ריס וויתרספון / צילום: רויטרס - Lucy Nicholson
במאי השנה חוותה ריס וויתרספון שיבה אל הקולג' של ימי נעוריה, כשחזרה לאוניברסיטת סטנפורד שבה למדה ספרות אנגלית במשך כמה סמסטרים באמצע שנות ה-90'. היא מעולם לא הצליחה לסיים תואר ראשון. הסטודנטים הזמינו אותה להיות אורחת הכבוד בסדרת ההרצאות View From the Top של בית הספר למנהל עסקים לבוגרי תואר ראשון, ושאלו אותה על הקריירה מרובת הצדדים שלה כשחקנית זוכת אוסקר, מפיקה ויזמת. אחר כך היא קפצה למעונות עם בתה בת ה-18 אווה, כדי להפתיע את הדיירת הנוכחית בחדר שלה לשעבר. "דפקתי על הדלת, והייתה שם בחורה. היא פתחה וצרחה, 'אלוהים, אמא שלי הולכת לקבל שבץ. היא פשוט מתה עלייך!'".
המסע גרם לוויתרספון לתהות מה היה קורה אלמלא עזבה את האוניברסיטה לטובת הוליווד בתום השנה הראשונה (היא לקחה חופשה "קצרה" ב-1996 כדי לככב בדרמה הקומית "פלזנטוויל" ובקומדיה השחורה Election). אחרי טבילת אש חיובית בגיל 14 בסרט "איש על הירח" ב-1991, למה בכלל צריכה שחקנית עם פוטנציאל להירשם לסטנפורד ולעבור לצפון קליפורניה? "מעולם לא רציתי להיות שחקנית שחיה ברכב שלה. אם לא הייתי מצליחה בקריירת המשחק, הייתי עוברת מסטנפורד לבית ספר לרפואה והופכת למנתחת. היום כבר הייתי כנראה המנתחת וקרדיולוגית הילדים הראשית באוניברסיטת ונדרבילט", היא אומרת, ועוצרת לשנייה. "מה? אני פשוט כנה אתכם. אני שאפתנית, ואני כבר לא מסתירה את זה".
אמביציה נשית
"מכל המלים המגעילות ששמעתי שמתארות נשים, המילה עם ההקשר המכוער ביותר היא שאפתנות או אמביציה", אומרת לאורה דרן, ידידתה של וויתרספון שמככבת לצידה בסרט "הולכת רחוק" (Wild) מ-2014 ובסדרת שבעת הפרקים של HBO השנה, "שקרים קטנים גדולים". "אני לא יודעת למה זה נחשב מגונה אצל נשים - אני כל הזמן מתמלאת השראה מהאמביציה של ריס".
בעשור שעבר, וויתרספון - אם לשלושה, שחקנית עם שכר שיא, מפיקה חזקה ולאחרונה גם מעצבת אופנה - הפכה לפנים החדשות של תעשיית הסרטים הנשית. בשנה שעבר, ריס - ילידת ניו-אורלינס שגדלה בנשוויל - הקימה את אולפני Hello Sunshine שמוקדשים להפקת סיפורים על נשים. היא כבר הקימה חברות הפקות פרטיות בעבר, אבל Hello Sunshine אמורה להפוך לאימפריה הוליוודית שמפיקה סרטי עלילה, סדרות טלוויזיה ותוכן דיגיטלי. הסרטים שלה שהיו מועמדים לאוסקר - "הולכת רחוק" ו"נעלמת" - ו"שקרים קטנים גדולים" שזכה בשמונה פרסי אמי, היו כולם פרויקטים שוויתרספון הפיקה מספרים שהיא גילתה וקנתה את האופציה עליהם. היא הגרסה של המאה ה-21 למרי פיקפורד, כוכבת הסרטים האילמים שהייתה שוברת הלבבות האמריקאית הראשונה, והייתה ממקימות חברת יונייטד ארטיסטס ב-1919, בגיל 27, כדי שהיא תוכל להפיץ בעצמה את סרטיה. בשונה מנשים שרכשו חברות הפקות כדי לזכות במושב סביב השולחן, וויתרספון רוצה פרוסה גדולה יותר מהעוגה.
