סניף של סטפנל. סובלת מחוסר רווחיות ומנטל חובות כרוני / צילום: Shutterstock
יצרנית וקמעונאית הבגדים האיטלקית סטפנל (Stefanel) התפרסמה בזכות מעילי הסריג והסוודרים שלה.
אבל כלכלנים, משקיעים ובנקאים רבים מכירים את סטפנל כדבר שונה לחלוטין: חברת זומבי. סטפנל דיווחה על הפסד שנתי בתשע מעשר השנים האחרונות, ופרסה מחדש את חובותיה הבנקאיים לפחות שש פעמים, כולל כמה תקופות של מחילת חובות חלקית שבהן היא שילמה ריבית בלבד על החובות.
בעקבות מלחמת העולם השנייה נהנתה סטפנל מתקופה של גאות והרחיבה את פעילותה, אך לאחר מכן ספגה החברה - ומפעליה המקרטעים - מהלומה עזה מצדה של ענקית האופנה המהירה הספרדית זארה, והמיתון שפקד את איטליה ב-2008 הנחית עליה מהלומה נוספת.
סטפנל עדיין קיימת, אך בקושי רב, בדומה למאות חברות אחרות - בייחוד באירופה הדרומית - שסובלות מחוסר רווחיות ומנטל חובות כרוני, ומצליחות לשרוד בזכות הזרמות כספים טריות מבנקים ובעלי מניות.
אוסף של מתים חיים
כלכלנים ונגידי בנקים מרכזיים טוענים שחברות זומבי שוברות את המחירים שדורשות יריבותיהן הבריאות, יוצרות חסמים מלאכותיים לכניסה לשוק, ומונעות את טיהור השוק מחברות חלשות ומהלוואות רעות - תהליך שמתרחש בדרך כלל כשהכלכלה מתאוששת מהאטה.
כעת, כשכלכלת אירופה מחדשת את צמיחתה, עלולות חברות זומבי אלה ובעיות החוב שלהן להפוך לנטל על יבשת שלמה.
"הזומביפיקציה של המגזר התאגידי והבנקים מהווה סיכון לרמת החיים העתידית", אמר קלאס קנוט, חבר במועצת המנהלים של הבנק המרכזי האירופי (ECB) ונגיד הבנק המרכזי של הולנד.
הבנק להסדרים בינלאומיים (BIS), השוכן בבאזל ומתפקד כבנק מרכזי של בנקים מרכזיים, מגדיר חברת זומבי ככל חברה בת עשר שנים לפחות, שמנייתה נסחרת בבורסה, ושהוצאות הריבית שלה עולות על רווחיה לפני ריבית ומסים. ארגונים אחרים משתמשים בקריטריונים שונים.
כ-10% מהחברות בשש מדינות בגוש האירו - כולל צרפת, איטליה וספרד - הן חברות זומבי על פי הגדרת הבנק המרכזי. שיעור זה משקף עלייה חדה לעומת 5.5% שנרשמו ב-2007.
באיטליה ובספרד, שיעור חברות הזומבי שולש מאז 2007, על פי הערכה שפרסם בינואר ה-OECD. חברות הזומבי האיטלקיות העסיקו כ-10% מסך העובדים במדינה, וזללו קרוב ל-20% מסך ההון שהושקע ב-2013, השנה האחרונה שעבורה קיימים נתונים זמינים.
במובנים מסוימים, חברות זומבי הן תופעת לוואי אקראית של התקופה שבה סיפק ה-ECB כסף קל במסגרת צעדי ההמרצה האגרסיביים שלו, שכללו ריבית שלילית, במטרה לתמוך בהלוואות ובצמיחה. צעדים אלה עוררו ביקורת חריפה בכמה ממדינות גוש האירו העשירות יותר, מכיוון שהם אפשרו לבנקים לשמור בקלות רבה יותר על חייהם של תאגידים כושלים.
כמו כן הוזרם לתאגידים כושלים הון בנקאי - כולל קרוב ל-10 מיליארד אירו (11.65 מיליארד דולר) באיטליה ובספרד בשנים 2008-2013 - שניתן היה להזרימו למקומות אחרים, לדברי ה-OECD. הקצאת הון שגויה זו בשתי מדינות אלה "גבוהה יותר כיום מאשר בכל נקודת זמן לפני המשבר", כפי שאמר בחודש יוני בנואה קארה, חבר במועצת המנהלים של ה-ECB.
בסוף אוקטובר אמר ה-ECB כי יאריך את תוכנית רכישת האג"ח רחבת ההיקף שלו עד ספטמבר 2018, וקרוב לוודאי שידחה את המועד שבו יבצע העלאת ריבית כלשהי עד 2019 לפחות.
קבוצה קטנה של בנקאים - וביניהם ינס וידמן, נשיא הבנק המרכזי של גרמניה - מתנגדת להחלטה זו.
בנאום שנשא בספטמבר, ציטט וידמן ממצאי מחקר אקדמי שהסיק כי תוכנית רכישת האג"ח שהשיק ה-ECB ב-2012 תרמה לייצוב הבנקים באירופה הדרומית, וגם להרחבת ההלוואות, אך במקביל גם הגדילה את מספר ההלוואות שהעניקו אותם הבנקים לחברות חלשות. לתוכנית לא הייתה השפעה חיובית על התעסוקה וההשקעות, לדברי המחקר.
