חניון מכוניות, כלי רכב / צילום: ורהפטיג ונציאן
לידיעת הרוטנים בכניסה לנמל התעופה בן-גוריון בשל מחירי החניה: הם לא עומדים להשתנות. בית המשפט המחוזי מרכז בלוד דחה באחרונה את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית שהגישו משתמשים בחניון, וקבע כי התעריפים הקבועים במחירון ה"חניה לטווח ארוך" הם חוקיים.
בית המשפט דחה את בקשת התובעים לחייב את החניון לטווח ארוך בנמל התעופה לאפשר לחונים בו לשלם גם עבור חלקי שעה. החיוב התבקש למרות שמדובר בחניון עם תעריף יומי ולא שעתי.
בחניוני נתב"ג קיימים שני מסלולי חניה: מסלול "חניה לטווח ארוך" ומסלול "הטווח הקצר". במסלול הטווח הארוך, הגבייה איננה לפי שעות אלא לפי ימים (40 שקל או 80 שקל ליממה מלאה, תלוי בחניון), כשביממה האחרונה - אם חונים פחות מ-5 שעות, המחיר יכול להיות נמוך יותר מהתעריף היומי: לכל שעה או לחלק ממנה - 9 שקל או 16 שקל.
סעיף התקנון בחניון הקובע את המחיר לחניה עבור חלק מהשעה - עמד במוקד המחלוקת בתביעה שהוגשה. לפי תיקון לחוק התעבורה מ-2009, זכאי מי שהחנה את רכבו בחניון שגובה תעריף שעתי (ולא יומי, כמו זה הנגבה במסלול לטווח ארוך בנתב"ג), לשלם החל מהשעה השנייה, לפי יחידות של רבע שעה או חלק מהרבע. בצורה זאת בעל הרכב איננו מפסיד עלות של שעה שלמה.
התובעים - יאיר בן שושן (שיוצג בידי עו"ד רביד ברנר) ואנחל סרחיו דקל ואשר כהן (שיוצגו בידי עו"ד עינב כהן) - החנו את רכבם למשך מספר ימים בחניונים לטווח ארוך שמפעילה ימית בתחומי נתב"ג. לפי הנטען בתביעתם, הזכות שנקבעה בתיקון לחוק התעבורה בנוגע לתשלום עבור חלקי שעה, חלה גם על חניוני נתב"ג שגובים לפי תעריף יומי. לשיטתם, ברגע שבנתב"ג בחרו להיטיב עם הצרכנים ביום האחרון, ולגבות בו לפי תעריף שעתי (כל עוד הסכום המצטבר נמוך מהיומי) - יש לאפשר לצרכנים לשלם בגין יחידות של רבע שעה, או חלק מהרבע.
השופטת מיכל נד"ב דחתה את פרשנות התובעים לתיקון החוק וקבעה כי היא נוגדת את לשון התיקון ואת תכליתו - לשנות את אופן גביית התעריף השעתי, אך לא את התעריף היומי. בכך קיבל בית המשפט את עמדת הנתבעות - רשות שדות התעופה, שיוצגה בידי עוה"ד עופר דרורי ושי דגני; וחברת "ימית" המפעילה את חניוני נתב"ג, שיוצגה באמצעות עוה"ד דרור גדרון ורעות זעירי ממשרד אפרים אברמזון ושות'.
השופטת נד"ב קבעה כי הזכות שנקבעה בתיקון חוק התעבורה, להטבת רבעי השעה בתעריף השעתי, אינה "מכופפת" בפניה אף תעריף יומי. בנוסף, "החיוב בחניונים שהם חניונים לטווח ארוך, מיטיב עם צרכני החניה, מהווה חיוב הוגן ויש בו משום מימוש של זכות המפעיל לבחור את דרך החיוב", פסקה השופטת. "שהרי, הנתבעות רשאיות לחייב בחיוב יומי, בחניה לטווח ארוך בגין כל יום בתעריף היומי (גם ביום האחרון - מ' ר'). על כן, בכך שהנתבעות העמידו לצרכנים אופציה לחיוב מופחת, מוגבל למספר שעות ביום החניה האחרון, הן מיטיבות עם הצרכנים".
השופטת הבהירה גם כי לצרכנים עלול היה להיגרם נזק מניהול התביעה הייצוגית, שכן רשות שדות התעופה וחברת "ימית" עלולות לקבל החלטה הפוכה ולקבוע תעריף יומי עבור היום האחרון, במקום זה השעתי.