ביטוח סיעודי / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
ה-30 בנובמבר, יום חמישי. מהדורות החדשות של השעה 6:00 יבשרו על הסרת איום השביתה במשק בעקבות פריצת דרך שהושגה לפנות בוקר בשיחות המרתוניות שהתקיימו בין נציגי משרד האוצר, משרד הבריאות וההסתדרות הכללית. במרכז המתווה המוסכם: תוקף הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים יוארך פעם נוספת בחודשים ספורים בלבד, למרות התנגדותה של מנהלת רשות שוק ההון, דורית סלינגר; חברות הביטוח יחויבו לשווק פוליסה אחידה עם מענה בסיסי ובמחיר אטרקטיבי; קשישים ומקבלי קצבאות הבטחת הכנסה ייהנו מסבסוד ממשלתי עבור אותו מוצר ביטוחי; ותקציב האשפוז הסיעודי יגדל באופן מדורג (המטרה המרכזית היא להפסיק עם מבחני ההכנסה שחלים כיום גם על בני משפחתו של המטופל הסיעודי).
מה לגבי האזהרות מפני הזדקנות האוכלוסייה שמחייבת העלאה במס הבריאות או תוספת משאבים ממשלתית? הצדדים יסכימו על הקמת צוות מיוחד (חלילה לא "ועדה" שנשמעת כמו מריחה) שייבחן פתרונות ארוכי טווח, לרבות השקת ביטוח סיעודי ממלכתי של ממש - רצוי ללא העלאת מסים המנוגדת לעיקרון העקבי של שר האוצר, משה כחלון. זה יהיה אוסף של פשרות, חבילה של תוכניות אפויות למחצה, "להשאיר את הכבשה שלמה ואת הזאב שבע", כמו שאמר לי אחד הגורמים בעניין. משהו שיוצג כהישג בסוף 2017 בתקווה שלא יהפוך למחדל בדוח מבקר המדינה של 2021.
עד כאן העתיד. בסיפור של הביטוח הסיעודי כל הצדדים כשלו: החברות המשווקות והסוכנים, הלקוחות (ועדים ומעסיקים כאחד) וכמובן הרגולטורים. כולם מכרו או קנו מוצר בלי כיסוי, לפחות ברגעים שבאמת צריך אותו. המזל הוא, אם אפשר לדבר על מזל במקרה כזה, שריבוי האשמים מביא איתו גם ריבוי של גורמים שנדרשים לשאת באחריות. סלינגר לא יכולה לזרוק את זה על חברות הביטוח, חברות הביטוח לא יכולות לזרוק את זה עליה, יו"ר ההסתדרות ניסנקורן לא יכול להפיל הכול על כחלון, וכחלון לא יכול לגלגל את זה בחזרה אל יו"ר ההסתדרות.
תוסיפו לכל זה את דוח מבקר המדינה האחרון שלא חסך מאיש, ותקבלו מחזה נדיר של נבחרי ציבור, פקידים ורגולטורים שיושבים יחד "אשכרה" כדי למצוא פתרון מוסכם. "יש שיח שנראה יותר אמיתי מתמיד", אמר לי אחד הגורמים המרכזיים שמשתתפים בשיחות, כשבמקביל גם שר הבריאות, יעקב ליצמן, החל לדבר על התקדמות משמעותית.
ההתנגדות העיקשת של כחלון להעלאת מסים אמורה הייתה להסיר לחלוטין מהשולחן את תוכניתו של ליצמן להוביל ביטוח סיעוד ממלכתי שימומן באמצעות תוספת של 0.5% במס הבריאות. אלא שעודפי הגבייה ממסים, שכל יום רק הולכים ותופחים (המספר החדש מדבר על 19 מיליארד שקל), משאירים את היוזמה על סדר היום לפחות מבחינת משרד הבריאות וההסתדרות, עם שינוי "קל" בזהות הגורם המממן - המדינה במקום הציבור.
במשרד האוצר מדגישים כי מדובר בכסף "חד-פעמי" שלא ניתן לבסס עליו תוכניות שמחייבות תוספות קבועות, אבל בירושלים יש מי שמשוכנע כי החד-פעמיות הפכה כבר לשיטה: קובעים תחזית גבייה שמרנית עד כדי פסימית, מייצרים במקביל מערכת של תמריצים המעודדת חברות בין היתר לוותר על "רווחים כלואים", ואז בסוף מדווחים על "הפתעה" בהיקף הגבייה.
חיפוש פשוט בגוגל יגלה לא מעט הפתעות חד-פעמיות כאלה בשנים האחרונות. במערכת הבריאות לא מעזים לדמיין אפילו מה אפשר היה לעשות עם 19 מיליארד שקל, סכום שעדיין נמוך בכ-5 מיליארד שקל בכדי להדביק את הפער העצום מול ההוצאה הלאומית לבריאות במדינות ה-OECD (9.8% מהתוצר לעומת 7.4% בישראל). עם סכום כזה, כך לפי אחד הגורמים, אפשר היה להגדיל את התקציבים לשירותים החברתיים ב-4-5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות, וגם על זה היו אומרים תודה. חד-פעמית, כמובן.
