ניר חפץ / צילום: שלומי יוסף
הסכם עד המדינה שחתמה השבוע הפרקליטות עם ניר חפץ, והעובדה שבאמצעות ההסדר הצליח חפץ למלט את עצמו מעונש כלשהו, מעוררים ביקורת ציבורית. ואכן, העובדה שאדם כמו חפץ לא ישלם אגורה שחוקה בגין העבירות שבביצוען הוא מודה, ואפילו לא יבצע עבודות שירות, מעוררת תחושת אי-נוחות רבה.
אגב, לתחושת אי-הנוחות שותפים גם אנשי הפרקליטות שאחראים להסדר. אבל עם תחושת אי-נוחות לא מגיעים לבירור האמת וגם לא הולכים לבית המשפט. עם הקלטות מפלילות לכאורה שנעשו בחשאי, מסרונים שמבססים חשד ועדויות על מה שהתרחש בחדרי-חדרים - דווקא כן.
בדומה למקרים קודמים של הסכמי עד מדינה, גם במקרה של ניר חפץ - לתפיסת הפרקליטות שאותה מוביל פרקליט המדינה שי ניצן - המטרה מקדשת את האמצעים. המטרה הישירה במקרה הזה היא ברורה - להשיג די ראיות כדי להעמיד לדין פלילי את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וגם את שותפיו הבכירים לשחיתות, בהם שאול אלוביץ וארנון (נוני) מוזס, בגין עבירות של מתן ולקיחת שוחד.
עם כל האין כבוד לחפץ, להרו ולפילבר - ובאמת שאין כבוד - הם אומנם היו שותפים לפי הודאתם לשחיתות, אבל הם פעלו ככלי שרת של נתניהו ובשליחותו. הם גם לא נבחרו למשרותיהם על-ידי הציבור אלא על-ידי נתניהו, שבחר בהם כנראה, בין היתר, כי האמין בטעות שלעולם לא יחשפו את התנהלותו, שאותה הם חושפים היום כדי להציל את עצמם מעונש.
המטרה העקיפה בחתימה על הסדר עד המדינה עם חפץ - כמו עם פילבר, הרו ואחרים - היא לנסות וליצור הרתעה ולבער את השחיתות הלא כל-כך נדירה בקרב נבחרי הציבור בישראל. זאת, גם בדרך של הרתעה ישירה - יידע כל נבחר ציבור, בכיר ככל שיהיה, שאם יתגלה שהוא לקח שוחד, רימה או הפר את אמון הציבור - מערכות החוק יבואו עימו חשבון; וגם בדרך של הרתעה עקיפה - יידע כל איש ציבור שחושב לבצע עבירה - "לעולם לא תוכלו לסמוך על איש משותפיכם, עוזריכם, או הקרובים לכם ביותר, שלא יסגירו אתכם באחד הימים".
כלומר, לא תוכלו לסמוך - לא על המזכירה האישית המלווה אתכם עשרות שנים, לא על הנהג הצמוד והנאמן, לא על העוזר האישי ובוודאי שלא על נותן השוחד או המתווך לשוחד. ברגע האמת, כל אדם שפשע יחד עמכם, או שהיה מודע למעשיכם - ותמיד יש אנשים כאלה - יכול להפוך לעד מדינה נגדכם, שכן תמיד, בעיניו, טובתו האישית והצלת עורו תקדם לטובתכם האישית ולהצלת עורכם".
כפי שאמר ניצן ב"נאום עדי המדינה" שנשא בוועידת "גלובס" בחודש ינואר השנה, דברים שהולכים ומקבלים משנה-תוקף ככל שחולף הזמן. דרך אגב, התפיסה הזו של ניצן, שיש הכרח בגיוס עדי מדינה, היא תפיסה שהתפתחה אצלו עם השנים. בעבר, ניצן גילה שאט-נפש מהסכמים כגון זה שנעשה עם חפץ, בדיוק בגלל הסיבות שמעוררות אי-נוחות ציבורית מהם. היום, כעולה מדבריו, גישתו של ניצן שונה לחלוטין, והוא מאמין וגאה בה מאוד.
בתוך כך, בזמן שהביקורת של חלק מהציבור על כך שהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, "מורח" כביכול את חקירות נתניהו - ב"שטח" מנדלבליט מוכיח אחרת. היועמ"ש אומנם לא מעורב בפרטי הפרטים של החקירות, אבל בכל הצמתים החשובים הוא מעודכן ומעורב. למשל, הסדר עד המדינה עם חפץ התקבל לאחר שהיועמ"ש בחן את טיבו ואת מה שחפץ צפוי לספק לפרקליטות, ואישר אותו.
ראש הממשלה מסר אתמול (ב') בתגובה להסכם עם חפץ כי "כשיש משהו, לא צריך אפילו עד מדינה אחד; וכשאין - גם אלף עדי מדינה לא יעזרו". לדברי נתניהו, "המירוץ הבלתי פוסק אחרי עדי מדינה הוא ההוכחה הטובה ביותר שאין כלום ולא יהיה כלום".
על רקע ההבנה שהסכם כזה חייב לעבור את אישורו של היועמ"ש, אפשר להבין ש"נתניהו ומנדלבליט כבר לא".