פארק אפל ומורשת ג'ובס: הצצה אל הטבעת האדריכלית העצומה

יום בהיר, חודש מאי. ג’ונתן אייב - ג’וני, למיודעיו - פוגש לראשונה במתחם המוגמר של אפל פארק, הקמפוס הענק בקופרטינו, קליפורניה, שהיה לאחד הפרויקטים המתמשכים ביותר שלו בתפקידו כמעצב הראשי של אפל. חלק מחלל העבודה במבנה המעגלי שתכנן נורמן פוסטר סוף-סוף מוכן: דלתות הזזה עשויות זכוכית נקבעו בפתחי המשרדים האטומים לקול, שולחן ענק מעץ אלון אירופי לבן ניצב במקומו, את גובה שולחנות העבודה ניתן לכוונן, ברצפה נקבעו לוחות אלומיניום עם צירים שאפשר לפתוח כדי להגיע אל הכבלים ואל החוטים, והאוויר עובר מבעד לשכבות פלדה מוברשת.

הקמפוס של אפל/ צילום: מהוידאו

התגובה המינורית האופיינית של אייב - "זה די נחמד, לא?" - מסתירה את החרדה שהוא חש בכל פעם שמוצר חדש בעיצובו עומד לצאת אל העולם. "זה אותו תהליך מוזר שאתה עובר בכל פעם שאתה גומר לעבוד על מוצר ומתכונן לחשוף אותו - אותו מכלול רגשי", אומר אייב, שבפברואר מלאו לו 50. "זאת הרגשה, איך לומר, בריאה להרנין. הייתי דואג אם לא הייתי מרגיש את החרדה הזאת, כי זה היה עלול לומר שאנחנו כבר לא כל-כך ביקורתיים כלפי עצמנו, כבר לא כל-כך סקרנים, כבר לא כל-כך מתעניינים כמו שאנחנו אמורים להיות כדי להיות אפקטיביים ולעשות עבודה טובה".

אפל פארק שונה מכל מוצר אחר שאייב עבד עליו. מדובר בקמפוס אחד ויחיד - לא באינספור טלפונים ומחשבים - ואי אפשר להחזיק אותו ביד או להכניס לכיס. אף על פי כן, מבחינתו של אייב, תהליך העיצוב היה זהה לזה שהוא נוקט כשמדובר בהתקנים טכנולוגיים: עבודה עם אבטיפוס כדי להבטיח שהתוצר הסופי יהיה נקי עד כמה שאפשר מכל בעיה או תקלה, וכדי לצמצם את הפער בין החזון למוצר הממשי. אפל פארק הוא גם הפרויקט הגדול האחרון שאייב עבד עליו עם סטיב ג’ובס, מה שהופך אותו לעניין אישי במיוחד מבחינתו של האיש שאותו כינה פעם ג’ובס "שותף רוחני".

"אחרי שסטיב מת, הוא היה זה שדחף את הפרויקט הלאה באותו סוג של דבקות", אומרת לורן פאוול ג’ובס, שהייתה נשואה לג’ובס במשך 20 שנה עד יום מותו באוקטובר 2011. אייב מספר שכמה מן הפרטים במשרדיה החדשים של החברה עתירת המזומנים (257 מיליארד דולר) ועתירת הערך ביותר בעולם (שווי שוק של 815 מיליארד דולר, אחרי דוחות מוצלחים בשבוע שעבר) - מתחברים היישר לעברו של ג’ובס, כמו למשל עצי הדובדבן והמשמש הקשורים למטעים של נעוריו בעמק הסיליקון.

לצד זאת, הוא מבטיח שהמתחם החדש יהיה מקום הורתם של צעצועים וכלים חדשים, כאלה שטרם הצלחנו להעלות על הדעת. כאשר אייב וטים קוק, מנכ"ל אפל, מדברים על הקמפוס בתור משהו שישמש את הדור הבא של עובדי אפל, הם נשמעים כמו הורים שמדברים על הירושה שישאירו.