מתקנים החלטות עבר
"כמה מחברות הזומבי האלה מקבלות מימון בריבית של 2% מכיוון שהבנקים מבזבזים כעת כסף נוסף בניסיון לתקן החלטות הלוואה שגויות שקיבלו בעבר", אמר בסיל קרצס, יועץ לתעשיית המשלוחים הימיים בניו יורק. תעשיית המשלוחים הימיים נפגעה קשות מהיצע היתר של אוניות שמומנו באשראי זול.
כלכלנים טוענים שחברות זומבי נושאות בחלק מהאשמה לדעיכת הפריון באירופה בשנים האחרונות. ייצור המלט באיטליה הגיע לשיא של 47 מיליון טון ב-2007, ומאז צלל בכ-60%. אך נכון לסוף 2016 עדיין היו באיטליה 24 יצרניות מלט, לעומת 29 ב-2007, לדברי איגוד המלט האיטלקי, המייצג את חברות המלט.
רבות מחברות המלט האיטלקיות מצליחות לשרוד הודות ל"סימום פיננסי", לדברי פרנצסקו קלטגירונה, מנכ"ל Cementir Holding, אחת מיצרניות המלט הגדולות באיטליה.
חברת המשלוחים הימיים הגרמנית Norddeutsche Vermoegen Holding ספגה הפסדים בסך 1.1 מיליארד דולר בשנים 2010-2015. חובותיה גדלו פי ארבעה ליותר מ-2 מיליארד דולר - כמעט פי תשעה מהכנסותיה - בשנים 2007-2010. החברה לא פרסמה את תוצאות 2016.
ב-2016 זכתה החברה למחילת חובות בהיקף של חצי מיליארד אירו מ-HSH Nordbank, בנק גרמני שעד לאחרונה היה המלווה הגדול ביותר לתעשיית המשלוחים הימיים.
על פי דוחותיה הכספיים של חברת המשלוחים, היא רשמה רווח הודות ל"מחילת חובות מצד הבנק". מי שצפוי להיפגע הוא תושבי מדינות-המחוז הגרמניות המבורג ושלזוויג-הולשטיין, המחזיקים בכ-90% מ-HSH Nordbank. זה יהיה "מר מאוד עבור משלמי המסים המקומיים", לדברי מיכאל קרוזה, מחוקק מטעם האופוזיציה בפרלמנט של מדינת-המחוז המבורג.
בסוף 2016 הסתכמו סך ההלוואות הרעות שהעניקו חמשת המלווים הגדולים ביותר לתעשיית המשלוחים הימיים ב-26 מיליארד דולר, לדברי מודי'ס. סכום זה שווה ל-37% מסך ההלוואות שהעניקו אותם חמישה בנקים למגזר המשלוחים הימיים, לעומת 28% ב-2015. מודי'ס אמרה כי הבנקים צריכים להפריש סכומים גבוהים יותר כנגד הפסדי הלוואה פוטנציאליים, וכמעט שאין בנק שחולק על קביעה זו.
המשבר הפיננסי פגע קשות בסחר העולמי ובחברות המשלוחים הימיים, שחלק מהן לא הצליחו לפרוע את הלוואותיהן. אך מעט מאוד חברות משלוחים ימיים גרמניות פשטו את הרגל, לדברי מקס יוהנס, מנהל איגוד בעלי האוניות הגרמני.
זהו סימן נוסף לכך שהבנקים מוכנים לשמור בחיים חברות חלשות. בנוסף, כלי ההשקעה הידוע כקרן Kommanditgesellschaft, הנמצא בשימוש נפוץ לביצוע השקעות בנכסי משלוחים ימיים גרמניים, מאפשר לאוניות ספציפיות לפשוט את הרגל בלי לגרום לקריסת חברת המשלוחים הימיים כולה.
במאי אמר ה-ECB כי יערוך בדיקות במשרדיהם של בנקים שהעניקו הלוואות לחברות משלוחים ימיים, כדי לוודא שבנקים אלה מטפלים כיאות בהלוואות רעות למגזר זה.
כמה בנקים אמרו כי הפרשותיהם בגין הלוואות רעות משקפות באופן מהותי את הערכתם בנוגע למידת התאוששותה העתידית של תעשיית המשלוחים הימיים, ואת פרק הזמן שלו יהיו זקוקים לווים במצוקה כדי להתאושש.
הבעיות הקשות של איטליה
כלכלת איטליה שוקעת ונחלצת ממיתון כבר עשר שנים. כ-15% מההלוואות ומהאשראי שמעניקים בנקים איטלקיים נחשבים להלוואות רעות, ופירושו של דבר הוא שהלווה מפגר ב-90 יום לפחות בתשלומים. בגוש האירו רק כ-6% מההלוואות מסווגות כהלוואות רעות, לדברי ECB.
