ג'יימי דיימון / צילום: בלומברג
"בדרכים רבות, מטבעות וירטואליים עלולים להוות תחרות של ממש למטבעות הקיימים ולמדיניות המוניטרית". הצהרה דרמטית זו אינה לקוחה מפוסט בפורום הביטקוין הישראלי. היא הושמעה באחרונה על ידי יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, כריסטין לגארד, שהוסיפה כי "כלכלות עם מוסדות חלשים ועם מטבע לא יציב, במקום לאמץ מטבע של מדינה אחרת (דולר, למשל), עשויות פשוט להשתמש במטבעות וירטואליים".
לאוזנו של בן המאה ה-21 הרעיון של מטבע "של האנשים", שאינו מנוהל ומיוצר בכמויות גדלות והולכות על ידי הבנקים המרכזיים באופן ישיר, או באופן נפוץ יותר על ידי הבנקים המסחריים, באמצעות אשראי, נשמע בלתי מובן, אם לא מהפכני. ואולם, האמת הפשוטה והמביכה היא שמעטים האנשים שיודעים בכלל איך כסף בא לעולם, מי מייצא אותו, ומי המרוויחים והמפסידים הגדולים במהלך תהליך זה.
ג'יימי דיימון, מנכ"ל בנק ג'יי.פי מורגן צ'ייס - המוסד הפיננסי הגדול באמריקה, עם 2.4 טריליון דולר בנכסים ושווי שוק של 335 מיליארד דולר - נמנה עם מיעוט קטן זה. אולי מסיבה זו הוא אינו יכול להתאפק. בשיחה עם אנליסטים בתחילת אוקטובר, הצהיר: "אני לא הולך לדבר על ביטקוין יותר", לאחר שכמה ימים קודם לכן, הסביר כי ביטקוין הוא הונאה, ואיים כי עובד הבנק שיסחור בביטקוין - יפוטר לאלתר. השתיקה הרועמת של דיימון החזיקה מעמד 36 שעות בלבד - ואז, בתחזית שנשמעה כמו המלצה, הוא הוסיף כי "ממשלות סביב העולם ימחצו את הביטקוין", וש"הערך היחידי בו הוא לסוחרי סמים ומלביני הון". לדבריו, "זהו כסף שמיוצר יש מאין".
בהתחשב בעובדה ששווי השוק של הביטקוין העולמי (נכון להיום, השווי מסתכם בכ-88.8 מיליארד דולר, לפי נתוני אתר coinmarketcap.com) הוא כרבע משווי השוק של ג'יי. פי מורגן (כ-343.5 מיליארד דולר), ופחות מ-7% משווי השוק של עשרת הבנקים הגדולים בארה"ב לבדה, האובססיה של דיימון נראית קצת משונה - לפחות עד שנזכרים בהצהרה של יו"ר קרן המטבע. אבל האם ההצהרה המפתיעה של לגארד עשויה להתממש? והאם לאזהרות של דיימון יש על מה להסתמך? אם כן, אז הקונספט של מטבעות דיגיטליים עשוי להביא ללא פחות ממהפכה בענפי הפיננסים והבנקאות, בכלכלה העולמית ואף בחברה האנושית כולה. והמהפכה הזאת, שכמו כל מהפכה מובלת מלמטה, בעיקר על ידי אנשים צעירים, היא בדיוק מה שאדם חכם כמו דיימון חושש ממנו.
הבלוקצ'יין - הטכנולוגיה של הביטקוין ושל המטבעות הדיגיטליים - הוא אכן טכנולוגיה מהפכנית, אבל הקונספט עצמו עתיק כימי האדם החושב והכותב עצמו, ותחילתו לפני כ-7,000 שנה.
לתרבת בעלי חיים ולהמציא את הכסף
כשהמין האנושי התחיל לנטוש את חיי הציידים-הלקטים, ועבר בהדרגה לחיים במקום קבוע, המבוססים על חקלאות ותירבות בעלי חיים, התחילו להיווצר עודפים. אז בשלה העת להמצאה חדשה, הגדולה מכולם: הכסף - אובייקט שבאמצעותו בני אדם יוכלו לשקף ערך של מוצרים ושירותים, ושישמש כלי להעביר בין אנשים את אותם עודפי שפע שנוצרו, ואף לשנע את העודפים לאורך ציר הזמן (חיסכון או הלוואה).
הכסף לא היה יותר מאשר הסכמה חברתית, שלפיה מתכת מסוימת (בתחילה כסף, ולאחר מכן גם זהב), בעלת תכונות פיזיות מסוימות, המצויה במחסור, תשמש אותה "יחידת ערך" שעמה אנשים יבצעו טרנזקציות מסחריות. אותה מתכת תשקף את המוצרים האמיתיים ותשמש נציגת הנכסים עצמם. משחר ההיסטוריה המסחרית ועד תחילת המאה ה-20 (1914באירופה ו-1932 בארה"ב) שימשו מתכות הזהב והכסף מטבע. כמה ניסיונות מקומיים לחרוג מהמוסכמה הזו (למשל, בסין של המאות ה-11 וה-12) הסתיימו בכישלון.
