ורדה לוסטהויז / צילום: איל יצהר
אין כמעט אדם שלא מפנטז בהקיץ באמצע יום עבודה עמוס על כל החלומות שיגשים כשרק יצא לפנסיה. אלא שבפועל הפנטזיות על כוס יין בקאריביים או אפילו על חוף הים של תל אביב מתנגשות עם המציאות שמכה בפרצופו של הפורש הטרי לגמלאות - ריק מוחלט וחוסר ודאות לפתע באמצע החיים. במקצועות ההייטק ובצבא, שבהם גיל הפרישה נמוך יותר, המצב עלול להיות מבלבל עוד יותר.
"המונח גיל שלישי עושה עוול", אומר גי דיין, 59, בכיר לשעבר בענף התיירות והתעופה, וכיום מנטור אישי וממחברי הספר 'יזמות בגיל השלישי'. "צריך לחלק אותו לשניים: הגיל השלישי מדבר על אנשים בעלי כושר עבודה, והגיל הרביעי הוא הסיעודי יותר. כיום גם אנשים בסוף שנות ה-50 לחייהם נמצאים בטווח הגיל השלישי, וזה עוול גדול להם ולחברה. זו אוכלוסייה עם הרבה ידע וניסיון, שלגמרי לא פעילה, גם ברמה האישית וגם ברמת ההכרה של המוסדות".
- בעולם של שינויים מואצים יש הרבה חוסר ודאות.
"בעיניי חוסר הוודאות הוא לא חלל ריק של חוסר יציבות, אלא מצב חדש בחיים שצריך להסתגל אליו. אנחנו מפרשים זאת כחוסר ודאות רק כי זו סיטואציה שאיננו מכירים. צעירים, למשל, לא יודעים כמעט פחד, הם אינם נכנעים לתחושות הללו כי הם חסרי ניסיון, הם יותר הרפתקנים. ככל שאתה בוגר יותר ומנוסה יותר, אתה יודע מה משקל החרדה בחיים, אתה מודע להשלכות של הסיכונים שאתה לוקח. מעטים המבוגרים שנכנסים להרפתקאות, אבל זה מצב שאפשר לשנות".
- איך?
"הבסיס הוא לחזק אצל אדם את האמונה שכל מה שהוא עשה עד עכשיו, דהיינו קריירה, חיי משפחה וכל הישגיו, היו הצלחות לא מבוטלות. כשאנשים מוצאים את עצמם בריק של חוסר ודאות ופחד, ואומרים 'אני לא יודע, אני חרד מה יהיה עכשיו', אני מראה להם שכל מה שהם עשו עד עתה היו הישגים גדולים, שאפשר לשחזר.
"העובדה שנקלעת למצב של חוסר ודאות היא לא כישלון, היא עניין של תפיסה. אין שום סיבה שאדם לא ילמד להכיר את המצב החדש וימשיך עם הצלחותיו גם בסיטואציה הלא מוכרת. הרעיון הוא לשכפל את מודל ההצלחה של העבר, על אף החריגות של המצב החדש שכובל אותך ומפחיד אותך, ועל אף הבעייתיות שלו. פחד הוא דרייב, ומי שלא מפחד לא מתרגם נכון את המציאות. זה מנוע מצוין לעשייה, במינון נכון הוא עוזר לך למנף את עצמך קדימה. יש אנשים שבמתח מסוים מתקבעים או קופאים, כי הסטרס הנובע מפחד מקפיא ומשתק, אבל מה שצריך זה למנן את המנגנון ולאזן אותו, כדי להתנהל יותר טוב בחיים".
להרים את המחסום
עד לפני כשש שנים עבד רוב הזמן איתן ליטוין, 66, שכתב את הספר יחד עם דיין, בחו"ל - באפריקה, באסיה ובדרום אמריקה.
- הרמת מיזמים תעשייתיים בשלוש יבשות, ופתאום אתה מוצא עצמך בחוסר ודאות.