בכל הנוגע לאפל פארק, על כתפיו של אייב הוטל - בירושה - נטל ההוכחה שימיה הטובים של אפל עדיין אינם מאחוריה. לחברה לא היה מוצר פורץ דרך מאז פטירתו של ג’ובס. הגידול במכירת האייפון נעצר, והציפיות למכשיר חדש ומתקדם יותר במידה משמעותית כבר בשיאן לקראת יום הולדתו העשירי של המכשיר, שיחול בהמשך השנה. נדמה שבכל הנוגע לטכנולוגיות אחרות - החל בעוזרים דיגיטליים, עבור במכוניות ללא נהג וכלה במציאות מרובדת ובמציאות מדומה - אפל מדשדשת אחרי המתחרות, ובהן גוגל, אמזון וטסלה. הרמקול החדש שלה, HomePod, שמופעל באמצעות קול ונחשף ביוני, יגיע לשווקים בדצמבר, שלוש שנים אחרי אקו של אמזון.

מכונית אוטונומית של אפל/ הדמיה: אפל

העובדה שאלפי עובדי אפל מפוזרים ב–100 ויותר מבנים ברחבי עמק הסיליקון מקשה על שיתוף הפעולה שתהליך החדשנות מחייב. "לא תיכננו לגדול בצורה כזאת, ואז, כשראינו כמה אנחנו צומחים, היינו כל–כך עסוקים בניסיון לקדם הכול, שלא ממש הקדשנו זמן לפיתוח של סביבת העבודה", אומר קוק. "פיצינו על זה בצורה מצוינת, אבל לא ככה אנחנו רוצים לעבוד ולא זו צורת העבודה שמייצגת כראוי את התרבות שלנו".

כמו עיצובים אחרים של אייב, נדמה שגם אפל פארק מבקש להיות ליצירה אייקונית. הקמפוס צפוי לעורר עניין גם בקרב הציבור הרחב, ולכן יכלול מרכז מבקרים וחנות שתמכור פריטים ייחודיים למקום. רחפנים שמפעילים משוגעים לדבר כבר תיעדו מן האוויר את העבודות על המבנה העתידני העגול ואת האודיטוריום עם קירות הזכוכית על שם סטיב ג’ובס, שבו 1,000 מקומות.

אייב אוהב להדגיש שהטבעת בת 260 הדונם אינה נראית כה כבירה ומאיימת במבט מן הקרקע. כאשר צופים מתוכה מערבה, צדו האחר של הבניין כמו פותח את המבט אל הרי סנטה קרוז. "כשאתה בתוך הפארק", אומר אייב על שטח האדמה שבמרכז הטבעת, "החלק המבונה לא כופה את עצמו".

האחריות על דרכה של אפל קדימה והלאה היא משא בלתי מבוטל; אחרי מותו של ג’ובס, הגדרת תפקידו של אייב הורחבה. הוא נדרש לפקח על כל היבטי חוויית המשתמש והחומרה - כל הדרכים המשמעותיות שבהן אנשים באים במגע עם התקני אפל. אבל עומס העבודה החדש הוביל לתשישות, אומרים עמיתיו, ולפני שנתיים הוא הסיר מעליו כמה מתחומי אחריותו הניהוליים, ותוארו השתנה מ"סגן נשיא בכיר לענייני עיצוב" ל"אחראי עיצוב ראשי".

חצי מחייו של אייב עברו עליו באפל. הוא הצטרף לחברה באמצע שנות העשרים שלו, כשניצבה על סף מוות. אחד העיצובים המוקדמים שלו, האיימק הצבעוני, נדחה בידי בכירי החברה. אייב הניח לו עד לשובו של ג’ובס, ב–1997, לאחר הפסקה של 12 שנה; המחשב הפך חיש מהר למוקד של חיבור בין השניים, והייצור התחיל זמן לא רב לאחר מכן. כיום אייב זוכה להערכה עצומה הן בעולם העיצוב והן בתעשיית הטכנולוגיה בתור האיש שעבד על כל מוצרי אפל מאז ואילך: האייפוד, האייפון, האייפד וכן הלאה. הוא קיבל תארים של כבוד מאוקספורד ומקיימברידג’, וביולי מונה לנגיד בבית הספר המלכותי לאמנות בלונדון.

