כיצד קובע בית המשפט בסוגיית משמורת הילדים בגירושין/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
14 שנים אחורה. שנת 2004. אני, עורכת דין צעירה (מאוד) המתמחה בדיני משפחה (הקריירה הראשונה שלי בעוונותיי), מתייצבת בבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן לטעון בשם לקוח שלי, למה הוא זכאי למשמורת על ילדיו, ולא אמם, גרושתו לעתיד; ומה גובה המזונות שעליו לשלם, אם בכלל.
הגם שנקבע במהלך הדיון כי האב היה דומיננטי בגידול ילדיו ועל כן חלוקת המשמורת בין הורים תהיה שווה לכל הפחות, ולמרות שהאם הרוויחה יותר, לשופט בכלל לא היה ספק שהוא ישלם מזונות. הדיון התרכז ב"מה יהיה גובה המזונות" ולא בשאלה "האם יהיו מזונות".
יצאנו מהאולם והגענו להסכם: האב קיבל את הילדים, האם את המזונות. הוא היה מרוצה. אני פחות. החלום על שוויון בנטל המזונות היה אז חלום רחוק.
והנה, אמצע שנת 2017, החלום הזה התגשם. בית המשפט העליון יצא בבשורה להורים: כשהמשמורת משותפת (או קרובה לכך), והיכולת הכלכלית שלכם דומה - לא יחויב האב במזונות. בשורה? ברור. האמנם? לא.
לפני 20, 15 ו-10 שנים זוגות המצויים בהליכי גירושים התמודדו עם השאלה מי "יזכה בילדים", האם הזכות לחלוק את הזמן עם הילדים מפחיתה משמעותית את המזונות שישולמו, ואם כן - בכמה. וגם היום הם עדיין מתבוססים באותה ביצה. אותן שאלות שהיו רלוונטיות לפני עשור עדיין רלוונטיות. למה? כי אף אחד לא מרים את הכפפה ומטפל בבעיה באופן כולל. אף אחד לא קובע: "שוויון הורי" ודי! שוויון בנטל ובזכויות. בלי חזקות, בלי עדיפות לאחד הצדדים - רק בחינה של המציאות וטובת הילדים.
בית המשפט העליון ניסה לתת מענה לשאלה הדרמטית של השוויון בנטל ההורי, אבל הוא היה מוגבל. הנסיבות של המקרה שהגיעו אליו היו נסיבות ספציפיות, החקיקה בתחום בעייתית, הדין האישי והעברי מעורב בנימים של הדין האזרחי בתחום הגירושים והמשפחה, ועוד ועוד שלל מגבלות חלות על ההלכה. הגם שההלכה היסטורית, רחבה ומהותית - ומעניקה לראשונה שוויון במקום שבו אי-השוויון שורר - היא לא יכולה לתת מענה לכל השאלות שמתעוררות סביב מחלוקות המשמורת והמזונות.
גירושים הם מארג סבוך, פתלתל ואינסופי של שאלות ובעיות, שמעליהן עננת אמוציות כבדה. ואף אחד לא מנסה להתיר את הפלונטר הכולל. כל פסק דין וכל יוזמת חקיקה נוגעים לחוט אחד במארג, והשינויים שהם מביאים יוצרים קשר במקום אחר.
ומי הנפגעים העיקריים? הילדים, שכל המאבקים הללו נעשים על גבם. אם אימא תהיה יותר ענייה כי אבא החליט "ללכת" עד הסוף במלחמת המזונות והמשמורת כשהוא לא באמת רוצה משמורת - הם ייפגעו; ואם אבא היה מקבל את משמורת משותפת בהסכמה קודם לכן, אבל עכשיו אימא תעדיף ללכת למאבק כדי לא להפסיד עוד אלף שקל במזונות - הם ייפגעו. יש עוד אלף תרחישים שכולם מובילים לפגיעה מיותרת בילדים.