"יום אחד חזרתי מאפריקה, וחטפתי מלריה קשה מאוד. שכבתי בטיפול נמרץ כמה ימים. הייתי צריך להוריד הילוך, ואסרו עליי לנסוע לחו"ל. מכיוון שכל עבודתי הייתה מעבר לים, זו הייתה מעין פרישה מוקדמת בלית ברירה. במקביל ראיתי את החברים שלי שיצאו לפנסיה ואיבדו מעבר להכנסה גם חיוניות ואנרגיה, והחלו להזדקן מהר.
"אחרי שקיבלתי את הבשורה המרה יכולתי להיכנס לדיכאון ולרחם על עצמי, או לחילופין לעשות משהו. ידעתי שיש לי עוד 20-25 שנה לחיות, זו תקופה של חיים שלמים. לקח לי קצת זמן להחליט מה אני רוצה לעשות עם עצמי, ועד שמצאתי את הכיוון החדש התחלתי להתנדב. התנדבות היא משהו שאני ממליץ לאנשים שנמצאים בתקופות מעבר לעשות, עד שהם מגבשים את ההחלטה לאן להתקדם.
"תקופת אי הוודאות נמשכת בדרך כלל כמה חודשים, ובתקופה הזו אתה צריך לשאול את עצמך שאלה אחת: 'מה האלטרנטיבה?'. הרי תוחלת החיים, לשמחתנו, עלתה, ואנחנו כבר לא ההורים שלנו וגם לא הסבא והסבתא שלנו. אנחנו הדור הראשון שצריך לטפל בארבעה דורות - בהורים, בעצמנו, בילדים ובנכדים. בעיניי, יזמות היא אחד הפתרונות הטובים ביותר להגשמה עצמית שלא סובבת רק סביב המשפחה. כל אדם צריך משהו שייתן לו משמעות בחיים, גם בגילנו אנחנו חדים ויש לנו אנרגיה".
- גי דיין טוען שטוב לפחד קצת לפעמים. הפחד עזר לך לצאת מאזור הנוחות?
"אני לא מאמין שיש חיים בלי פחד. אצלי זה שימש כמנוע, כי אין אלטרנטיבה אחרת, אלא לשנות את המצב הקיים. כדי לבחון את הפחד אצל אחרים, צריך לראות מה מרתיע את בני הגיל השלישי מלהיכנס להרפתקה החדשה בחייהם. לדעתי הפחד העיקרי הוא מהמילה יזמות, אבל פחד מתחיל בחוסר ידע. אנשים שומעים את המילה יזמות או עסקים, ומיד רואים את החובות שלהם מצטברים בבנק. כשאנחנו צעירים הפחד הוא מנוע, כשאנחנו מבוגרים הוא עלול להיות מחסום. אבל ביזמות לגיל השלישי אנחנו לא מדברים על עסקים גדולים, ולא מעודדים אנשים לקחת סיכונים כלכליים, אלא להפך.
"כיוון שהמונח יזמות מרתיע אנשים שהיו שכירים כל חייהם, צריך להפריך כמה מיתוסים. מי שחושב שיזמות זה להשתמש בכספי הפנסיה טועה. זו גם טעות לחשוב 'אני כבר זקן מדי' - זה טיעון טיפשי שמשתמשים בו המעסיקים שלא רוצים להעסיק אתכם. אנשים צריכים לקחת אחריות ושליטה על החיים, יש להם מספיק זמן כדי לחיות ולהגשים את עצמם. הרי ב-25 שנה הקרובות לא תשבו בבית ותשחקו עם הנכדים. ומבחינה רפואית ידוע שככל שאנשים פעילים יותר, תהליך ההזדקנות מאט".
- אפשר להתמודד עם מצבי חוסר הוודאות על ידי תרגול או הכנה מראש?