ידידו בונו כתב באימייל שהוא "חסר מנוחה וחסר לאות בחיפושו אחרי השלמות", ואילו נורמן פוסטר, אשר אפל שכרה את שירותי משרד האדריכלים שלו כדי לעצב את המתחם החדש - בעלות של כ–5 מיליארד דולר - אומר שהוא "משורר". מעצבים אחרים "יודעים לכתוב מאמרים מדהימים, אבל ההבדל בין כותב מאמרים טוב לבין משורר הוא שעל שיר צריך לעבוד יותר. הוא הרבה יותר מזוקק, הוא יותר תמצית", אומר פוסטר. אייב, הוא מסביר, "עובד בלי לאות ברמת הפרטים, מתפתח, משתפר, משתכלל. מבחינתי, זה מה שהופך אותו למשורר".

סולן U2 בונו/ צילום: רויטרס פיליפ ווגסר

בשנות ילדותו, בלונדון, אייב דווקא התקשה להביע את עצמו במילים. אביו עודד אותו להתבטא בציור. כבר בצעירותו למד להתעסק בפריטים חומריים מפי סבו ומפי אביו, שלימד צורפות. במסגרת העבודה הראשונה שלו בתום הלימודים בקולג’, בפירמת העיצוב הלונדונית טנג’רין, אייב עיצב לפטופ עבור אחת הלקוחות: אפל. ב–1992 גייסה אותו הלקוחה לשורותיה, ואייב זכה חיש מהר לדריסת רגל בכל תחום ותחום בחברה, החל בעיצוב מוצר וכלה בייצור, וביקר גם במפעליה ביפן.

סגנונו האישי משדר ענווה. בזמן שאנו מסיירים באפל פארק הוא לובש מכנסי קנבס לבנים וטי–שירט כחולה ונועל מוקסינים של קלארקס. השילוב הזה אופייני לו מאוד, אבל בניגוד לחולצות הגולף השחורות של ג’ובס, מדובר יותר במדים מאשר בהצהרת אופנה (את החליפות שלו הוא מזמין במיוחד מתומאס מהאון, חייט בצפון אנגליה, אבל ממעט ללבוש אותן). את המראה האופייני מלוות כמה הבלחות של צבע כתוספת בלתי צפויה עבור האיש שהפך את הלבן ואת הכסף המוברש לסטנדרט החדש של ההתקנים האלקטרוניים: גרביים כתומים ואייפון 7 אדום מן המהדורה המיוחדת שיצר בשביל פרויקט הצדקה של בונו למלחמה באיידס. שעון אפל מציג את הדופק שלו: 88 פעימות בדקה.

השעונים החכמים של אפל. "זה ישנה את כללי המשחק" / צילום: רויטרס

אייב ער למראה ולתחושה של כל מה שסובב אותו. "אה, יש לי עט של פאבר–קסטל", הוא מציין כשאני משתמש בעט פאבר–קסטל שלי. הוא מקפיד על דיוק - הוא יודע בדיוק כמה מיץ חמוציות לא ממותק לערבב עם מי טוניק בשביל לקבל בדיוק את דרגת החמיצות הרצויה - ומלא מרץ (אחרי שהוא מסיים את המיץ, הוא מקנח בשני אספרסו כפולים).

כאשר עבד ג’.ג’ אברהמס על "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר", אייב ציין שישמח לראות "חרב אור יותר קשוחה, עם ניצוצות", סיפר אברהמס. הוא ואייב כבר הכירו ואהבו זה את עבודתו של זה כשנפגשו בארוחת ערב לפני ארבע שנים, ואברהמס יישם את ההצעה של אייב עם עיצוב כלי הנשק של קיילו רן. "החרב שלו לא מושלמת ולא צפויה כמוהו", אומר אברהמס (ההשראה הדדית: אייב סיפר לאברהמס שכאשר עיצב את האוזניות של אפל, חשב על הסטורם-טרופרים המקוריים).

מה שהעסיק את אייב במרוצת חלק ניכר מן העשור האחרון היה חלקת אדמה בפרברי צפון קליפורניה. אייב מספר כי בזמן שטייל עם ג’ובס בהייד פארק שבלונדון, אי שם ב–2004, הם פנטזו יחד על קמפוס שייבנה סביב חלל פתוח, כמו אוניברסיטת סטנפורד, עם שטח גן גדול לשוטט ולהיפגש בו. העבודה על האייפון הראשון הייתה בעיצומה, ותחייתה של אפל - הודות לאייפוד ולאיימק - דרשה מן החברה למצוא לעצמה משכן גדול יותר ממשרדיה בקופרטינו, שבהם היה מקום ל–3,000 איש בששת בנייני "הלולאה האינסופית". אפל התחילה להפוך ברעיון של חלל חדש, ורכשה 710 דונם באתר שהיה שייך בעבר ל–HP ("דונמים של חניה", כינה אייב את המקום) במרחק יציאה אחת דרומה בכביש המהיר ממשכנה הקיים.

