עו"ד יצחק מלכו. צילום: איל יצהר
אף על-פי שמעולם לא הצטרף לשירות המדינה, עו"ד יצחק מלכו, שליחו המיוחד של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ייחשב בוודאות כעובד מדינה. חוקי ישראל ופסיקת בתי המשפט זה עשרות שנים הגדירו ועיצבו את מעמד "עובד הציבור", כך שעבירת המרמה והפרת אמונים הנמצאת בחוק העונשין, חלה גם על מי שלא חתם על הסכם עבודה עם מדינת ישראל. מי שבחר להישאר כיועץ מבחוץ כדי להמשיך ולהפעיל את עסקיו הפרטיים אולי לא יזכה לפנסיה ממדינת ישראל, אבל החוק הפלילי יחול גם יחול עליו. עם כל המשמעויות שבכך. מתקשים להאמין? בידקו את סעיף 34 (כד) לחוק העונשין, סעיף קטן (10).
מלכו הוא כעובד מדינה. על כן, ממה שעולה מתוך המידע שיוצא מחדרי החקירות, מצבו מורכב. לפי פרסומים של רביב דרוקר ו"הארץ", מלכו ידע שעו"ד דוד שמרון מייצג את מיקי גנור, ואפילו פגש את גנור לפגישה קצרה אחת לפני מספר שנים. מלכו, כך נטען בשמו, לא פעל עבור גנור, אך הוא ידע שגנור מיוצג בידי שמרון, שותפו למשרד עורכי הדין.
מכאן התסבוכת של מלכו. מלכו נשלח מטעם נתניהו לרצות את אנגלה מרקל ואנשיה שנתניהו עומד בהתחייבותו לה, לקדם את תהליך השלום מול הפלסטינים. רוצים צוללות? תראו לנו מחוות והתקדמות מול הפלסטינים. זו הייתה העסקה. דרוקר פרסם השבוע, שמשמעות הדברים הייתה לאפשר בניית מתקן טיהור שפכים בעזה. לפני כמה שנים, דווח בעיתונות הישראלית שמשמעות נוספת של הזיקה בין רכש הצוללות לפלסטינים הייתה מחוות ושחרור כספי מסים של הפלסטינים. כך או כך, מרקל וגם האופוזיציה בגרמניה דרשו מהלכים בין ישראל לרשות הפלסטינית, ומלכו, בתפקיד שר-חוץ-זוטא, יצא בשליחות לגרמניה כדי לספק לה את המידע. הוא היה בשליחות מדינית, מטעם מדינת ישראל, קבלן משנה, יועץ מחוץ לשירות המדינה, אך בפועל נציג מדינת ישראל בעל חובות נאמנות למדינה.
עסקת הצוללות, כולל אישור מכירת הצוללת למצרים - היא סיפור המפתח. גם הנשיא רובי ריבלין הופתע לגלות בעת ביקור בברלין, כי בידי הגרמנים יש מסמך ישראלי המאשר לגרמנים למכור את הצוללת למצרים. אם ברקע הדברים מלכו כבר ידע ששמרון מייצג את גנור, הרי שהסיפור הולך ומחמיר. על זאת יש להוסיף שהפעולות שנעשו על-ידי ממשלת ישראל ושליחיה בשנת 2015, לעומת סדרת פעולות זהה (מול גרמניה ומצרים) שנעשתה באישור מכירת צוללת מגרמניה למצרים בשנת 2009 - הן העומדות בלב-לבה של החקירה.
כאמור, במהלך השנים הללו נודע למלכו שהמתווך בעסקת הצוללות, מיקי גנור, הוא לקוחו של שותפו למשרד. האם הלך מלכו עם המידע על הקשר העסקי גנור-שמרון וסיפר על כך לנתניהו? מצד אחד, מרגע שהוא ידע על הקשר גנור-שמרון ולא עדכן בכך את נתניהו, הרי שמלכו הסתבך בהפרת אמונים (הוא כעובד ציבור, זוכרים?). מצד שני, מרגע שהוא ידע על הקשר גנור-שמרון וכן עדכן בכך את נתניהו, הרי שמלכו סיבך את ראש הממשלה אישית בתוך הסיפור.