בארה"ב הגיעו ההלוואות הרעות לשיא של 5% מסך ההלוואות במהלך המשבר הפיננסי, ומאז הן התכווצו לפחות מ-2%, לדברי הבנק העולמי.
נכון לסוף 2016, ביצעו בנקים איטלקיים הפרשות של 50% מסך 407 מיליארד האירו שהעניקו בהלוואות שהפכו לרעות, לדברי הבנק המרכזי של איטליה. פירושו של דבר הוא שבנקים יספגו הפסדים נוספים בהיקף של מיליארדי אירו אם הם ימכרו את ההלוואות האלה. בנקים רבים מעדיפים להמשיך ולהחזיק בהלוואות הרעות, ולקוות לטוב.
חלק מהבנקים באיטליה החלו להתמודד עם הבעיה, ואחת הדרכים שלהם היא להכריז על תוכניות למכירת הלוואות רעות בהיקף של מיליוני דולרים בתוך שלוש שנים. אנליסטים במורגן סטנלי מעריכים כי הבנקים האיטלקיים יזדקקו לעשר שנים כדי להגיע לממוצע האירופי של הלוואות רעות.
בנקים פרסו מחדש את חובותיה של סטפנל אפילו כשבעיותיה הפיננסיות של יצרנית הבגדים החמירו. הבנקים המשיכו לגבות ריבית, וחלק מההלוואות נפרעו, אך משמעות החלטותיהם שלא למחוק את החוב ממאזניהם היא שיש להם פחות כסף להלוות לחברות בריאות.
נושיה של סטפנל כוללים את בנקה מונטה דה פאשי די סיינה, שסך ההלוואות הרעות שהעניק התקרב ל-58 מיליארד דולר ב-2016. במועד מוקדם יותר השנה השתלטה ממשלת איטליה על הבנק.
לאחרונה הופעלה בחברה תוכנית הבראה, שבמסגרתה בנקים דרשו שג'וזפה סטפנל, בנו של מייסד החברה ובעל המניות הגדול בה, יוותר על השליטה בחברה ויפרוש מתפקיד המנכ"ל.
תוכנית ההבראה מספקת שביב של תקווה לתושבי פונטה די פיאבה, העיר הקטנה בצפון-מזרח איטליה, שבה שוכנת סטפנל. "כל תושבי פונטה סבלו - החל בתחנות הדלק והמוסכים, וכלה בבארים, במסעדות ובחנויות", אמרה אנדראה מליסני, בעלת בית קפה שעבדה בשנות התשעים כמנהלת כוח האדם של סטפנל. "עמוד השדרה של החיים הכלכליים והחברתיים של הקהילה הזאת התכווץ לצל זעיר על עצמו".
המאמצים לשנות את חוקי חדלות הפירעון האירופים ואת בתי הדין לפשיטות רגל עשויים בסופו של דבר לבער את חברות הזומבי, להאיץ את יישוב ההלוואות הרעות של הבנקים, ולוודא שהכסף ישמש למטרות טובות יותר, לדברי אנליסטים. למרות המאמצים לכונן באירופה הליך פשיטת רגל בסגנון צ'פטר 11 האמריקאי, אירופה עדיין מפגרת אחרי ארה"ב במונחי היעילות של הליכי הארגון מחדש התאגידי ובהליכי חדלות הפירעון.
כלכלנים מזהירים כי חלק מהמאמצים שננקטו לאחרונה לעידוד פריסת חובות במטרה לקדם את הבראתן של חברות אירופיות כושלות, עלולים במקום זאת להחריף עוד יותר את בעיית ריבוי חברות הזומבי.
מה קורה בפורטוגל?
בפורטוגל הושקה ב-2012 תוכנית ממשלתית במסגרת תוכנית חירום רחבה יותר, במטרה לסייע לחברות בעלות חובות כבדים לגבש הסכמים עם הנושים, להימנע מחדלות פירעון ולשחרר כסף להשקעות ולצמיחה. אך למעשה עלולה תוכנית המרצה זו להרתיע בנקים מסגירת האשראי לחברות מקרטעות, לדברי אנטוניו סמגאיו, פרופסור לחשבונאות בבית הספר לכלכלה ולמנהל עסקים ISEG-Lisbon. הסיבה: התוכנית מאפשרת לבנקים לבצע מספר קטן יותר של הפחתות מכיוון שחוב שאינו נמחל אינו נחשב לחוב רע מהבחינה החשבונאית.
Lisgrafica Impressao e Artes Graficas, אחת מחברות ההדפסה הגדולות בפורטוגל, הצטרפה לתוכנית בתחילת 2013. הבנקים מחלו על 65% מחובותיה, והסכימו לדחות את מועדי הפירעונות של החובות הנותרים. זה סייע לחברה להמשיך ולהעסיק את מרבית עובדיה. אך כעת מתקשה החברה לעמוד בתשלומי פירעון חובותיה. הכנסותיה נפגעו עקב הירידה במספר לקוחות העיתונים וכתבי העת. ההפסדים הולכים ותופחים, ואשתקד פיטרה החברה 9% מסך עובדיה. לאחרונה היא ביקשה להצטרף שנית לתוכנית הסיוע לחברות במצוקה.