קפיטליסט עם חמלה
בימיו האחרונים של כחלון בליכוד, כשדילג בין משרד התקשורת למשרד הרווחה ורגע לפני שהודיע על "פסק זמן מהחיים הפוליטיים" (תודו שלא באמת האמנתם), הוא נהג להדגיש בשיחות סגורות את ההבדל התהומי לכאורה בין הגישה הכלכלית-חברתית שלו לבין זו של ראש הממשלה. הוא סיפר איך נתניהו הסביר לסביבתו את הרציונל מאחורי מדיניות המיסוי שלו שפוגעת בחלשים ומיטיבה עם העשירים, באמצעות תשובה קצרה ומדהימה למדי: "כי חלשים יש יותר".
חצי עשור אחרי, כחלון מאמץ הלכה למעשה את הגישה של נתניהו כשהוא מתעקש על הפחתת מסים שתסייע בעיקר לחזקים ולא תהווה שום דרמה למעמד הביניים. לא עזרה עמדתה העקבית של נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, נגד הפחתה כזו, לא עזר גם המחקר של ה-OECD ממאי 2015 שמצא כי צמצום האי-שוויון באמצעות הגדלת תקציבים חברתיים תורם לא רק לחברה בריאה יותר, אלא גם לכלכלה צומחת יותר. לא עזר גם רב המכר של הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי ("הון במאה ה-21") שיצא לאור שנה קודם לכן ואמר בדיוק את זה על גבי 696 עמודים.
הספר ההוא, שהתבסס על מחקר ואיסוף נתונים שקדני בן 15 שנה, חולל מהומה גדולה בעיתונות הכלכלית אבל לא הזיז דבר אצל קובעי המדיניות. החברתיות של כחלון מסתכמת בהפחתת מכסים על מוצרי חשמל או הנעלה ופה ושם סבסוד קל לצהרונים - אבל המדיניות היא אותה מדיניות של ימין ניאו-ליברלי עם קורטוב של "חמלה" וחיוך אמפתי.
להחזיר את דוח דוברת
ההצעה של משרד האוצר להעניק תוספות שכר גבוהות יותר למורים מתחילים על פני הוותיקים נראית נכונה לחלוטין ממבט ראשון, בעוד שההתנגדות של ארגון המורים נתפסת כצעד אוטומטי שמונהג על-ידי גילדה ישנה ושבעה יחסית. בפועל, ארגון המורים מבקש דווקא שכר התחלתי גבוה יותר מזה שהאוצר מציע (9,000 שקל ברוטו בחודש לעומת 8,000 שקל לפי הצעת האוצר), אבל דורש כי גם המורים הוותיקים יזכו לתוספות. האם זו דרישה מוגזמת? מורה עם ותק של 15 שנה מרוויח היום 10-13 אלף שקל בחודש, ורק אחרי ותק של 20 שנה הוא יכול להגיע עד 14,419 שקל בחודש. בארגון המורים סבורים, רחמנא ליצלן, ששכר כזה ראוי לקבל כבר אחרי 10-15 שנה.
הבעיה הגדולה יותר, ובזה שני הצדדים אשמים, היא שהמדינה והמורים הולכים פעם נוספת לסכסוך עבודה שבסופו הסכם חדש בלי שחר של יום חדש. עוד מאותו הדבר, בלי שינוי אמיתי שכולל גם את ההורים והתלמידים. לשינוי הזה קוראים דוח ועדת דוברת והוא שוכב במגירות של משרד החינוך מאז 2005. הוועדה המליצה גם היא על תוספות שכר משמעותיות בדגש על שכר התחלתי ראוי יותר, אבל גם על מעבר דרמטי לחמישה ימי לימוד שמייצר בפועל יום לימודים ארוך שמייתר, בין היתר, את הצהרונים ואת העלויות שלהם להורים. ההמלצות כללו גם את קיצור החופש הגדול והענקת סמכויות רבות יותר למנהלים. ההתנגדות העיקרית של המורים לדוח דוברת נבעה מהמלצה אחת דרמטית שכללה פיטורי אלפי מורים - המלצה שלא תחזור עוד לאור קצב הגידול במספר התלמידים והביקוש למורים נוספים. למעשה, על רקע הצפיפות בכיתות, משרד החינוך החל ליישם בשנים האחרונות פיילוט של "שני מורים בכיתה" - משהו שלא מסתדר ממש עם פיטורים.
אם משרדי החינוך והאוצר מעוניינים במהפכה אמיתית שתחולל שינוי של ממש במערכת לטובת כל הגורמים מהתלמיד דרך המורה ועד להורה, דוח דוברת צריך לחזור לשולחן המו"מ כתנאי לכל תוספת שכר. בלי חרב הפיטורים שהונחה אז, ארגון המורים צפוי לתמוך ברוב ההמלצות המרכזיות. אם הוא לא יעשה כן, הציבור כבר לא יהיה עם המורים ולא יעניק להם את הרוח הגבית הקריטית במאבקים כאלה. זה גם יהיה המקום לבחון האם משרד האוצר באמת מעוניין ברפורמות חשובות, או רק לשלם כמה שפחות.