יצוין שהשבוע, בעת ביקור נתניהו בלונדון, אמר נתניהו לכתבים הישראלים (אני ביניהם) שהחודש אישר היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט - בכתב - שדרג קבלת ההחלטות בישראל, הן הביטחוני והן המדיני, אינו מעורב בפרשת הצוללות. ההודעה הזו של מנדלבליט מתפרשת כאשרור מלא לכך שנתניהו לא היה מעורב.
עו"ד צבי אגמון, המייצג את מלכו, מסר בתגובה: "עו"ד מלכו לא היה מעולם עובד מדינה וגם לא הסכים להיות עובד כזה. הוא פעל בהתנדבות מלאה על-פי הסדר ניגוד העניינים שנחתם עמו בהתאם לעקרונות שגובשו על-ידי היועצים המשפטיים לממשלה לדורותיהם".
מטעם באי כוחו של עו"ד שמרון לא נמסרה תגובה. יצוין שלכלי תקשורת אחרים נמסר בעבר כי שמרון ומלכו "הקפידו מאוד על קיומן של 'חומות סיניות' בין ענייני המשרד לעניינים הממלכתיים שבהם מלכו עסק. מלכו לא היה מעורב בייצוג של גנור ולא הכיר את פרטי העניינים שבהם המשרד טיפל עבור מר גנור".
השמרונים מתוסכלים
השבוע פרסמנו ב"גלובס" על סטטוס מרגש שכתב יריב שמרון, בנו של עו"ד דוד שמרון. הסטטוס נכתב סביב יום הזיכרון האחרון, ושמרון הבן הביע בו תסכול רב על היחס המלגלג של נתניהו לשמאלנים במדינה.
"כבר כמה זמן מתחולל בארץ ישראל מחול שדים בין שמאל לימין, בין ערבים ליהודים, בין ישראלים לזרים, ואתה ראש הממשלה נותן לזה יד", כתב שמרון הבן, "נותן לזה יד, כי אתה מאשים אנשים וגורמים בהיותם שמאלנים בלגלוג... שמאלני גבר זה שמאלני בקבר אלו המילים בהפגנות הימין, לא הימין הכי קיצוני, אלה הפגנות הימין".
שמרון הבן סיפר שם על חבר בשם נועם שנהרג ממטען צד בדרך לבופור, שהאמין בערכי השמאל ומתחת למדיו לבש את חולצת ארבע אמהות והיציאה מלבנון, "והיה שמאלני גאה... גם אני גאה בו, כי הוא ייצג את כל מה שיפה בעיני בערכים של השמאל". ויריב שמרון ממשיך ומספר שבחר לתת לבנו את השם נועם על שם החבר ההרוג. באחת התגובות לסטטוס כתב עו"ד שמרון לבנו: "גאה בך יריב. אבא".
לאחר הפרסום פנו אלינו אנשים המכירים את משפחת שמרון שנים ממושכות. לדבריהם, לא רק שמרון הבן מתוסכל מן הקשר בין אביו לראש הממשלה. גם רעייתו של שמרון, אודרי, אינה רווה נחת. אין שם הערצה גדולה לנתניהו. אודרי שמרון עובדת 33 שנים בארגון נשות הדסה. היא טיפסה מלמטה עד לתפקיד המנכ"לית. אם וכאשר יגיע הרגע, כך אמרו לי עליה, היא לא תיתן לבעלה ליפול על החרב עבור ראש הממשלה.
נתניהו נותן גיבוי
בקרב הגוורדיה הוותיקה של עורכי דין ירושלמים מספרים עד היום על עו"ד ארווין שמרון, אביו של עו"ד דוד שמרון. שמרון היה עובד מדינה, סגן פרקליט המדינה, והחל מ-1950 פרקליט המדינה. דובר בו כמועמד מוביל, כמעט בטוח, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
השבוע סיפר לי פרקליט ותיק שארווין שמרון היה מעורב בתאונת דרכים קשה. "ביוזמתו האישית הוא החליט להדיר את עצמו משירות המדינה", סיפר לי הפרקליט. מדוע עשה זאת? "כדי לאפשר לפרקליטים שהיו כפופים לו לנקוט נגדו הליכים משפטיים ללא משוא פנים".