בראשית ימי התכנון, אייב וג’ובס חלקו "שרטוטים וספרים, ויצרו ביטויים לרגשות", אומרת פאוול ג’ובס, שלא פעם חזתה בשני השותפים עובדים יחד. היו עקרונות שהתקבלו כמובנים מאליהם, כמו למשל האמונה שאור טבעי ואוויר צח מסייעים לרווחתם של העובדים ולפרודוקטיביות שלהם. השאיפה העיקשת לעבוד עם אבטיפוס הובילה לעבודה עם פוסטר ושות’, שעוסקים גם במודלים ובאבטיפוסים. באחת הפגישות הראשונות ביקר נורמן פוסטר בסטודיו העיצוב הסודי ביותר של אייב. התברר שלשני אשפי העיצוב הנערצים יש תחומי עניין משותפים, ובכלל זה אהבה ליצירותיה המתעתעות בשחור–לבן של הציירת האנגלייה ברידג’ט ריילי.

מאז ראשית דרכו, אייב ניחן ב"אובססיה מוחלטת לכך שצריך לבנות את המקום כמו מוצר, לא כמו תוצר אדריכלי", אומר המעצב התעשייתי מארק ניוסון, מחבריו הוותיקים של אייב, שתרם לעיצוביה של אפל בשנים האחרונות.

עיצובים של מארק ניוסון / צילום מסך מתוך ביזנס אינסיידר

אייב מכוון עקיצה בריטית דקה אל הקמפוסים שחברות טכנולוגיה אחרות מקימות באחרונה ברחבי עמק הסיליקון. "הרבה מהמבנים שמקימים כרגע הם תוצרים של תרבות ממוקדת תוכנה", הוא אומר. "אנחנו מבינים בייצור, ולכן יוצרים (אבטיפוס), מנסים אותו, משתמשים בו ורואים מה עובד ומה לא". פייסבוק שכרה את שירותיו של פרנק גרי כדי לתכנן את משרדיה הראשיים, עם קירות עשויים לבידים גולמיים ועם כבלים וחוטים שמשתלשלים מהתקרה. הקמפוס החדש של גוגל, בתכנונם של בְּיַארְקֶה אינגלס ותומס הת’רוויק, אמור לכלול חופת מתכת ענקית.

אייב רגיל לפנות לפרויקטים בתחומים חדשים - נגני מוזיקה וסמארטפונים, לדוגמה - כך שתכנון של קמפוס לא היה בעיניו שבירת כיוון משמעותית. למעשה, הוא חושב שהקו המפריד בין עיצוב לארכיטקטורה לא צריך להיות נוקשה. אדריכלות, הוא אומר, היא "מעין עיצוב מוצר; אפשר לדבר עליה במונחים של קנה מידה, פונקציה וחומרים, סוגי חומר". הוא מוסיף ש"לדעתי, התיחום הוא מערך רך בהרבה של גבולות שבתוכם מתבטאת המיומנות המקצועית שלנו".

אייפון 8 קונספט/ צילום: מהוידאו

עיצוביו של אייב מייחסים לאסתטיקה חשיבות לא פחותה מאשר לטכנולוגיה, אומר ניקולס סרוטה, ששימש עד לאחרונה מנהל הטייט. "לדוגמה, הוא הצליח לשכנע את תעשיית הטכנולוגיה שעיצוב יפהפה הוא דבר שיש לו פונקציה, וגם דבר שמושך את הצרכן".

