איננו חפצים בגסיסה איטית של אסירים זקנים בתוככי בית הסוהר".
גם עונשיהם של היזם חיים גייר והיזם דוד לוי הופחתו (ל-10 חודשי מאסר בפועל).
במסגרת הפרשות השונות הואשם בר בכך שקיבל שוחד מיזמי נדל"ן בעלי אינטרסים ברמת-גן, לטובת קידום מיזמי בנייה שונים בעיר. במהלך תקופת כהונתו של בר כראש העיר וכחבר בוועדות התכנון, היו שאול לגזיאל ובן משפחתו עמנואל ארביב - עד המדינה בפרשה - בעלי אינטרסים במיזם הנדל"ני "בית ליר אור", שנמצא במרחב התכנון של רמת-גן. המחוזי מצא כי בר קיבל שוחד מהשניים בסכום של כמיליון שקל, בשל כך שהשניים העבירו כספים לטובת פירעון הלוואה שנטל בר בלונדון מהחברה האנגלית rove Property Finance Limited . זאת, כדי שבר יפעל לטובת קידום המיזם.
השופטים קיבלו את קביעת המחוזי, שאימץ את גרסת ארביב, שלפיה בשנת 2005 הוא התבקש על-ידי בר לסייע לו בנטילת ההלוואה בלונדון, וכך אכן עשה. מעדות ארביב עלה עוד כי כעבור שנה, בפסח 2006, התבקש ארביב על-ידי עו"ד מוטי גלוסקה - מקורבו של בר ובא-כוחם של לגזיאל וארביב - לפרוע את ההלוואה שנטל בר, וזאת בנוכחות לגזיאל.
בהמשך לכך העבירו לגזיאל וארביב סך של כמיליון שקל על-חשבון ההלוואה שנטל בר. מתוך סכום זה 100 אלף דולר מקורם בלגזיאל, ו-125 אלף דולר מקורם בארביב. סכום זה בא במקום תשלום כספים שהיו אמורים לשלם ארביב ולגזיאל לגלוסקה - שהוגדרו כ"עמלת תיווך" - בגין חלקו של עורך הדין בקידום המיזם.
בעת שבר כיהן כראש העיר רמת-גן, היה לגזיאל בעל מניות בחברת מגדלי התמרים, שפעלה להקמת פרויקט נדל"ן בעיר. לגזיאל ושותפים אחרים הקימו במקביל חברה בשם "אקו-פאוור", שמטרתה הייתה לרשום פטנט על מכשיר בעל יכולת השבחת חומרים אורגניים. ביום הקמת החברה, בינואר 2002 הועברו לבר 5% ממניות החברה, והוא שילם תמורתן את שוויין הריאלי, 50 שקל. עקב מצב עניינים זה, טיפל בר בהיבטים שונים של הפרויקט כאשר היה שותף עסקי של אחד היזמים. בית המשפט המחוזי קבע כי בעשותו כן, פעל בר מתוך ניגוד עניינים העולה כדי הפרת אמונים.
בנוסף, היה לגזיאל שותף בחברה אחרת, מד פטרוליום, שמטרתה הייתה לעסוק במסחר בנפט. המחוזי קבע כי לגזיאל העביר לבנו של צבי בר, יואב, 20% ממניות החברה, וכי מדובר בשוחד שניתן לבר על-מנת שיקדם את פרויקט מגדלי התמרים.
העליון אימץ את הקביעות העובדתיות שנקבעו בהכרעת הדין, שלפיהן אין הסבר הגיוני להעברת מניות חברת מד פטרוליום ליואב בר, ולפיכך יש לקבוע כי מדובר במתן שוחד. השופט סולברג דחה את גרסתם של בר ולגזיאל, לפיה העברת המניות נעשתה על רקע חברי בלבד או במסגרת העסקתו של יואב בר בחברה.