"חוסר ודאות נובע, בעיניי, רק מחוסר ידע, כך שמה שצריך זה להבין את המצב החדש, ללמוד אותו. בגילנו יש ידע רב וניסיון, ואנחנו יכולים להביט על דברים באופן יותר בהיר ומדויק מאשר בעבר. כל מצב כזה אפשר לפתור בצעדים מדודים, לקחת מנטור או יועץ לפגישה או שתיים כדי לעשות סדר בראש, לגלות מה האלטרנטיבות העומדות בפנינו, ולצעוד שלב שלב אל תוך התקופה החדשה".
- יש כאלה שטוענים שבגיל השלישי יש יותר 'נחת' ופחות חרדה מפני המציאות, אבל בפועל מדובר במצב לא פשוט.
דיין: "מהבחינה הזו, מדהים לראות את הלך הרוח של צעיר לעומת מבוגר. מבוגרים לוקחים פחות סיכונים, אבל הם יותר זחוחים. ומנגד, מצאנו שיש אצלם הרבה פחד, בעיקר מדבר אחד: ביורוקרטיה. יש משהו מפחיד ביציאה לחלל הריק כשפורשים לגימלאות. אנשים רבים שפגשנו נבהלו ועשו צעד לאחור בגלל ההתעסקות עם מס הכנסה, ביטוח לאומי וכל הביורוקרטיה של הקמת עסק עצמאי.
"בעיניי הביורוקרטיה היא דווקא החלק הקל, אפשר תמיד לקחת רואה חשבון שיטפל לך בכל הדברים הללו. המחשבה ליזום היא החלטה פרטית, רגשית ואישית, וההסתגלות לחיים החדשים האלה - כאן העבודה האמיתית".
- איך אדם בן 50-55 יכול להכין את עצמו מבעוד מועד לגיל הפרישה?
ליטוין: "כולנו יודעים שמומלץ להכין תוכנית כללית בתחום הפנסיה והפיננסים, אבל בפירוש אפשר, ואפילו רצוי, להתכונן גם מנטלית. לצערנו פרישה מוקדמת קיימת בארץ הרבה מאוד, ובמיוחד בתקופות שבהן הכלכלה נמצאת במיתון. סביר להניח שאנשים שיוצאים לפרישה מוקדמת, ולא תמיד מרצון, ימצאו את עצמם ללא עבודה. לכן כדאי לקחת קורסים ולצבור ידע, כך שהמעבר לחיים החדשים יהיה קל יותר".
לא לאבד תשוקה
- מה חשוב יותר בגיל הזה, ההכנסה או התעסוקה?
דיין: "מה שחשוב זו הרלוונטיות, צריך לחוש רלוונטיים, כך שבעיניי התשובה לשאלה שלך היא תעסוקה. רוב האנשים לא בדיוק התכוונו לרווח כשחיפשו את עצמם מחדש, אלא בעיקר רצו למצוא עיסוק ומסגרת. הם ראו שהם יכולים לעשות דברים בזמן שלהם, בקלות, וללא יותר מדי מגבלות. יזמות בתנאים שלך, בנוחות שלך, בחוקי המשחק שאתה קבעת לעצמך".
ליטוין: "כשאתה חושב איך לעשות כסף גדול אתה משועבד להלך מחשבה שלא מתאים לך יותר. העניין העיקרי זה לקום בבוקר ולדעת שאתה מועיל בצורה כלשהי. חשוב לא להיכנע לתכתיבי הגיל ולתכתיבים חברתיים שאומרים שבגיל מסוים אתה לא יכול. אין דבר כזה. לא כל האנשים יזמים מטבעם, אבל מספיק שיש להם את החיות, התשוקה והסקרנות לגלות עולמות חדשים".
דיין: "הכלל הוא אל תסתכן, ואל תקריב את כל מה שחסכת. עשה זאת בצורה מבוקרת, ובעיקר בזמן וביכולת שלך. אף אחד לא אמר שבגיל 60 נגמרו החיים. אני מאמין שהחיים מתחילים להיגמר כשאתה מאמין שהם נגמרו, ולא בגלל חתימה כרונולוגית של גיל".