"תמיד צחקנו שאחד ממקורות ההשראה העיקריים שלנו הוא שיש המון דברים שלא מוצאים חן בעינינו", אומר ניוסון. "העמדה השלילית הפכה למקור השראה חיובי". ניוסון אומר שאייב ערוך לשפר אינספור מוצרים שלא תוכננו כהלכה גם מחוץ לעולם הטכנולוגיה, למשל מכוניות - אף שאינו יודע אם אפל עובדת על מכונית (לאייב יש שלוש מכוניות שקרובות ללבו: בנטלי ישנה, ריינג’ רובר ואסטון מרטין מודל 1964). על שמו של אייב, שלדברי פוסטר מגדיר את עידן העיצוב הנוכחי לא פחות מכפי שעשה המעצב התעשייתי הגרמני דיטר ראמס בדור שלפניו, רשומים 5,000 פטנטים. "אייב הוא כמו שחקן שאין גבול ליכולת שלו להפיח חיים בכל דמות שהיא", אומר אברהמס.

התשוקה לאור ולאוויר, ולצדה הצורך לספק די שטח ל–12 אלף עובדים, הם שנתנו למבנה המרכזי באפל פארק את צורתו. אייב מתווה את סימן האינסוף באוויר ומסביר ששקלו להשתמש בכל מיני צורות מורכבות, ובכללן גם טרילובל, הדומה בצורתו לספינר ענקי. בסופו של דבר, החליטו שהצורה היחידה שתספק את התחושה של קרבה לאיתני הטבע היא טבעת.

העיצוב דרש ארבע קומות משרדים - יותר מכפי שקיווה אייב, ועדיין לא יותר מדי, כך ש"לא חייבים להשתמש במעליות, אפשר לקפוץ לבקר אנשים, אפשר להגיע לישיבות ברגל", הוא אומר. שרטוטים ותמונות של המבנה מכסים את קירותיו של בניין מעברו האחר של הרחוב, שממנו מנהלים את פרויקט הבנייה (בפברואר, כשהעבודות היו בשיאן, 6,200 פועלים הגיעו לאתר מדי יום). דיאגרמה מבהירה מה יהיה מקומה של כל חטיבה בבניין המרכזי: בקומה הרביעית יהיו הסוויטות של המנהלים הבכירים (כולל סטודיו העיצוב של אייב). באותה קומה יעבדו הצוות האחראי על השעון וכמה מן העובדים המופקדים על סירי (אחרים יעבדו בקומה השלישית). חטיבות המק והאייפד יישזרו בינות לצוותי התוכנה בקומות האמצעיות.

מרגע שהייתה הסכמה על המתווה הכללי, הצוות חילק אותו לחלקים קטנים יותר. "אחד היתרונות של הטבעת הוא שיש כמה סגמנטים שחוזרים על עצמם", אומר אייב. "יכולנו להקצות המון תשומת לב לפרטים שמשתלבים בסופו של דבר בתוך פרוסה שחוזרת שוב ושוב. מבחינה זו, המבנה פרגמטי להפליא". הטבעת תהיה עשויה יחידות–יחידות של חללי עבודה סביב אזור מרכזי, כמו חישורים הפונים למרכז הטבעת, ובכל אתר יהיו מקומות שניתנים לשינוי ולהתאמה - 80 יחידות בכל קומה, 320 יחידות בסך הכול, אבל רק אבטיפוס אחד ויחיד שצריך לעצב במדוקדק.

אבטיפוס ראשון היה מוכן בקיץ 2010, עם תמונות של עצים מצדדיו של האזור המרכזי כדי לייצג את שטח הגן ואת הקרבה אל החוץ. ג’ובס עצמו הגדיר את המידות המדויקות של הפתחים מצד לצד של המרכז. בתוך זמן לא רב גילה הצוות שהגרסאות המוקדמות של המשרדים הקטנים אשר מוקמו בקצות האזור המרכזי, היו רועשות מדי - קירות העץ השטוחים מחזירים קול. האדריכלים ממשרדו של פוסטר הציעו לחורר בקירות מיליוני חורים זעירים ולדפן אותם בחומר סופג. אייב נוקש באצבע צרידה באחד החללים המוגמרים כדי להדגים את הצליל החם שנוצר כתוצאה מכך.

