בונים ב-50 מעלות בצל / צילום: איל יצהר
בספטמבר האחרון הופקדה תוכנית ליישובי אזור כיכר סדום. הכוונה היא לתחום שבין כביש ערד-סדום (כביש 31) לבין מפעלי ים המלח, שבו ממוקמים המושבים נאות הכיכר ועין-תמר. זהו אזור אזור מרוחק, מנותק ומבודד, מהקשים במדינת ישראל מבחינה אקלימית. תוכנית המתאר החדשה מציעה הקמה של הרחבה שבה יוכלו לגור מאות משפחות של "עירוניים". בשיחות עם אנשי המושבים עולה ההבנה שהחקלאות, שבעבר הייתה הבסיס הקיומי ומקור לגאווה לוקאלית, הופכת בהדרגה למשנית, והצפי הוא שהיישובים יהפכו לסוג של התיישבות כפרית, או במילים אחרות, לפרבר.
אשר לוזון, חקלאי ותיק ולשעבר מזכיר נאות הכיכר, מספר שאורח החיים של תושבי נאות הכיכר השתנה מאוד בשנים האחרונות, בעיקר בשל המשבר הממושך בענף החקלאות בארץ. לדבריו, פעם חקלאי יכול היה להתקיים מ-20 דונם, והיום בקושי מ-80. בעבר, גידלו תושבי נאות הכיכר עגבניות, מלונים ופלפלים. הם נודעו בכך שעבדו קשה בחודשי החורף ובחודשי הקיץ החמים היו נוסעים לנפוש בחו"ל. כיום ענף הירקות עדיין קיים אך הפך למשני, ובשנים האחרונות הפך גידול התמרים לתחום העיקרי.
רז צבר, חבר הנהלת מושב נאות הכיכר ויליד המקום, חזר לגור ביישוב אחרי 16 שנים, והוא מציע תפיסה פרגמטית: "כבר היום רוב האנשים לא מתפרנסים מהחקלאות. והכוונה היא לאפשר בניית צימרים, או כל דבר אחר שיכול לתמוך במשפחות. חוץ מזה, אנחנו פחות מ-10 דקות נסיעה ממפעלי ים המלח, ומהנדסים שלא ירצו לנסוע הביתה לבאר-שבע או לערד, יכולים לגור בקרבת מקום העבודה. זה מתאים לאנשים שמחפשים מערכת חינוך לא מפוצצת בילדים ואנשים שמחפשים שקט".
- אתם תהפכו לסוג של פרבר?
"ממש לא. אף אחד לא בא לנאות הכיכר לגור בפרבר וילות. עדיין הרוב יהיו בתי משק. אנחנו מחפשים אנשים עם מקצועות חופשיים. יכול להיות מתכנת, יכול להיות כלכלן, מהנדס. הערבה משתנה ויש יותר דגש על מקצועות חופשיים ופחות על חקלאות, למרות שכולם עושים גם וגם. גידול התמרים מאפשר לאנשים לעשות משהו חקלאי וגם לעבוד בחוץ".
האדריכל גיא דוננפלד, מהנדס המועצה האזורית תמר, מסביר שהקונפליקט העיקרי של התוכנית הוא בין שימור הטבע לבין פיתוח היישובים. "סוכם ששני היישובים, שהם קרובים אחד לשני, יחוברו ביחד כדי לייצר יעילות בנושא העירוני. הם יוכלו להתפתח לכיוון מזרח ולקדם גם תעסוקות שהן לא חקלאיות, כדוגמת חאנים וצימרים. נחל אמציהו (נחל אכזב שעובר כמה עשרות מטרים ממערב לישובים) יהיה הגבול לפיתוח הישובים. האזור שבין הנחל לכביש 90 יהיה לשימור, כלומר, שמורת טבע".
- בנאות הכיכר יש כעת 70 משפחות ובעין-תמר 45. לאורך השנים היישובים האלה כמעט לא גדלו. מה המוטיבציה לשינוי?
"היישובים עצמם מוגדרים כמאה יחידות לכל מושב (לפי התוכניות הקיימות). אנחנו מוסיפים עוד 150 משבצות של קליטה מוניציפלית (עירונית, לא חקלאית) לכל אחד מהיישובים (סה"כ 500 ). החסם הכי גדול בקליטה באזור הוא המחסור בקרקע החקלאית. אין מספיק דונמים לכל האנשים ולכן אנחנו מביאים אנשים שפרנסתם לא תהיה מהחקלאות. בעלי מקצועות חופשיים, או תיירות.