"מה שכולנו מבקשות זה 50%-50%", אומרת ניקול קידמן, שמככבת עם וויתרספון ומפיקה איתה את "שקרים קטנים גדולים", כשהיא מצביעה על סקר מ-2016 שמדווח שרק 7% מיוצרי הסרטים ב-2016 היו נשים. "אבל ריס היא אחת שעושה", אומרת קידמן שמתלהבת לראות את וויתרספון מדלגת בין משימותיה כשחקנית, מפיקה, מעצבת ואם. "אבל מבחינתה זה משהו כמו, 'אוקיי, מה עכשיו?' היא יכולה לעשות את כל זה בעמידה על הראש".
הדיגיטל שינה הכל
בתחילת שנות האלפיים, עם שוברי קופות כ"אין כמו אלבמה" ולהיטים בעיני המבקרים כמו "ללכת בדרכו", שזיכה אותה באוסקר על השחקנית הטובה ביותר ב-2006, וויתרספון הצטרפה למועדון קטן של שחקניות שקיבלו צ'קים של מיליוני דולר רבים לכל פרויקט, כמו ג'וליה רוברטס, קמרון דיאז וסנדרה בולוק. אבל לפי וויתרספון, המשחק הזה של הוליווד השתנה ב-2008: "כפי שהחברים שלנו בתעשיית המוזיקה הבינו - הכל הולך לדיגיטל". היא מצביעה בעיקר על אובדן מכירות תקליטורי DVD. "איבדנו בערך שליש מההכנסות שלנו, והאולפנים הצטרכו לכייל מחדש את הפיתוח שלהם. הדבר הראשון שהלך היו הסרטים בתקציב של 30-40 מיליון דולר", היא אומרת. "אלה הם הסרטים שנשים מככבות בהם. נשים כמוני שמגיעות מהתעשייה הזו לא כיכבו בסרטים של 100 מיליון דולר".
ב-2011 קיבלה וויתרספון תסריט מאכזב, שהביא אותה להרים טלפון לסוכן שלה דאז כדי להתלונן. "הוא אמר לי שכל שחקנית בהוליווד הייתה רוצה אחד מהתפקידים האלו", היא אומרת. "אבל אלו היו תפקידים לשתי נשים, ושניהם היו עלובים, מגעילים, איומים" (היא מסרבת להסגיר את שם הסרט, שיצא למסכים).
וויתרספון הייתה במחצית שנות השלושים לחייה, גיל שבו טאלנט ואפילו אמביציה אינם תמיד מספיקים לנשים בתעשיית הסרטים. "חשבתי לעצמי - יש לי גבול. אנחנו הנשים מוכשרות מדי לתפקידים כאלו".
תולעת ספרים
היא חלקה את התסכול שלה עם בעלה, ג'ים טות, סוכן בקריאייטיב ארטיסטס שייצג 15 מכוכבי וכוכבות הוליווד הגדולים - כולל מתיו מקונהי, סקרלט ג'והנסון ורוברט דאוני ג'וניור - ואישר שהתפקידים האלו לא בשבילה. אחר כך עזר טות לוויתרספון לזהות נכס שהיה לה ולא היה לחלק מהלקוחות שלו: "ריס קוראת - היא תולעת ספרים".
ריס מתחילה ומסיימת את הימים שלה עם ספר. בבוקר זו המלצה של מישהו ("משהו שנותן לי חומר למחשבה") ובערב זהו רומן בדיוני ("אסקפיזם!"). היא מסיימת בדרך כלל את הספר בפעם אחת, או שהיא קוראת שלושה במקביל. מדפי ביתה בלוס אנג'לס גדושים בשתיים או שלוש שורות של ספרים. היא מנהלת מועדון ספר משלה באינסטגרם. "סופרים הם כוכבי הרוק שלי!", היא מכריזה. יש לה, אגב, יותר מ-11 מיליון עוקבות ועוקבים.