איפה הם הימים ההם? אנשים היו משחררים את המשרות הציבוריות מטעם עצמם כאשר הבינו שכמות ניגודי העניינים לא מאפשרת מנהל תקין ושלטון חוק.
וכיום, במשך כל החודשים הארוכים הללו, נתניהו נותן גיבוי מלא לשני יועציו הבכירים שמרון ומלכו. בשום שלב הוא לא שקל להעביר אותם מתפקידם או לדרוש מהם לעבור להיות עובדי מדינה.
ובינתיים בבריטניה: קורבין מתחמם על הדשא
בין נתניהו לבין ראש ממשלת בריטניה נותרו מחלוקות בנוגע להסכם הגרעין עם איראן. למרות כושר השכנוע המאגי של נתניהו (ללא ציניות) ושיחה קונקרטית שלו עם תרזה מיי על דרכים לתקן ולשנות את הסכם הגרעין, יצא אתמול שר החוץ הבריטי בוריס ג'ונסון בשליחות מיי לקונגרס האמריקאי כדי לשכנע את עמיתיו שלא ישליכו את הסכם הגרעין. בוושינגטון מתנהל בימים אלה הליך ה-Review של ההסכם. 60 יום שבהם הרוב הרפובליקני והמיעוט הדמוקרטי בשני בתי הקונגרס דנים בכובד ראש איך להמשיך הלאה עם הודעתו של הנשיא טראמפ שאינו מוכן ולא יאשרר שאיראן עומדת בכל התחייבותיה לפי ההסכם (וזאת על אף שהיא עומדת בהם).
אגב, בבריטניה עוקבים בימים אלה בדאגה אחר ממשלתה השבירה של מיי. כמה זמן תחזיק מעמד ראש הממשלה הלא פופולרית? שני שרים התפטרו מממשלתה השבוע: מייקל פאלון, שר ההגנה, התפטר בשל הטרדה מינית, ופריטי פאטל, השרה לפיתוח בינלאומי, הסתירה את פגישותיה עם נתניהו, יאיר לפיד וגלעד ארדן, ואולצה להתפטר כיוון ששיקרה בנוגע לנסיבות הפגישות המדיניות.
כך או כך, עם מפלצת הברקזיט ברקע, מיי לא נתפסת כמשענת לטווח ארוך. מי יחליף אותה? אתם כבר יודעים את התשובה: ג'רמי קורבין, סדין אדום עבור הישראלים. אחד הפוליטיקאים העוינים אותנו. אבל הנה, נדמה שגם אצל קורבין החלה לחלחל טיפת הכרה שהוא עשוי להגיע למקום שבו יהיה חייב לשתף פעולה.
קורבין לא הפך לציוני השבוע, ואת ההזמנה שקיבל מהלורד רוטשילד לבוא לחגיגות 100 השנים להצהרת בלפור, הוא דחה. מנגד, הוא זכה לעשירית נקודת זכות כאשר החליט שלא לבוא להפגנת הפלסטינים הגדולה בכיכר הפרלמנט בשבוע שעבר. שם, למרגלות פסלו של צ'רצ'יל, נאמו פוליטיקאים לא חשובים, וקורבין הסתפק בשליחת וידיאו. בהתחלה הווידיאו שלו שודר בפני כמה מאות אנשים בהפגנה המדולדלת, אך ללא האודיו. המארגנים הבחינו בתקלה והודיעו "רגע, רגע, יש פה איזו תקלה". אפשר היה לחשוב שקורבין בישל היעדרות מתוחכמת. בסוף, כאשר בהפגנה ראו יותר דשא מאשר מפגינים, הגיח הווידיאו עם אמירות בנליות של קורבין בנושא הישראלי-פלסטיני.
למחרת בבוקר הלך ראש הממשלה נתניהו לראיון ב-BBC, ושם שאלו אותו איך ינהג אם קורבין יהיה ראש הממשלה. נתניהו השיב בנימוס מופלא: "אני מניח שתהיה המשכיות של המדיניות הבריטית כלפי ישראל".
מישהו מזהה פה מרחב שיתוף-פעולה חדש?