ליטוין: "אחת הבעיות הגדולות שלנו היא שבצעירותנו שיחקנו במחזה שהוא לא שלנו, נכנסנו לתוך מחזה סוריאליסטי שלא אנחנו כתבנו. לא נולדנו כמו מוצרט, שבגיל 6 כבר חיבר יצירות. אנחנו די מוגבלים והכול מוכתב על ידי החברה, בכל גיל. נוסף על כך, כשהיינו צעירים ההחלטות שלנו היו מבוססות על ידע מוגבל. היום הבשלנו מספיק כדי להבין מה אנחנו רוצים ומה לא. זה יתרון מובהק של הגיל.
"אני מבין שלא כל אחד יכול להיות יזם ברמה של להקים עסק שמעסיק עובדים, אבל לא זו המטרה. אני מביט על חבריי שיש להם הרבה כסף אך לא עובדים, ולא נמצאים בשום מסגרת, ומבין שמי שמטפס על הקירות הופך להיות לא בריא. כל תעסוקה כשלעצמה פותרת המון בעיות, ועושה טוב על הנפש. היא מוסיפה ערך לחיים".
האוקטן שבנפש
נתון מעניין שמציגים ליטוין ודיין הוא שרוב היזמים בעולם המערבי בגיל השלישי הם נשים. "למעלה מ-70% מהיזמים בגיל הפנסיה בארה"ב הן נשים. לדעתי הסיבה לכך היא שכל חייהן הן רצו קריירה, אך היו שייכות לדור שבו זה היה מוגדר רק כחלום, וכעת הן מצאו את הזמן להגשים את עצמן", אומר ליטוין.
אז איך מוצאים רעיון, ומה בכלל האופציות שעומדות בפני הפנסיונרים החדשים? "אפשר לנהל מכירות באינטרנט באיביי, לספק שירותי תוכן, ולחילופין פגשנו כמה מנהלים בכירים לשעבר שהחליטו לעבור לניהול עמותות", מספר דיין. "אפשר להתמקד במגזר הציבורי, ולעסוק בייעוץ על סמך הידע שצברתם בעבודה או בתפקיד הקודם שלכם. הרעיון פחות חשוב, מה שחשוב יותר הוא מוכנות נפשית, לדעת שאתה יכול. אחרי שאדם מאמין ביכולותיו, הוא צריך למקד את הרצונות שלו - מה אידיאלי בעיניו, כמה שעות הוא רוצה לעבוד ביום או בשבוע, מה הציפיות שלו, איפה הוא רואה את עצמו בפנטזיה שטיפח תמיד כשישב במשרד".
ליטוין: "אנשים שעבדו בדרגים גבוהים צברו מערכת קשרים ענפה, והם יכולים לנצל ולגזור קופון על ייעוץ בעסקאות. אפשר לעשות זאת גם בהתנדבות, כמובן. הקשרים הללו הם נכס עצום, ואנשים רבים לא מבינים את הנכס שהם אוחזים בידם".
דיין: "ההורים תמיד אמרו לנו בילדותנו: 'אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה'. כשאת מקלפת את המשפט הזה, את מגלה שהוא כל כך פשוט בתובנה שלו. פשוט תעשה, ובטח בגיל הזה, כשהזמן רודף אחריך ולא אתה רודף אחריו.
"אנחנו הורגים את הפרה הקדושה שהגיל הוא מעמסה. אז ההלם קצת קשה בהתחלה, תתאפס, תעשה הליכות בים, תסדר את הראש, ותראה כמה אוצרות אתה יכול לדלות מהגיל הזה ולמנף לטובת משהו שתמיד רצית לעשות".