במקביל, וויתרספון השיקה את חברת הפקת הסרטים פסיפיק סטנדרד, כשהמשימה הייתה לעסוק בתכנים שמתרכזים בנשים. פחות או יותר באותו זמן, הוציאה שריל סטרייד את ספרה השני, Wild (בעברית - "הולכת רחוק"), על מסע רגלי של 1,100 מייל של גילוי עצמי של אשה לאורך הרכס הפאסיפי. "פשוט חיכיתי לראות אם מישהו בהוליווד יעשה מזה סרט", מספרת סטרייד. כששמעה שוויתרספון מחפשת תכנים, במיוחד לנשים, לחברת ההפקות החדשה שלה - היא שלחה לה עותק של הספר עוד טרם יצא לאור. וויתרספון בלעה את הספר כולו בטיסה מניו-יורק ללוס אנג'לס ("בכיתי ובכיתי") ומיהרה להתקשר לסוכן של סטרייד. בתוך כמה ימים היא וסטרייד ניהלו שיחות ארוכות על אהבה, אובדן ואמהות - לא הפטפוט הסלבריטאי הרגיל שסטרייד ציפתה לו. ללא ידיעת וויתרספון, סטרייד רשמה לעצמה את תוכן שיחותיהן, ויש לה עדיין את המחברות הללו. "אני יכולה להציץ בהן ולומר שהיא השמיעה המון הבטחות בשיחות הטלפון שלנו - וכיבדה את כולן", אומרת סטרייד.
Wild יצא לאור ב-2012. הסרט, שאת הזכויות שלו רכשה וויתרספון בכספה שלה, שוחרר למסכים כעבור שנתיים וגרף 52.5 מיליון דולר בקופות.
באותו זמן קנתה וויתרספון אופציה על ספר נוסף Gone Girl ("נעלמת") של הסופרת ג'יליאן פלין, מותחן על אשה שחוקה שמביימת את מותה שלה כדי להפליל את בעלה הרמאי. לפלין היו ספיקות בנוגע לפוטנציאל ההוליוודי של הספר. היא התקשתה להבין מדוע דמות של אשה מסובכת מבחינה מוסרית הייתה מסובכת כל כך לתפוס. "דון דרייפר. טוני סופרנו. וולטר ווייט. לכולנו יש את האנטי-גיבורים הזכרים הללו שעושים דברים איומים, ואנחנו מוקסמים מהם. גם נשים הן בני אדם: הן עושות דברים טובים ודברים רעים. איזו הפתעה!"
וויתרספון חטפה את הזכויות ל"נעלמת" ופנתה אל דייויד פינצ'ר כדי שיביים. העניין של הוליווד התעורר כשהתברר שוויתרספון לא תככב בסרט. "לפינצ'ר היה רעיון גדול: הכוכבת צריכה להיות אשה שאנחנו לא מכירים היטב", נזכרת פלין. התפקיד הראשי הלך לרודמונד פייק, שקיבלה מועמדות לאוסקר השחקנית הטובה ביותר.
לוחות הזמנים של צילומי "הולכת רחוק" ו"נעלמת" התנגשו, ובזכות הוויתור של וויתרספון על תפקיד ב"נעלמת", אפשר היה לצלם את שניהם במקביל. התוצאה: במשך 11 שבועות לחברת ההפקות של וויתרספון היו את שני הסרטים הנשיים שוברי הקופות הגדולים ביותר בו זמנית.
תחושת כוח
ריס מביאה את סיפורי הנשים גם למסך הקטן. "שקרים קטנים גדולים" הייתה אחת הסנסציות של 2017 בטלוויזיה. סדרה על אלימות, שגם בה מככבות בין היתר וויתרספון וניקול קידמן. "אני זוכרת שנכנסנו ומכרנו את הסדרה לטלוויזיה - זו הייתה תחושת כוח, משהו נדיר לנשים במעמד שלנו. זה היה כיף!", אומרת קידמן.
ריצ'רד פלפלר, מנכ"ל HBO, זוכר את הפגישה הראשונה עם וויתרספון וקידמן. "פגישת שכנוע טובה היא כשאתה יכול לראות שמישהו נושם את מה שהוא מציג, ולא רק אומר אותו", הוא מסביר. "הן נשמו את הסיפור. הן הבינו את החומר. הייתה להן אינטואיציה טבעית. והן צדקו". הוא צפה בטיוטות גסות של פרקים ראשונים וחשב, "אלוהים, זה טוב! היה ברור שיש לנו משהו מיוחד ביד".
בצילומים במונטריי וסביבתה, וויתרספון לא האמינה לפעמים שיש כה הרבה שחקניות מהליגה העליונה בפרויקט אחד. "לאורה, ניקול ואני הסתכלנו סביבנו ואמרו, 'לעולם לא נוכל להיות יחד על סט!", היא אומרת. וויתרספון גאה במיוחד ב"שקרים גדולים קטנים". "לא היו לי הזדמנויות להצמיח את החברה שלי עד שקיבלתי את הלהיט הזה", היא אומרת, ומציינת שמפיקים גברים מקבלים יותר הזדמנויות. "גבר זוכה להצלחה בפסטיבל הסרטים סנדאנס, ומקבל את 'פארק היורה'".