גם הלידה של שטרות כסף, שהפכו לפופולריים לאחר המצאת הדפוס, לא שינתה את מהותו של הכסף. השטר המשיך לייצג את נכס הבסיס (זהב או כסף) והיה בר-החלפה לנכס הבסיס. על שטר של 10 דולר משנת 1907, למשל, היה כתוב "עשר דולר במטבעות זהב - לתשלום למוסר כתב זה עם דרישתו". להבטחת התחייבות זו, קבע החוק בארה"ב כי האוצר יחזיק כיסוי בזהב ל-40% מהשטרות במחזור.
הכסף, המבוסס על זהב, היה בטבעו יצירה של בני אדם - תוצאה של מוסכמה חברתית, בינלאומית, עם מעורבות מוגבלת מאוד של השליט. הכסף היה מוגבל בכמותו, אנונימי, פרטי, שמיש ללא מתווך, מהיר, וזול להחלפה וטרנזקציה. כך היו פני הדברים במשך כ-7,000 שנה. השיטה המוניטרית הזו, שכונתה במאה ה-19 "סטנדרט הזהב הקלאסי", בוטלה באירופה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ובארה"ב זמן קצר לאחר בחירתו של פרנקלין רוזוולט לנשיאות.
לאחר מלחמת העולם השנייה, הוחזר הזהב להיות הבסיס של השיטה המוניטרית. הסכמי ברטון וודס מיולי 1944 קבעו שער חליפין קבוע לכל המטבעות כנגד הדולר, ולדולר שער קבוע כנגד הזהב - 35 דולרים לאונקיה. כדי להבטיח את השער והשיטה, התחייבה ארה"ב להמיר, לבנקים מרכזיים בלבד, דולרים בזהב במחיר האמור. בשנת 1968 ההסכם הועמד למבחן, ערך הדולר הידרדר (בעיקר, אבל לא רק, בגלל הוצאות המלחמה בווייטנאם), והביקושים להמרה של דולרים לזהב ב-35 לאונקיה גאו.
בקיץ 1971 הנשיא ניקסון החליט באופן חד-צדדי לבטל את ההסכמים. הקשר בין הזהב לכסף, שהיה הבסיס המוניטרי לכסף לאורך כל ההיסטוריה המסחרית עד אז, בוטל. מאז אותה החלטה, הכסף מיוצר על ידי הממשלות (בדרך כלל, הבנקים המרכזיים) ועל ידי הבנקים המסחריים באמצעות אשראי, דרך המנגנון המכונה "בנקאות ברזרבה חלקית" (הבנק מלווה כמעט 20 פעם את ההפקדות שבידיו). השיטה החדשה הזו, בת 45 שנה בלבד, מכונה "כסף פיאט" (FIAT פירושו בלטינית "רצון השליט").
מאז 1971 ועם ההסרה של "מגבלת הזהב" (אם כמות הכסף קשורה לכמות הזהב, בהכרח כמותו מוגבלת), גדלה כמות הכסף בעולם, כמעט כולו באמצעות אשראי, פי 40. בארה"ב, למשל, היה סך כל חובות המשק בשנת 1971 כ-1.7 טריליון דולר וכיום עומד הסכום על כ-66 טריליון דולר. בסין החוב גדל מ-2 טריליון דולר בשנת 2000 לכ-30 טריליון דולר כיום. הגידול בחוב הוא מחלה עולמית. בשנות ה-90 עמד החוב של כל כלכלות העולם על כ-40 טריליון דולר. כיום עומד החוב על כ-225 טריליון דולר. קצב גידול החוב כיום גדול פי 3.4 מקצב הגידול בתוצר.
ריאקציה למשבר של שנת 2008
השיטה המוניטרית החדשה, של גידול בחוב ובכמות הכסף כמעט ללא הגבלה, הביא את התעשיות הפיננסיות לממדים חסרי תקדים. הוא גם אפשר לממשלות רבות להריץ תקציבים גירעוניים חסרי אחריות וגבולות. בארה"ב למשל, החוב הממשלתי מכפיל עצמו בערך כל שמונה שנים, מ-400 מיליארד דולר ב-1971 ליותר מ-20 טריליון דולר כיום. מצד שני, התהליך של גידול אינסופי בחוב רושש את מעמד הביניים. מכאן נבע הגל המתפשט בעולם המערבי של חוסר שקט חברתי, עליית מפלגות ופוליטיקאים מסוג "חדש", וחוסר אמון גובר והולך במערכות הפוליטיות ובממסד.
הגידול וההתחזקות, גם במישור הפוליטי, של התעשייה הפיננסית בעולם, ומדיניות הבנקים המרכזיים של גידול הכלכלה באמצעות חוב, הביאו על העולם את המשבר הפיננסי של 2008. לא במקרה, כריאקציה לאותו משבר, פורסם בנובמבר 2008 על ידי מפתח תוכנה אלמוני, שכינה עצמו סאטושי נאקמוטו, מסמך שכותרתו הייתה "ביטקוין: מערכת מזומנים אלקטרונית בין עמית לעמית" (Bitcoin: A Peer-to-Peer Electronic Cash System).
