משמורת משותפת/ צילום:צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
כאשר ועדת שיפמן הגישה בשנת 2012 את המלצותיה לקביעת חיובי מזונות ילדים יהודים, שני הקריטריונים העיקריים לחישוב המזונות שנלקחו בחשבון היו הכנסות כל אחד מההורים מחד, ומשך הזמן שכל אחד מהם מקדיש לטיפול בילד מאידך.
5 שנים מאוחר יותר נפל דבר בעולם דיני המשפחה, כאשר בית המשפט העליון, בהרכב של 7 שופטים, פסק כי הורים גרושים, שחולקים משמורת משותפת על ילדים בני 6-15, ושכרם זהה או דומה מאוד, יחויבו במזונות משותפים בהתאם ליכולותיהם הכלכליות.
פסק דין זה מהווה המשך לרוח המנשבת בבתי המשפט למשפחה ובערכאות הערעור בשנים האחרונות, אשר כבר פסקו כי לקביעת המשמורת יש השפעה על גובה המזונות; וכן להחלטת הרבנות הראשית שניתנה בנובמבר 2015, שקבעה כי על הדיינים להתחשב גם במצבן הכלכלי של האמהות בפסיקת מזונות ילדים.
החדשנות בפסק הדין באה לביטוי בין השאר בקביעת כללים משפטיים לחלוקת מזונות במקרים של משמורת פיזית משותפת, תוך הבנה שהסדר המזונות לא יכול להתבסס על הנחה של שיתוף-פעולה אוטופי בין ההורים, אלא על כללים ברורים שיבטיחו יעילות ושקיפות בין ההורים, וכך יאפשרו את תפקודם באופן מיטבי ותוך צמצום חילוקי הדעות שביניהם.
בית המשפט העליון מבחין בין מספר סוגי הוצאות וקובע כי לגבי הוצאות הנוגעות לפעילות יומיומית שוטפת, כמו גם בהוצאה בגין מדור - כל הורה יישא בעצמו בזמן שהילדים שוהים עמו. לעומת זאת, לגבי הוצאות שאינן תלויות בפעילות המשפחתית השוטפת, כגון מתנות ימי הולדת לחברים, רכישת נעלי התעמלות או בגד ים וכו' - בית המשפט יקבע "הורה מרכז", שיקבל מחצית מהתשלום על ההוצאות הנוספות מההורה השני.
כיצד ייקבע מיהו אותו "הורה מרכז"? בית המשפט יבחן מה היה המצב לפני פרוץ הסכסוך, או יקבע קריטריונים שעל בסיסם ייבחר "ההורה המרכז" מעתה והלאה.
פתרון נוסף שהוצע הוא פתיחת חשבון בנק משותף ייעודי להוצאות מסוג זה, אשר בו תהיה לשני הצדדים זכות חתימה, והם יפקידו אליו סכומים על-פי החלטותיהם. לכאורה מדובר בפתרון פרקטי ופשוט, אך בפועל זהו פתרון שדורש רמת אמון ושיתוף-פעולה שלא תמיד שוררים בין ההורים.
תחושת הסיפוק הנובעת מהחלת דיני השוויון על נושא מזונות ילדים יהודיים מלווה בהסתייגות מסוימת, הנובעת מהקושי של החלת השוויון על נושא אחד מתחום דיני המשפחה, חשוב ככל שיהיה, תוך ניתוק מתחומים רבים אחרים בעולם דיני המשפחה שאינם שוויוניים, דבר שעלול להפעיל לחץ בלתי הוגן על נשים.
החשש העיקרי הוא שאבות יעתרו לקבלת משמורת משותפת משיקולים כלכליים גרידא ויפעילו לחץ על נשים שלא תסכמנה לכך, באיום בהותרתן עגונות. כמו כן, נוצר חשש שאבות, שיעתרו לקבלת משמורת משותפת מסיבות כלכליות בלבד, לא יעמדו בהסדרים אלה בפועל, והאמהות תיאלצנה לשאת בפועל בעיקר נטל גידול הילדים, תוך קבלת מזונות בלתי מספקים.
בית המשפט העליון התייחס לחששות והבהיר כי לאור העובדה שייתכן שנושא המזונות משליך על המוטיבציה לעתור למשמורת משותפת, יהיה על בית המשפט למשפחה ועל בתי הדין לבחון במשנה זהירות בקשות למשמורת משותפת שאינן משקפות את החלוקה של נטל גידול הילדים לפני פרוץ הסכסוך.
המשמעות היא שלאור העובדה שבשנים האחרונות הסדר של משמורת משותפת הפך להיות ההסדר השכיח, ייתכן כי דווקא לאחר מתן פסק הדין בתי המשפט יבחנו בצורה מדוקדקת יותר את נושא המשמורת המשותפת, ולא יתייחסו אל הסדר זה כאל דרך המלך.
בנוסף, הוצע מנגנון של מעבר הדרגתי למשמורת משותפת מלאה, כך שהורה שלא היה שותף שווה בגידול הילדים לפני פרוץ הסכסוך יימצא למעשה בתקופת מבחן, שתבהיר אם העתירה למשמורת משותפת מבוססת על רצון אמיתי או שמא הוגשה רק לצורכי מזונות.
לאור זאת, הנהנים העיקריים כרגע מהמהפכה המשפטית הם דווקא אבות אשר כבר עתה חולקים משמורת משותפת עם האם, ובכך כבר הוכיחו בפועל את מעורבותם הכנה בגידול ילדיהם. אבות אלה, שחויבו בעבר בפסק הדין שניתן בעניינם בתשלומי מזונות לידי האם, יכולים לעתור עתה להקטנת המזונות או ביטולם, לאור השינוי בדין.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il