חברת מוביט (Moovit), המפעילה אפליקציה פופולרית לנוסעי תחבורה ציבורית, השיקה היום כלי ניתוח ונתונים לשימוש מקבלי החלטות בתחום התחבורה. כלי הניתוח (Urban Mobility Analytics) מספק מידע ברזולוציה גבוהה על דפוסי הנסיעה בתחבורה הציבורית של 60 מיליון משתמשי האפליקציה, הפרושים ב-77 מדינות וביותר מ-1,400 ערים שבהם השירות זמין. האפליקציה אוספת מדי יום 200 מיליון נתוני זמן-מיקום.
ההשקה היא חלק מהשקה רחבה יותר של עוד שלושה מוצרים, במסגרת מה שבמוביט מכנים Smart Transit Suit: אפליקציית GPS לאוטובוסים שהטכנולוגיה לא הוטמעה בהם באופן מובנה, המאפשרת למפעילים ולנוסעים לקבל מידע בזמן אמת על פעילותם ומיקומם; טכנולוגיה למשלוח סקרים לקהל מטרה בנושאי תחבורה ציבורית; ופלטפורמה לעריכת נתוני תחבורה ציבורית, לשימוש מפעילים המחויבים למסור את המידע לרשויות.
נכון להיום פותחת מוביט שירות בעיר חדשה מדי 16 שעות, בעיקר באמצעות קהילת המשתמשים בעולם וכ-170 אלף עורכי מידע רק בישראל, האחראית למידע בחצי מהערים שבהן נותנת החברה שירות. חברי הקהילה משתמשים בכלי שהשיקה החברה ב-2014, ומאפשר להם לבנות מאגרי מידע מקיפים על התחבורה הציבורית ולעדכן אותם בזמן אמת.
לדברי סמנכ"ל המוצרים של החברה, יובב מידד, "מתחילת הדרך, הנושא של מיקור המונים הוא אבן דרך יסודית בסל המוצרים שלנו, החל מהיכולת לדווח על מצב המזגן או רמת הניקיון ועד מיפוי המידע על התחבורה הציבורית. בישראל כל אחד יכול לגשת למידע שמספק משרד התחבורה ולעשות לו אינטגרציה לאפליקציה שלו, כמו שאנחנו עשינו וגם אחרים.
"במקומות רבים מאוד בעולם אין גוף כזה שאוסף מידע כחלק ממיזמי אופן דאטה (Open Data), ומה שאנחנו פיתחנו זה כלי וובי מאוד ידידותי למשתמש, שמאפשר למי שרוצה לתרום מהמידע לקהילה שלו ורוצה למפות מידע תחבורתי לעשות את זה. בדיוק כמו בוויקיפדיה. מרגע שהמידע הופך להיות זמין, מוביט עובדת באותה עיר".
- איך ניתן לדעת שהמידע מדויק ונכון גם למחר ולא רק להיום?
"בעולם התחבורה הציבורית יש את מה שנקרא המידע הסטטי, הם נכונים לתמיד ומתעדכן אולי פעם בשלושה חודשים או חצי שנה. אותו המידע הוא מה שהמשתמשים מזינים לתוך המערכת. כמו בוויקיפדיה העורכים מקבלים ניקוד וצוברים דרגות, וכל משתמש בעל דרגה נמוכה עובר ביקורת של מישהו עם אמינות מוכחת.
"באיסטנבול, בבואנוס איירס, בג'קרטה באינדונזיה, ערים ענקיות, לא היה מידע, וקהילת המשתמשים של מוביט יצרה בסיס מידע, שבעזרתו השקנו שם את השירות וכל אחד יכול להשתמש בו. תאר לעצמך שבמקומות כאלה, שאין מידע, אנשים עדיין היו מתקשים למודיעין אגד כמו שעשינו פה לפני עשר שנים.
"הרבה פעמים אנחנו רואים שהמידע שמגיע מהרשויות הוא הרבה יותר אמין מהמידע שמגיע מהקהילה עצמה. רשות התחבורה מטרופולינית של ניו-יורק, למשל, עדכנה את לוחות הזמנים של הסאבוויי לאחרונה ב-31 בינואר, למרות שיש כל סוף שבוע יש עדכונים".
אחד החסרונות של מוצר המידע החדש שמציגה מוביט הוא היעדר מידע על נוסעי מכוניות פרטיות, שהיה יכול לשמש את המתכננים כדי להוסיף שירות על פי הצרכים. למרות זאת אומר מידד כי הניסיון מלמד שאוכלוסיית המשתמשים באפליקציה מייצגת את האוכלוסייה הכללית.
מהנתונים ששיחררה מוביט לציבור הרחב (החבילה המלאה היא בתשלום) עולה כי משתמשי התחבורה הציבורית בישראל זוכים לשירות דומה באיכותו לזה של כמה מהמטרופולינים הגדולים בעולם, אף ששיעור המשתמשים בתחבורה הציבורית בישראל (27%) קטן לעומת המקובל בעולם (50%). שיעור גדול יותר של משתמשים היה חושף את חוסרי השירות הגדולים.
על פי המידע החדש, זמן ההמתנה היומי הממוצע בתחנות בישראל (16 דקות) גבוה רק במעט מזה שבניו יורק, לונדון ופריז (15, 13 ו-12 דקות בהתאמה), ונמוך מזה שבמטרופולין רומא (20 דקות). שיעור הממתינים יותר מ-20 דקות עומד על 25%, לעומת 23% בניו-יורק, 18% בלונדון, 14% בפריז ו-39% ברומא.
מידע נוסף שהתפרסם הוא על המרחק הממוצע שגומעים מדי יום משתמשי התחבורה הציבורית בישראל (13.6 ק"מ, כ-30% יותר מהמטרופולינים שהוזכרו), וכן על זמן הנסיעה הממוצע, העומד על 70 דקות, לעומת 87 במטרופולין ניו-יורק, 84 בלונדון, 79 ברומא ו-64 בפריז.
נתונים אלה סותרים לכאורה את הנתון על מהירות הנסיעה הנמוכה במטרופולין תל-אביב (16 קמ"ש) לעומת הממוצע העולמי (25 קמ"ש), אך ההסבר מצוי בלב הנתונים: המידע על ישראל מתייחס לכבישים בין-עירוניים רבים שבהם הנסיעה זורמת, בעוד שבמטרופולינים המופיעים בהשוואה מדובר לרוב בנסיעה בשטח עירוני צפוף.