בינואר 2009 נכרה הביטקוין הראשון, במה שמכונה "בלוק בראשית" (הבלוק הראשון בבלוקצ'יין של הביטקוין). באותו בלוק בראשית נרשם גם ציטוט של הכותרת של עיתון "הטיימס" הבריטי מיום 3 בינואר 2009: "שר האוצר על סף חילוץ שני לבנקים". הקשר בין התחושות של ממציא הביטקוין ביחס למערכת המוניטרית ולבנקים לבין המצאת הביטקוין לא יכול היה להיות ברור יותר.
במאי 2010 בוצעה הטרנזקציה הראשונה בביטקוין, כשלאזיו האנייז רכש בג'קסונוויל שבפלורידה שתי פיצות בתמורה ל-10,000 ביטקוין. עסקה זו ייצגה שווי של כסנט אחד לביטקוין. מאז חלפו שבע שנים, ואזרחי העולם הצביעו בארנקיהם. כיום שווה הביטקוין כ-5,400 דולר. אם מוכר הפיצות שמר על המפתח הדיגיטלי של ארנק הביטקוין שלו, אין ספק שהיתה זו עסקת חייו (כ-28 מיליון דולר עבור שתי פיצות.
הביטקוין, ואחריו מטבעות דיגיטליים אחרים, החזירו לכסף כמה מתכונותיו משכבר הימים, בתוספת העוצמה של הטכנולוגיה של ימינו. הביטקוין נועד להיות יצירה של בני האדם, תוצאה של מוסכמה חברתית, בינלאומי בטבעו, עם מעורבות מוגבלת של ממשלות, מוגבל בכמותו, אנונימי, פרטי, שמיש ללא מתווך, מהיר וזול להחלפה ולביצוע עסקה. כמטבע כזה, עצם קיומו מאיים על הסדר החברתי-כלכלי הקיים. בראש ובראשונה, הוא מאיים על מתווכי השיטה המוניטרית, שמאז 1971 הגדול שבהם הוא הבנק שבראשו עומד ג'יימי דיימון.
באחרונה היטיבה לתאר את האיום יו"ר קרן המטבע לגארד, כשאמרה: "מדוע עלולים אזרחים להחזיק במטבעות וירטואליים (קריפטוגרפיים) במקום בדולרים או ביורו או ליש"ט? מכיוון שיום אחד זה יהיה בטוח וקל יותר. וכך, בדרכים רבות, המטבעות האלה ייתנו יום אחד למטבעות הקיימים ולמדיניות המוניטרית הקיימת תחרות הוגנת".
ועוד נקודה מעניינת שהוסיפה לאגרד: "הניסיון של קרן המטבע הבינלאומית מלמד כי יש נקודת מפנה (tipping point) שבה השימוש והאימוץ של מטבע חדש גדל באופן אקספוננציאלי. בסיישל, למשל, שיעור השימוש במטבע החדש (דולריזציה) קפץ מ-20% ל-60% בתוך שנתיים". בהקשר זה, אפשר להסתכל, למשל, על קניה שבאפריקה, שבה ל-27 מיליון מתוך 33 מיליון בעלי טלפונים סלולריים יש אפליקציה לכסף דיגיטלי (אמ-פאסה), וכ-50% מכלכלת המדינה מתנהלת באמצעות השימוש באותו כסף דיגיטלי נייד (אף כי לא מדובר במטבע קריפטוגרפי) - וזאת בתוך 10 שנים בלבד מהתחלת השירות בקניה.
ברור, אם כן, שברגע שכלכלת הקריפטו - שימוש במטבע קריפטוגרפי במסחר בין בני אדם, ללא רצון לצאת ולהיכנס ל"מטבע פיאט" (מטבע הקיים מתוקף חוק מדינה) - תחצה את נקודת המפנה שלה, כל העולם המוניטרי, כפי שאנו מכירים אותו - ובראש ובראשונה, הבנקים המנהלים אותו - יעברו זעזוע יסודי.
----------
■ מאמר ראשון בסדרה - הבלוקצ'יין יעשה לבנקים את מה שחולל האינטרנט לדפוס?
■ מאמר שלישי בסדרה - חוכמת האת'ריום - הדור הבא של החוזים החכמים
■ מאמר רביעי בסדרה - האם הביטקוין בדרך להחליף את הזהב?
■ מאמר חמישי בסדרה - הקשר בין החוב של טבע, שר האוצר האמריקאי והביטקוין
■ מאמר שישי בסדרה - מה הוביל את הביטקוין ל-10,000 דולר בתוך פחות מ-9 שנים?
■ מאמר שביעי בסדרה - בועת האשראי - התקווה של המטבעות הדיגיטליים
■ מאמר שמיני בסדרה - הטכנולוגיה שעומדת מאחורי הביטקוין רק בתחילת דרכה