במקביל לעבודות של אפל פארק, אייב עבד גם על פרויקט אדריכלי משל עצמו: אחוזת לבנים אדומות שקנה ב–2012 בשכונת פסיפיק הייטס בסן פרנסיסקו. הוא שכר את שירותיו של פוסטר כדי שיישם את התוכניות שהתווה. כיום הוא מתגורר שם עם הת’ר, רעייתו מאז 1987, ועם בניהם התאומים, צ’רלי והארי בני ה–13. "יש שם עירוב נפלא של משהו ישן ובעל חשיבות היסטורית עם משהו מאוד מודרני ומאוד מוקפד", אומר חברו ניוסון. "רמת השלמות והפשטות מסווה את המורכבות". פאוול גו’בס מוסיפה כי "החומריות של המקום מעוררת השראה: איכות העץ, איכות האבן, איכות האור - זה מה שעושה את המקום כל–כך יפה".

כך גם באשר לאפל פארק, אף שהחומרים שהשתמשו בהם במקום צנועים במידה שעלולה להטעות. אייב מציין שהטבעת עשויה בעיקר זכוכית ובטון - אף שהבטון על התקרה לאורך ההיקף הפנימי והחיצוני לוטש כדי שייראה דומה לטראצו של גרמי המדרגות עד לרמת רסיסי האבן ממש.

הקפטריה המרכזית, שם פתח אייב את הסיור, כדי להציג את התקדמות העבודות באתר, היא מכלול ארבע–קומתי עם דלתות זכוכית במשקל עצום של 200 טון, הנפתחות משני הצדדים כדי להבטיח זרימה של אוויר צח. עמודי ענק מחופים בפלדה שטופלה בהתזה מזכירים במראם את האלומיניום המשמש בטלפונים ובמחשבים של החברה (אפל הקימה אבטיפוס של הקפטריה במשרדיה הקודמים, שם בחנה את מערך הארוחות במשך שלוש שנים).

אייב רואה בקפטריה אתר מרכזי - המטבח יוציא 14 אלף ארוחות צהריים ביום - שיוכל להביא למפגשים מזדמנים העשויים להניב רעיונות חדשים. עובדי אפל ישלמו תמורת המזון, אך המחירים יהיו מסובסדים במידה. "הפילוסופיה של ג’ובס הייתה שאנשים מעריכים יותר את מה שהם השקיעו בו", אומר דן ויזנהאנט, אחראי נדל"ן ופיתוח בחברה.

לעובדים יהיו גם הזדמנויות אחרות להיפגש. הפארק הפתוח המרכזי ישמש את מסיבות הבירה המפורסמות של החברה בימי שישי אחר הצהריים, לא פעם בתוספת אמנים אורחים. באולם סטיב ג’ובס, שישמש בראש ובראשונה להשקות מוצר, יתקיימו גם הרצאות, קונצרטים קטנים ופגישות עם קוק או עם אייב שישודרו במקביל לכל יחידה בקמפוס.

אייב וקוק מייחסים חשיבות רבה למפגש הפיזי בין עובדים - אירוני, בהתחשב בעובדה שמדובר בחברה המייצרת מכשירים שמאפשרים לאנשים לעבוד יחד ממרחק. תקשורת פנים אל פנים, הם אומרים, היא עניין מהותי בתחילתו של פרויקט, כשהרעיון מנץ ומתגבש. לאחר שסדרה של שיחות מובילה למודל, אנשים נוספים מצטרפים לתהליך ולעבודה יש מוקד. "עם כל היופי של הטכנולוגיה ועם כל מה שעזרנו להביא לעולם במשך השנים, עדיין אין תחליף לאינטראקציה בין אנשים", אומר קוק, "ולדעתי גם לא יהיה".

אלפי העובדים באפל פארק יידרשו להתאים את עצמם לחזונו של אייב. רבים מהם יישבו באופן–ספייס ולא במשרדים הקטנים שאליהם התרגלו. בין המתכנתים והמתכנתות יש החוששים שסביבת העבודה תהיה רועשת ומסיחת דעת. לוחות מחיקים - פריט שבלעדיו אין להעלות על הדעת סיעור מוחות בעמק הסיליקון - יהיו חלק מדלתות ההזזה שיגיעו מהרצפה ועד התקרה בחלק המרכזי של כל מערך. אייפונים יהיו אמצעי התקשורת המרכזי, אבל מי שירגיש צורך, יוכל לבקש גם מכשיר שולחני.