"הסיבה המרכזית שבגללה הישובים לא גדלו עד עכשיו הייתה שמצב החקלאות היה טוב והחקלאים נהנו במשך הרבה שנים מיתרון יחסי ולא רצו במיוחד לקבל עוד אנשים. טובי הנביאים שם לא שיערו שמצב החקלאות יהיה על הפנים ושהבנים החוזרים לא יוכלו לחזור כי אין להם איפה לבנות. בנאות הכיכר ועין-תמר המגרשים קטנים - בין חצי דונם ל-700 מ"ר, מה שלא מאפשר לבנות לבנים ממשיכים. התוכנית מאפשרת לקלוט בנים ממשיכים ותושבים חדשים".
- הבשורה הנדל"נית היא שגם אנשים שלא רוצים להיות חקלאים יוכלו לבוא לגור באזור סדום?
"כן, לקנות בית ולבנות בית בלי קרקע חקלאית. זו בשורה חשובה. אלה חבר'ה שכל השנים היו רגילים להיות מסוגרים עם עצמם ולבנות על זה שהם יתרבו ויתפתחו בכוחות עצמם. ראש המועצה אומר כבר הרבה זמן שצריך קליטה לא חקלאית במושב. לשכנע אותם לפתוח את העסק לחדשים היה תהליך ארוך".
- מה תהיה הזיקה לשאר יישובי המועצה האזורית תמר?
"המועצה מאוד גדולה בשטחה ובפריסה הגיאוגרפית שלה, מעין גדי ועד עין חצבה זה בערך שעה. הפיתוח הוא בצורה של קמפוסים - לכל אזור יש את המרכז שלו. יישובי כיכר סדום מציעים חלופה תיירותית אקולוגית שתשלים את בתי המלון: חאנים, צימרים".
- בנווה זוהר, שצמוד לאזור המלונות של עין-בוקק שיווקתם מגרשים לבנייה. מי עבר לשם?
"הרעיון היה לשווק את נווה זוהר כיישוב קהילתי, אבל לא הצליחו להתארגן טוב עם ועדת קבלה, ובסופו של דבר הקרקעות (70 מגרשים) שווקו במכרזים פתוחים, והתוצאה היא שקיבלנו הרבה מאוד משקיעים. המגרשים תוכננו מראש כך שאפשר לקבל פרנסה בתוך המגרש, כי בכל אחד ניתן להקים שלושה או ארבעה צימרים. הסיכוי שנווה זוהר יהפוך לחי ופעיל עם קהילה הוא די קטן".
- אתם לא חוששים שזה מה שיקרה גם בנאות הכיכר ועין-תמר?
"ביישובים יש ועד מקומי. הווה אומר, הקליטה לאגודה תהיה דרך ועדת קבלה, ולכן יש שליטה על מי שמגיע. לא כל מי ששם שני שקל יותר לוקח את האדמה. זה מצב אחר מנווה זוהר".
אתי אברוטין, תושבת נאות הכיכר מאז שנת 1980, פחות אופטימית: "אני לא רואה שום כיוון. אני היום בת 63. באנו לכאן מקיבוץ והייתי באופוריה מהממת. עשיתי תפאורה לאירועים, הייתי נויניקית. נתנו את הנשמה שלנו למקום. לפני עשר שנים המקום הזה התחיל לדעוך ואפילו ללכת אחורה. אני לא מרגישה שיש כאן מישהו שאיתו אפשר להרים חזון ולדחוף את המקום הזה קדימה. מדברים מדברים ועשייה אין".
- אז אולי תוכנית המתאר החדשה היא חיובית?
"המקום הזה קשה. תנאי החיים קשים מאוד. פעם הייתה פה פרנסה חקלאית מדהימה, והמדינה דאגה שהחקלאות תמות. יש כאן מרחק של חצי שעה לפחות מכל מרכז עיר, יתושים וזבובים שאתה לא יכול לשבת רגע בחוץ, חום של 50 מעלות בקיץ בצל.
"הבנים שחוזרים מקבלים פה משק, אבל אחרי שנה-שנתיים הם קמים ועוזבים את המקום ומשכירים את המשק. זה לא רק אני אומרת: המקום הזה לא מתקדם לשום מקום. את מזג האוויר אתה לא יכול לשנות, את הזבובים אתה לא יכול לשנות. יכול להיות שאם יהיה פה ריבוי של אנשים, דברים כן יזוזו".