ליטוין: "מעודד מאוד לדעת שבגיל הזה אני מספיק חופשי לקבל החלטה מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד. עברנו הכול, ואנחנו כעת חיים בשביל עצמנו. החברה לא לוחצת. הפחדים של 'מה יגידו' נעלמו. כל הפעולות שלנו בחיים נובעות מפחד, ובגיל שלנו אין את זה, וזה יתרון מובהק.
"רוב חיי חשבתי שבן אדם צריך לעסוק במה שהוא יודע מפעם, אבל גיליתי שזו טעות. אדם צריך לעשות מה שהוא אוהב, ולא מה שהוא יודע. אנחנו בשלב של ליהנות מהחיים, וגם ביזמות לא צריך לעבוד כל השבוע. אפשר לעשות המון דברים במעט זמן".
- אנשים ממעטים לדבר על תהפוכות הרגש בתקופות הפרישה.
דיין: "המעידות בגיל הזה הן בעיקר מנטליות, והן נטועות לרוב בחוסר אמונה או בחוסר מערכת תמיכה מהבית, או לחילופין במערכת אמונות שרכשנו בילדות שלא תמיד משקפות נאמנה את המציאות. צריך פשוט לשנות את התודעה. העצה שלי לכל פנסיונר צעיר היא: תפשפש בעבר, בחלומות שלך. לא טיסה לזנזיבר או שהייה על אי בודד, אלא היכן התשוקה שלך. אני לא מאמין שבגיל מסוים אנשים מאבדים אותה. אתה צריך את האוקטן הזה שיהיה לך בנפש".
במקום לצאת לפנסיה החליטה ורדה לוסטהויז, היועצת המשפטית של בנק ישראל לשעבר, לייסד סטארט-אפ שמתמחה בהלוואות חברתיות:
איש לא הכין את ורדה לוסטהויז, היועצת המשפטית של בנק ישראל לשעבר, לקריירה של יזמות בחברת סטארט-אפ. בזמן שבני גילה תכננו את הפרישה מעבודה וקראו ברושורים על טיולי יאכטות מסביב לעולם, היא התיישבה מול הלפטופ גם בשתיים לפנות בוקר, נלחמה בתקלות רשת והשיבה למיילים. מי שהייתה רגילה להעביר כרטיס בתשע בבוקר ולחזור הביתה בערב, כעורכת דין ויועצת משפטית בשירות המדינה, עובדת כעת מסביב לשעון. "התרגלתי להיות אשת לילה. אין לי בעיה להתכתב ולצלצל לאנשים גם ב-11 בלילה".
לוסטהויז, 60, היא ממייסדי חברת טריא (Tarya) ואחת היזמיות הבודדות בארץ בגיל השלישי. "כשהתחלנו את המיזם בכלל לא ידעתי אפילו מה זה סקייפ", היא מודה. "לא הצטרפתי כדי להיות יועצת משפטית, אלא כדי לראות איך מקימים עסק כזה מאפס, ואיך מייצרים משהו חברתי עם ערך מוסף".
טריא היא החברה הגדולה בארץ בתחום ההלוואות החברתיות, P2P, ותיק ההלוואות שלה עומד על 243 מיליון שקל. מדובר בזירה אינטרנטית להלוואות בין אנשים, שפועלת באמצעות טכנולוגיה שסורקת את הרשת ומאתרת מידע אודות כל אדם שמבקש להיכנס למאגר הפיננסי שלה. המערכת משכללת את הנתונים, ובונה מעין דירוג אשראי. הייחודיות של טריא בכך שהיא מנטרלת משתנים שונים כגון מוצא, מין, גיל והיבטים שונים שמגבילים את המערכת הפיננסית המסורתית, ונותנת תנאים דומים לצרכנים הבאים מרקע שונה. במילים אחרות, מנקה ומנכ"ל יכולים לקבל את אותם תנאים פיננסיים. "זו הבנקאות העתידית", טוענת לוסטהויז.