אופן ספייס/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

אייב שואף שבמרכזה של סביבת העבודה תהיה התנועה - וכשמדובר במתחם כה גדול, נדמה שזה בלתי נמנע. במקום יהיו 2,000 זוגות של אופניים שחברת פאבליק בייקס תייצר במיוחד, בצבע "אפור אפל". יש עובדים שמתכננים להביא נעליים להחלפה כדי לחצות את 400 המטרים שבין החניה בשולי המתחם ועד המבנה הראשי, אבל יהיו גם עגלות גולף חשמליות וכן שירות שאטלים בין מבני החניה לבין הטבעת, וכדי לסייע לעובדים להתמצא בחלל, המתחם יופיע בשירות המפות של אפל.

מערכת אוורור מתקדמת, שתכניס אוויר מבחוץ מבעד לפתחים בקירות הזכוכית ותצנן אותו באמצעות מים מקוררים ובד בבד תוציא את האוויר החם דרך פתחים הפונים השמימה, תבטיח שהטמפרטורה בבניין תהיה תמיד בין 20 ל–25 מעלות צלזיוס. כ–80% מן החשמל הנדרש במקום ייוצר באמצעות פאנלים סולריים על הגג ובאמצעות תאי דלק (את היתר ייצרו מקורות אחרים של אנרגיה מתחדשת). חלק ניכר מן העץ שבתוך המתחם ממוחזר.

החידושים הסביבתיים זכו לשבחים מפי סגן נשיא ארצות הברית לשעבר אל גור, חבר במועצת המנהלים של אפל. "אני מאמין במה שצ’רצ’יל אמר", אומר אל גור: "’אנחנו מעצבים את המבנים שלנו, ואז הם מעצבים אותנו’".

אייב נעלב מעצם המחשבה שאולי לא הקדיש תשומת לב לכל פרט ופרט במשך השנים שבהן שקד על תכנונו של אפל פארק. הוא בז לכתבה הגורסת שאפל תרמה למחסור בעצים באזור המפרץ משום שקנתה כל–כך הרבה צמחים עבור הקמפוס שלה. "כאילו שהיינו מגיעים לסוף הפרויקט ואז חושבים, רגע, אולי כדאי שניטע כמה עצים". אפל התחילה בעבודה עם מומחה לעצים כבר לפני שנים, וכך השיגה בין היתר עצים מן הסוג שמילא אי–אז את מטעי עמק הסיליקון; עד לסיום העבודות במקום יינטעו במתחם יותר מ–9,000 עצים, רבים מהם עמידים לבצורת. עצים עמוסי פירות קיץ המתינו לנטיעה בלב הטבעת המרכזית בזמן ביקורו של אייב; בעתיד ייקטפו הפירות עבור המטבח שבמתחם.

בתוך כמה חודשים אייב לא יהיה רק האיש שיצר את אפל פארק, אלא גם אחד מאלפי המשתמשים בו. צוות העיצוב שלו יהיה אחד האחרונים שיעברו למתחם החדש בסתיו - פחות או יותר במקביל לזמן שבו נוהגת אפל להציג את דגמי האייפון החדשים. אייב צריך לא רק להמציא מחדש את הלהיט הגדול ביותר שלו, אלא לפרוץ גם הלאה ולהראות כיצד עוד ניתן להטמיע את הטכנולוגיה בגופינו ובבתינו באמצעות התקנים דוגמת השעון של אפל, ה–AirPods וה–HomePods שיאפשרו לנו לנטר את עצמנו. "כל מה שניצור ונייצר בהמשך יתחיל כאן", הוא אומר.

בכל פעם שאפל מציגה מוצר חדש, המוצרים הקודמים נראים פתאום מעט מיושנים, אבל אייב וג’ובס תכננו את אפל פארק בתור יצירה שתאריך ימים; הזכוכית, הבטון והעצים יעידו על מורשתם במשך עשורים. הטבעת מטשטשת את המעבר בין פנים וחוץ, וגם חייו האישיים והמקצועיים של אייב זורמים ומתערבים זה בזה. "בתור מעצב", הוא אומר, "אתה מקדיש הרבה זמן לחיים בתוך - או עם - פתרון שעדיין לא קיים. אני רוצה כבר לפגוש מהנדס שאני עובד איתו על משהו, לשבת שם ואולי לצאת איתו ולשבת קצת בחוץ, לחזור לסדנה ולהתחיל לראות איך אנחנו בונים משהו".