בשנה עברה היא הודיעה על הקמת Hello Sunshine, חברת הפקות עם אוטר מדיה, בשיתוף קבוצת צ'רנין ו-AT&T. לוויתרספון יש צוות של 15 עובדים, והידיים מלאות עבודה: ארבעה סרטי עלילה ושש סדרות טלוויזיה בשלבים שונים של פיתוח. הקיץ התפרסמו ידיעות על כך שהשחקנית ג'ניפר אניסטון תחזור לטלוויזיה עם וויתרספון בהפקה של Hello Sunshine (זו תהיה הפעם השנייה שבה הופיעו שתיהן על המסך הקטן - וויתרספון גילמה את אחותה הצעירה של אניסטון ב"חברים" בשנת 2000).
במארס, הסרט "קמט בזמן" של הבמאית אבה דווארני, בכיכוב וויתרספון, אופרה וויניפרי ומינדי קיילינג, יגיע לבתי הקולנוע. זו תהיה הפעם הראשונה שבה אשה אפרו-אמריקאית מביימת סרט בתקציב של מעל 100 מיליון דולר.
השאיפה של וויתרספון לסיפורים שמתמקדים בנשים גלשה גם לתחומים שמחוץ להוליווד. ב-2015 היא השיקה את "דרייפר ג'יימס", מותג לייף סטייל, עם שלוש חנויות (חנות נוספת תיפתח בסוף 2017) שמוכר גם בסניפים של רשתות הלבשה מוכרות. הקולקציות כוללות ביגוד, אקססוריס ומוצרי בית. אחד הפריטים הנמכרים ביותר הוא שקית סחיבה שנושאת את הכיתוב "סוחבת את כולכם".
החברה, שקרויה על שם סבתא וסבא מצד אביה (דורותיאה דרייפר ו-וויליאם ג'יימס וויתרספון), הכפילה את המכירות שלה בשנתיים האחרונות.
גם חברת אליזבת ארדן הודיעה השנה שריס וויתרספון היא "רמטכ"לית הסיפורים" של המותג שלה, כלומר מעין סוג חדש של דוברת שמעבר למילה הכתובה והדוגמנות המסחרית.
זוהי עבודה שוויתרספון לא חיכתה שתגיע אליה: היא טלפנה אישית אל רון פרלמן, הבוס של רבלון, החברה האם של ארדן, וביקשה ממנו לאכול יחד צהריים כדי לדבר על שיתוף פעולה אפשרי. "הבאתי איתי את אחד האנשים שלי, ואילו היא הגיעה לבדה", אומר פרלמן. "מבחינתי זה מרשים מאוד, כשמישהו - יהיה מי שיהיה - חזק מספיק כדי להופיע לבד ולומר, 'בום, הנה אני'".
למרות שוויתרספון הבינה בגיל 30 ומשהו שמשחק הוא לא המיומנות היחידה שלה, היא עדיין מתייחסת לכל הפגישות שלה - בנושאי מימון או מכירה של תוכנית טלוויזיה - כמו אל מבחן בד או אודישן.
"אני יודעת שאני טובה בדברים, ואני כבר לא מתביישת בזה. שחקני כדורסל צריכים לשבת בשקט ולהתנהג מבוישים?", היא אומרת. "תגידו לי, לברון ג'יימס מרים את האגודלים שלו ואומר, 'בחיי, אני גדול בקליעות, וכנראה בסדר בהובלת כדור ומסירה שלו'? קדחת. מה שהוא אומר זה, 'אני מדהים!' הלוואי שליותר שחקניות היה את זה".
ריס וויתרספון
מקום לידה: ניו-אורלינס, לואיזיאנה
גיל: 41
השתתפות בסרטי קולנוע (כשחקנית או כמפיקה): 39
השתתפות בתוכניות/סדרות טלוויזיה: 15
הכנסות מסרטים (לפי "פורבס"): 198 מיליון דולר
הסרטים הגדולים כמפיקה: Wild - הכנסות: 52.5 מיליון דולר; "נעלמת" - 369 מיליון דולר, מפיקה שותפה
חברת הפקות שבבעלותה: Hello Sunshine
עסקים נוספים: בעלות על חברת לייף סטייל Draper James