את השותף שלה, אייל אלחיאני, פגשה כשביקש ממנה חוות דעת בנושא אחר. "זה היה בדיוק כשהכלכלה השיתופית תפסה תאוצה, הוא התחיל לספר לי על פלטפורמות אינטרנטיות של הלוואות, והנושא מאוד סיקרן אותי כתפיסת עולם. כעבור זמן מה נפגשנו שוב, הוא הציג לי את חזון החברה והתלהבתי. ידעתי שאני יכולה לתרום לפרויקט המון מהפן המשפטי, אבל גם שהפיגור הטכנולוגי הוא בעוכריי. לא נתתי לזה לעמוד בדרכי".
- איך הגיבה הסביבה הקרובה להחלטה?
"הרבה אנשים וחברים סביבי אמרו לי שאני לא נורמלית, שלא כדאי לי להקדיש את זמני רק לזה, ושכעת זה הזמן שלי לנוח ולהגשים חלומות. עד היום חברים באים אליי בטענות שאי אפשר לקבוע איתי כלום, מכיוון שאני עובדת מסביב לשעון".
בתחילת דרכו של המיזם הם עבדו כל אחד מביתו, קצת כמו סטארט-אפ של חבר'ה צעירים שיושבים עם לפ טופ במוסך של ההורים. עם הזמן הם הקימו משרדים, "אבל כבר התרגלתי לעבוד מהבית, אחרי שהקונספט הזה היה קשה לי בהתחלה".
- מה הניע אותך להקים סטארט-אפ במקום ליהנות מהפנסיה?
"אני לא עושה את זה עבור כסף. אחרי שנים בשירות הציבורי ופנסיה מבנק ישראל אני מאוד מסודרת. בהתחלה חשבתי שאכתוב ספרים משפטיים. תוך כדי עבודה כתבתי ספר על חוזים, ורציתי לכתוב ספר נוסף על חוק המשכנתאות, פה ושם נתתי ייעוץ משפטי לגופים. רציתי קצת זמן לעצמי אחרי שנים של עבודה מאוד אינטנסיבית, אבל כשהגיעה ההזדמנות ידעתי שאי אפשר לפספס.
"היה חשוב לי לייצר ערך. להתאבד בעבודה, בלי חיים, זה רק כדי לייצר ערך מבחינתי. הבנתי שהערכים של השותפים הם בדיוק כל מה שהטפתי לו בכל תקופת עבודתי בשירות הציבורי - גילוי נאות, שקיפות. לעבור ממקום שמפקח על הנושא לחברה פרטית, שיכולה גם ליישם את זה, זה אתגר מאוד גדול".
- אילו תובנות צברת כיזמית?
"כל השנים התרגלתי לעבודה משרדית בגוף ממשלתי, שהאינטראקציה בו הייתה שונה לחלוטין ממה שדורש מיזם. למדתי שכיזמית חשובים מאוד הכימיה עם השותפים לפרויקט, והאמון - ברגע שיש ספק, ולו הקטן ביותר, כל העסק קורס. שיתופיות מלאה ורעיון שתופס הם דברים שאי אפשר בלעדיהם בתחום היזמות.
"חזון זו אולי מילה גבוהה, אבל רואים בשטח שאנשים שיוצרים מיזמים כדי לתת ערך מוסף, כדי לשנות את העולם באיזושהי צורה, ולא רק כדי לשמוע את הכסף נופל לחשבון הבנק, הם אלה שמצליחים באמת. מבחינת ניהול, צריך סובלנות לאנשים אחרים ולדעות אחרות, ולהיות ביקורתי עם עצמך. אני בטח יודעת היום שאני לא יודעת הכול, גם לא במשפטים".
- היית ממליצה לבני דורך לפנות גם כן ליזמות?
"אני לא ממליצה לאף אחד אם זה לא בוער בעצמותיו, מכיוון שאני עובדת מהבוקר עד הלילה, אבל לי אין תלונות".