עדיני (מימין) ודקל / צילומים: שלומי יוסף
9 מיליון שקל - זהו סכום שכר-הטרחה שיש לשלם לבאי-כוחם של התובעים בתביעה הנגזרת בפרשת דסק"ש-מעריב - כך קבע אמש (א') שופט בית המשפט המחוזי בלוד, עופר גרוסקופף, שדחה את בקשתם של עורכי הדין רונן עדיני ורם דקל לשלם להם 25 מיליון שקל שכר-טרחה, כולל מע"מ, עם סיום ההליכים בתביעה הנגזרת שניהלו בשנים האחרונות בפרשה.
הגמול לשני התובעים בנגזרת הועמד בהחלטה על 1.168 מיליון שקל לכל אחד מהם, ובסך-הכול נקבע כי על דסק"ש לשלם סכום כולל של 11.43 מיליון שקל, בתוספת מע"מ לתובעים ולבאי-כוחם.
השופט ניתח מהו הסכום הכולל שראוי להערכתו לפסוק כשכר-טרחה וגמול בגין ניהול הליך נגזרת, תוך שהוא מציין כי הנוסחה המתאימה לכך בנויה בשיטת האחוזים המדורגים היורדים, באופן הבא לפי סכום בהתאם לסכום שהושג לתועלת החברה (ההסדר): עד 5 מיליון שקל - 25%; 5-10 מיליון שקל - 20%; 10-30 מיליון שקל - 15%; 30-60 מיליון שקל - 12%; מעל 60 מיליון שקל - 10%. על פי נוסחה זו קבע השופט את שכר-הטרחה הראוי בתיק.
התביעה הנגזרת הוגשה לפני מספר שנים לבית המשפט על-ידי בעלי מניות מיעוט בחברת דיסקונט השקעות (דסק"ש) - באמצעות עורכי הדין עדיני ודקל - נגד נוחי דנקנר, בעל השליטה לשעבר בדסק"ש, ונגד דירקטורים אחרים, בגין רכישת עיתון "מעריב" הגוסס אז, בהשקעה של 147 מיליון שקל. לפני כשנתיים ניתנה בתיק החלטה דרמטית המאשרת לנהל את התביעה, והצדדים פנו להליך גישור לצורך ניסיון להגיע להסדר. ההסכם בתיק הושג בהובלתם של עורכי הדין גיורא ארדינסט ממשרד ארדינסט-בן נתן, אהרן מיכאלי ממשרד גולדפרב-זליגמן, רם כספי, גיל אוריון ממשרד פישר-בכר-חן וצביקה אגמון ממשרד אגמון, המייצגים את הנתבעים והחברה.
בחודש שעבר אישר השופט עופר גרוסקופף את הסכם הפשרה שהושג, שבמסגרתו נקבע כי הנתבעים - בעל השליטה לשעבר בדסק"ש, דנקנר, הדירקטורים לשעבר ונושאי משרה בה - ישלמו סך של 100 מיליון שקל לקופת דסק"ש ובנוסף ישלמו גמול לתובעים שהגישו את התביעה הנגזרת ושכר-טרחה לבאי-כוחם, כפי שיקבע בית המשפט. לאחר ימים ספורים הגישו עורכי הדין עדיני ודקל את בקשתם לקבל שכר-טרחה בשיעור 25% מסכום ההסדר, בגובה 25 מיליון שקל, בתוספת מע"מ - כלומר 29 מיליון שקל; וכן ביקשו לפסוק לתובעים הנגזרים שאותם ייצגו גמול, בסך השווה ל- 6.25% מסכום הפשרה - היינו 6.25 מיליון שקל - שיחולק בין שני התובעים בחלקים שווים. הסך הכולל של הדרישה: כ-35.5 מיליון שקל.
נושא מרכזי שהדגישו עדיני ודקל בבקשתם הוא העובדה כי דסק"ש - המקבלת את הפיצוי על-פי ההסדר - לא הייתה מעוניינת בתביעה, לא כאשר הוגשה לראשונה, ואף לא לאחר שהתחלפו בעלי השליטה בה. החברה מצידה טוענת הפוך - ומאשימה אותם בניסיון לעכב את ההסדר.
בקשתם של עורכי הדין רונן עדיני ורם דקל הולידה תגובה חריפה מצד החברה. זו טענה, בין היתר, כי עדיני ודקל התנו את קידום הסכם הפשרה בתיק בכך שהחברה תיענה לדרישות שכר-הטרחה המופרזות שלהם, וזו הייתה הסיבה להתנגדותם להסדר.
באמצעות עורכי הדין אביתר קנולר ואהרון קאופמן (היועץ המשפטי של דסק"ש), טענה עוד החברה, כי שכר-הטרחה הראוי עומד על פחות מ-7 מיליון שקל, בין היתר על רקע התנהלותם של עורכי הדין עדיני ודקל, אשר לטענת דסק"ש הייתה שערורייתית.
עדיני ודקל לא נותרו חייבים. בתגובה שהגישו בשבוע שעבר לבית המשפט נוכח טענותיה החמורות של דסק"ש כלפיהם, השיבו אש וטענו כי "למקרא התגובה המתלהמת והמכפישה עולה תחושה קשה ביותר... טענות החברה אינן אמת". עוד כתבו בתגובתם, כי "יש להצטער על האופן בו בוחרת חברת ציבורית להשתלח במי שפעלו בעבורה וייצגו אותה בשקידה רבה ובנחישות, והשיגו בעבורה סכום פשרה כמעט חסר תקדים בישראל, והיו מוכנים להמשיך להיאבק על מנת להגדיל את הסכום שישולם לה. החברה, שכלל לא רצתה בתביעה והתנגדה לה, מנסה עתה להשחיר את באי-כוחה, שבזכותם זכתה בסכום נכבד. והכל רק על מנת לגמד את חלקם, במטרה להקטין את זכאותם לשכר-טרחה".
המאבק שהתנהל סביב שכר-הטרחה הראוי הסתיים היום כאמור, כאשר השופט פסק סכום הקרוב יותר לסכומים שהציעה דסק"ש לשלם לעורכי הדין של התובעים, ורחוק מאוד מהסכום אותו ביקשו עדיני ודקל.
השופט גרוסטקופ ציין, כי "התובענה בה עסקינן היא תובענה תקדימית ובעלת חשיבות ציבורית, אשר הגשתה הצריכה מידה לא מבוטלת של יצירתיות ותעוזה", ו"מאפיינים אלה מצדיקים פסיקת שכר-טרחה על הצד הגבוה". עוד הוסיף כי ניהול הנגזרת בתיק היה מורכב יחסית וכלל חקירות ממושכות של מצהירים ונותני חוות דעת, וכן כי התרשם ש"באי-הכוח בתביעה הנגזרת פעלו לכל אורך ההליך באופן מסור ומקצועי, וכי הם ראויים לתודה ולהוקרה על ההישג המרשים שהשיגו לטובת החברה".
עוד הוסיף השופט גרוסקופף, כי יש להיזהר ממצב דברים בו הסכומים הנפסקים על ידי בית המשפט כשהצדדים לא מגיעים להמלצה מוסכמת בדבר שכר-הטרחה והגמול נמוכים משמעותית מאלה שנפסקים כאשר יש הסכמה.