רה"מ נתניהו והיועמ"ש מנדלבליט / צילום: רויטרס
ראש הממשלה בנימין נתניהו צודק באומרו כי "במשטר דמוקרטי אין מעמד להמלצות של המשטרה". תפקיד המשטרה הוא לחקור ולאסוף ראיות, ואילו התפקיד לומר מהי המשמעות המשפטית של חומרי החקירה והאם ניתן וצריך לנקוט הליכים פליליים על סמך הראיות שנאספו, שמורה לפרקליטות. את סיכומי החקירה של נבחר ציבור, ודאי של ראש ממשלה, אסור להסתיר וחשוב לפרסם מסיבות שונות, אבל חלילה לנו לערבב בין הסמכויות ובין הרשויות.
ולכן, חשוב ומעניין ובדיעבד גם מעציב ומטריד לדעת מה המשטרה חושבת על פרשות נתניהו שחקרה, אבל יהיה הרבה יותר חשוב לדעת מה חושבים פרקליטת מיסוי וכלכלה, עו"ד ליאת בן-ארי, פרקליט המדינה, שי ניצן, והיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, על המשמעות המשפטית-פלילית של חומרי החקירה. אפשר גם להניח שכתב האישום שיוגש בסופו של יום נגד נתניהו יהיה שונה מאוד ממסמך ההמלצות של המשטרה.
ואחרי שאמרנו כל זה - חצי יממה אחרי שפרסמה המשטרה את מסקנותיה בתיקים 1000 ו-2000, אפשר לומר בביטחון שתסריט שבו ראש הממשלה בנימין נתניהו יצליח להיחלץ מכתב אישום פלילי, הוא תסריט כמעט דמיוני.
ידענו וכתבנו פעמים רבות שהמשטרה תמליץ על העמדתו לדין של נתניהו, וגם שהיא תמליץ להעמיד אותו לדין בגין לקיחת שוחד. גם רוב החומרים שנמצאים בהמלצות המשטרה היו מוכרים. ובכל זאת, כשקוראים את סיכום החקירה של המשטרה, אי-אפשר להתעלם מכך שהכמות והעוצמה של הראיות לכאורה לשחיתות חמורה נגד נתניהו הן רבות ומגוונות. כה רבות וכה מגוונות, עד שאפילו אם היועץ המשפטי לממשלה ילך לקראתו של נתניהו ויעניק פרשנות מקלה לראיות שנאספו - נתניהו צפוי לעמוד למשפט פלילי. אין תסריט סביר אחר.
ולכן, אם עד היום נתניהו ועורכי דינו התמקדו בניסיון להביא לסגירת התיק, בתקווה שראש הממשלה יוכל להיחלץ בשלום מאישום פלילי בתיקים 1000 ו-2000 - מהיום הם יוצאים לקרב משפטי אחר: ניסיון להביא לכך שנתניהו לא יועמד לדין בגין שוחד אלא "רק" בגין עבירות חמורות פחות כגון מרמה והפרת אמונים. וכל הזמן הזה צריך לזכור: מעבר לפינה עוד מחכות לנתניהו שתי פרשות שבהן הוא עוד עלול למצוא את עצמו כחשוד בפלילים - תיק הצוללות ותיק בזק.
קו ההגנה המרכזי של נתניהו בתיק 1000 הוא, כידוע, שיחסיו עם איש העסקים ארנון מילצ'ן היו יחסים חבריים קרובים, ושחוק העונשין לא אוסר על קבלת מתנות מחברים. אבל הראיות והעדויות שאספה המשטרה, כעולה מסיכום החקירה, מוחקות את קו ההגנה הזה כמעט ללא הותיר זכר.
לא בלי סיבה ציינה המשטרה את המספר העגול וה"יפה" כל-כך "מיליון שקל" כשווי הטובין שקיבל לכאורה נתניהו ממילצ'ן (750 אלף שקל) וג'יימס פאקר (250 אלף שקל). הסכום ה"יפה" הזה ממחיש לכל הדיוט כי לא מדובר במערכת יחסים מקובלת או נורמלית בין חברים, ומדגים עד כמה קיצוני המקרה, ובאיזה היקף חריג מדובר. אפשר אולי להאמין לאדם שקיבל מאדם אחר 2-3 קופסאות סיגרים במספר מקרים, שמדובר במתנה. קשה עד בלתי אפשרי לקבל שמוצרי יוקרה וטובות הנאה בשווי מיליון שקל הן בבחינת מתנות בין חברים.
אחד ממקורביו של נתניהו אמר לנו היום (ד') כי "לטעון שראש הממשלה קיבל שוחד במיליון שקל באמצעות סיגרים ושמפניות ממילצ'ן, זה כמו להגיד לאדם ששותה כוס מים אחת ביום במשך 9 שנים אחראי להתייבשות הכנרת. המשטרה מתעלמת מכך שהקשר בין מילצ'ן נמשך שנים רבות". אבל אותו מקורב לנתניהו התעלם מכך שכדי שאדם בודד יביא להתייבשות הכנרת תוך 9 שנים (הזמן שבו הועברו הטובין לנתניהו), עליו לשתות 10 חביות או יותר של מים ביום. ובמלים אחרות - מיליון שקל ב-9 שנים זה המון כסף ולא עניין פעוט.
