תעשיית ההייטק / צילום: שאטרסטוק
שנת 2018 נפתחה בהצהרתו של יואל ליפוביצקי, ראש מינהל שירות למעסיקים ולעובדים זרים ברשות האוכלוסין וההגירה לעיתון "גלובס" כי הוא מוכן לתת "כמה היתרים שיתבקש ליבוא עובדים זרים להייטק". גם כאשר כתב "גלובס" הקשה עליו ואמר כי זהו פתרון שונה מכוונת הממשלה, שהגבילה את כמות העובדים המיובאים בהחלטתה מינואר לפני שנה, לא התבלבל ליפוביצקי וענה "זה מעט שונה, אבל מחפשים כל הזמן איך לעזור להייטק, שהוא מנוע הצמיחה הכי חשוב של המשק".
צודק מר ליפוביצקי שההייטק הוא מנוע הצמיחה המרכזי של המשק הישראלי ושצריך לעזור לו, אך יבוא עובדים אינו הפתרון למצוקת כוח האדם בתעשייה, שאכן קיים. כבר בשנת 2010 הוצגה לממשלת ישראל תמונת מצב שהצביעה על מחסור גדל והולך של עובדים בתעשיה עתירת הידע. לקח לממשלה כמעט שבע שנים להחליט על יבוא עובדים להייטק, אך לצערי, הרצון לסייע לתעשיית ההייטק אינו צריך לבוא לידי ביטוי בהתרת יבוא עובדים. היה זה שמעון פרס המנוח שאמר כי "בהיעדר אוצרות מן האדמה, גילינו את האוצר הגדול מכולם, זה החבוי באדם, כלומר את ההון האנושי, שהוא עשיר יותר מאוצרות האדמה".
ואכן, יש לנו הון אנושי מצוין המוביל בבטחה את תעשיית ההייטק. תעשיה מפוארת המייצגת כיום מעל 40 מיליארד דולר יצוא המהווים קרוב ל-50% מהיצוא התעשייתי של ישראל. אלא שמגזר היצוא המשמעותי ביותר של מדינת ישראל נעשה בעזרתם של כ-9% בלבד מסך העובדים בישראל. כלומר, מעל ל-90% מכח העבודה בישראל אינו קשור להייטק.
תעשיית ההייטק הישראלית משוועת לעובדים מיומנים ואיכותיים, אך לדעתי ניתן למצוא לכך פתרונות מקומיים. אמנם לא ניתן להכשיר בן לילה מהנדסים וטכנאים מנוסים, אך ניתן לטפל בבעיה בפתרונות קצרי טווח וארוכי טווח. בטווח הקצר, ניתן לבצע הסבה של בוגרי אוניברסיטאות בעלי תארים אקדמאים שאינם מועסקים בהייטק ויוכלו להשתלב בתעשיה לאחר הכשרה מתאימה. בטווח היותר רחוק, יש לדאוג שמערכת החינוך בישראל תכוון את הנוער ללימודים טכנולוגים.
עד לאחרונה מערכת החינוך בישראל היתה בנויה על הכוונת הנוער לסיים תיכון עם תעודת בגרות ומנהלי התיכונים היו נמדדים על פי אחוז מסיימי הבגרות בבית ספרם. כיום, בעקבות פעולות משרד החינוך בראשות השר נפתלי בנט ותוכנית "חמש פי שתיים" גדלה משמעותית כמות הילדים הניגשים לבגרות ב-5 יחידות מתמטיקה אך יש עוד מקום רב לשיפור. הדרך לפתרון מצוקת המהנדסים בהייטק היא על ידי הכוונת עוד בני נוער ללימודים ריאלים וכן הוספת אוכלוסיות רבות להייטק. זה כולל את הגדלת כמות הנשים בתעשייה שמהוות רק כ-26% (לפי נתוני הלמ"ס, 2014) מכוח האדם המקצועי בהייטק וממשיך דרך צירוף אוכלוסיות שכמעט אינן מיוצגות בהייטק כחרדים, ערבים ודרוזים.
בבחינה מעמיקה נוספת מתברר כי לעומת המרכז, מעורבות אוכלוסיית הגליל והנגב בהייטק זניחה. זאת כאשר 28% מאוכלוסיית ישראל חיים במחוזות חיפה והצפון ועוד 14% גרים במחוז הדרום. חשוב לומר כי בשנים האחרונות חל שיפור במצב חברות ההייטק בגליל ובנגב אך מדובר בעיקר ביוזמות פרטיות ומקומיות ולא בתוכנית ממשלתית סדורה. רצונה של ממשלת ישראל לסייע לתעשיית ההייטק הוא מבורך, אך במקום לייבא עובדים רצוי שאת המשאבים להגדלת כח האדם בתעשיה תפנה המדינה לאיתור והכשרה של כח אדם איכותי ומקומי.
■ הכותב הוא מנכ"ל איי אס ג'י ויו"ר משותף כנס iNNOVEX2018.