יצחק תשובה / צילום: תמר מצפי
תשובה מחפש הכרה. "אני מתפלל לריבונו של עולם שכל התוכניות של שר האוצר יתגשמו - אמן!", כך בחר יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק, לפתוח את נאום התודה שלו על פרס מפעל חיים שקיבל השבוע מהמכון הישראלי לאנרגיה וסביבה. "סליחה, שר האנרגיה", מיהר תשובה לתקן, והסביר שמבחינתו יובל שטייניץ הוא עדיין שר האוצר בגלל ועדת ששינסקי.
"הוא עשה (אז) עבודה טובה למדינת ישראל", הודה במפתיע האיש שנלחם בשטייניץ מעל ומתחת לחגורה. אבל בגיל 70, עם כמה מיליארדים בבנק ועוד הרבה מיליארדים קוב גז טבעי במעמקים, תשובה לא בא לריב עם אף אחד. הוא רוצה פיוס ויותר מכול הוא רוצה הכרה והוקרה על פועלו. לא רק מחברי מועדון הבית שלו, המכון הישראלי לאנרגיה, אלא מהציבור, מכלל אזרחי "המדינה הקטנה שלנו". פרס ישראל? אתם אמרתם. "השנה אני עומד לחגוג עם מדינת ישראל יומולדת 70", ספק הזכיר ספק רמז לנוכחים. "אני גאה להיות חלק מההישגים של המדינה וביחד נמשיך להגשים חלומות", הוסיף והזכיר את הערצתו לחולם מפורסם לא פחות ממנו, שמעון פרס ז"ל.
יצחק שרון (כך מופיע שמו בתעודת הזהות) נולד ב-7 ביולי 1948 בטריפולי שבלוב. פרעות ביהודים שכנעו את הוריו לעלות כשהיה בן שישה חודשים. המשפחה בת עשר הנפשות התגוררה במעברת פרדסיה ליד נתניה. בגיל 12 התחיל יצחק (תמיד במלרע) לעבוד בבניין לפרנסת המשפחה. "כשאתה מתחיל מכלום אתה מתחיל בחלום", אמר תשובה, "הייתי אז הכי עני בחיי, ובאותה עת הכי עשיר ביכולת לדמיין ולחלום".
התחנות העיקריות בחייו מוכרות וידועות. הקבלן מנתניה, היזם הנועז שלקח לרקנאטים את קבוצת דלק מתחת לאף, טייקון הגז השנוי במחלוקת. תשובה עצמו נוהג לחזור על הביוגרפיה שלו בכל מפגש היכרות רשמי, תוך דילוג אלגנטי על פרק מסוים שעוד נחזור אליו. ובכל זאת, בנאומו השבוע היה לו משהו לחדש: "בשנת 1978 הרגשתי שהגעתי לרוויה כלכלית", סיפר, "החלטתי לתרום חמש שנים בהתנדבות לטובת אותן שכבות חלשות שהייתי חלק מהן". הוא רץ לבחירות בעיריית נתניה בראש רשימה שהקים. "לקחתי על עצמי את כל התיקים הכי בעייתיים - שיקום שכונות, שיקום משפחות ושיקום אסירים. טיפלתי ביותר מ-5,000 משפחות. כשהייתה קבלת קהל במועצה מתוך 100 אנשים - 95 חיכו לי". בתום חמש שנים חזר תשובה לעסקי הקבלנות.
תשובה חושב שהוא ראוי לפרס ישראל על תעוזה עסקית שלא יודעת גבול. מתנגדיו חושבים שהוא צריך להיות מוקע ציבורית, מאותה סיבה בדיוק. נכון שלתשובה יש קופת שרצים - הגדול שבהם הוא התספורת המפורסמת שעשה למחזיקי האג"ח של דלק נדל"ן. גם חתונת בנו הראוותנית נותרה בבחינת צליל צורם במנגינה שלו - וזה בלי שנכנסו לוויכוח על הגז. נכון שביחס לעלילות הטייקונים האחרים תשובה כמעט צדיק. התספורת שלו מתגמדת לעומת התספורות של אליעזר פישמן או יוסי מימן.
קשרי ההון-שלטון שלו מחווירים לעומת אלה של שאול אלוביץ. אבל בסוף לא השרצים צריכים למנוע ממנו את הפרס ולא הצלחותיו העסקיות צריכות לזכות אותו בו. עוד בתי מלון, עוד תעלת ימים עוד אגמים ועוד מפעל אלומיניום ענק בנגב - אלה חלומות שעשו רושם במאה הקודמת. 40 שנה אחרי שהגיע לרוויה כלכלית, תשובה מספיק עשיר ומספיק צעיר כדי להשקיע את הונו, מרצו וחלומותיו במיזמים חברתיים.
■ ■ ■
האוצר מעל החוק. פרצופו לא הופיע השבוע בתצלומי העצורים ושמו לא הוזכר בתכתובות בין פרקליטים ושופטות, אבל משרד האוצר הוא עבריין. חוק תקציב המדינה 2017-2018 קובע: "הממשלה תביא לאישור ועדת הכספים של הכנסת לא יאוחר מיום כ"ב בכסל"ו התשע"ח (10 בדצמבר 2017 בעברית) את הצעתה לשימוש בתקציב ההתאמות ואת הקצאתו בשנת 2018". אבל האוצר לא הגיש עד היום את תקציב ההתאמות - אותם 3.2 מיליארד שקל שמיועדים לנכים, לניצולי שואה ונושאים חשובים אחרים. היועץ המשפטי של האוצר, עו"ד אסי מסינג, הסביר השבוע בוועדת הכספים של הכנסת, שיותר הגיוני להגיש את תקציב ההתאמות ביחד עם תקציב המדינה 2019.
לכן מסינג אישר לצרף את תקציב ההתאמות 2018 לחוק התקציב 2019 ובמקביל לשנות את החוק בדיעבד ולהזיז את המועד האחרון מ-10 בדצמבר למתישהו במארס. רק תנסו לדמיין מה היה קורה כאן אם נתניהו היה מנסה לעשות את מה שהאוצר עושה כבדרך אגב.
amiram-b@globes.co.il