באשר לתמורה שנתן לכאורה נתניהו למילצ'ן - בניגוד למה שרבים חושבים, כדי להרשיע עובד ציבור כנתניהו בלקיחת שוחד אין צורך להוכיח כי הוא נתן תמורה בעבור מה שקיבל. עבירת השוחד היא התנהגותית ולא תוצאתית. לצורך הרשעה בשוחד, מספיק שעובד הציבור ידע שהוא מקבל את ה"מתת" (מכסף ועד סיגרים ושמפניות) בעד (בשל) היותו עובד ציבור, ושהמתת לא היה ניתן לו אם הוא לא היה ממלא את התפקיד הציבורי. אבל כאשר ישנה תמורה למתת, מדובר באינדיקציה מאוד משמעותית לכך שמערכת היחסים הייתה של שוחד.
במקרה של נתניהו, סיכום החקירה מציג ראיות ללכאורה 5 מקרים (או אינדיקציות) נפרדים ושונים, שאם יוכח קיומו של אפילו אחד מהם, הדבר יצביע על כך שמדובר בשוחד. אם הפרקליטות תשתכנע שבזכות היחסים המיוחדים עם מילצ'ן פעל נתניהו לקידום "חוק מילצ'ן" שמאריך מתן פטור ממס לתושב חוזר, דיינו מבחינתה להאשימו בשוחד; אם "חוק מילצן" ירד, אך הפרקליטות תקבל שנתניהו סייע למילצ'ן בהסדרת הויזה שלו לארה"ב בתמורה לטובין שקיבל, דיינו מבחינת הפרקליטות להאשימו בשוחד; אם סיפור הויזה ירד, אך יתברר שאכן פעל נתניהו לקדם את כניסתו של מילצ'ן כבעל מניות בערוץ 2, דיינו להאשים את ראש הממשלה בשוחד. דברים דומים ניתן לומר על קידום נתניהו את "מיזם טאטא" המסחרי לטובת מילצ'ן, או על התערבותו בענייני ערוץ 10. נתניהו אולי יצליח לשכנע שבחלק מחמשת המקרים הללו המעורבות שלו לא הייתה קשורה ישירות למילצ'ן, אבל לא סביר שהוא יוכל לנתק את הקשר הסיבתי בין הדברים בכל חמשת המקרים.
בראיון שנתן לפני כמה חודשים ל"עובדה", דיבר פרקליטו של נתניהו, עו"ד יעקב וינרוט, בביקורת מסוימת על אורחות חייהם של ראש הממשלה ורעייתו, שרה נתניהו, שגם אותה הוא מייצג. כך, למשל, פרקליט הצמרת אמר כי "ביבי מעריץ ממון כהשקפת עולם. אני מכיר את החולשה לבעלי הון". מדוח סיכום החקירה של המשטרה מתברר כי לא רק לנתניהו יש חולשה לבעלי הון, גם לבעלי הון יש חולשה אליו.
תיק 2000, שבמסגרתו המשטרה ממליצה להעמיד לדין את נתניהו ואת איל ההון, מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, בגין קבלת ומתן שוחד בהתאמה, הוא מורכב ומסובך יותר מבחינה משפטית מאשר תיק 1000, והשחיתות שעולה ממנו היא לפחות לכאורה בוטה וחמורה ומגעילה פחות מזו העולה מתיק 1000. הסיבה לכך היא שפוליטיקאים בכירים נפגשים כדבר שבשגרה עם אנשי תקשורת בכירים, וגם בגלל שלכאורה עסקו נתניהו ומוזס בעיקר בהליך חקיקה שגם לא יצא לפועל.
אבל כשצוללים לראיות ולפרטים העולים מסיכומי המשטרה, מערכת היחסים שבין נתניהו למוזס נראית חמורה לא פחות מאשר זו שהתנהלה בין נתניהו למילצ'ן ופאקר. כך למשל, נתניהו פעל לתווך בין בעלי הון ששקלו להשקיע ב"ידיעות אחרונות" לבין מוזס, בעת שנתניהו שימש כשר התקשורת. וחשוב מכך - נתניהו ממשיך לטעון במרץ כי העובדה שהוביל בסופו של דבר את ההתנגדות לחוק לצמצום השפעתו של "ישראל היום", המתחרה ל"ידיעות אחרונות", מנקה אותו מחשד. אבל גם כאן חשוב להזכיר כי אין חשיבות משפטית לשאלה האם הדיל המושחת בין נתניהו למוזס יצא לפועל או לא. מספיק שהשניים התכוונו להוציא אותו לפועל כדי להרשיע אותם בשוחד.