חדר מסחר בבורסה ליהלומים/ צילום: תמר מצפי
האם הבורסה ליהלומים ברמת-גן פועלת כ"ערכאת שוק שחור" ומנהלת הליך בוררות אסור בין יהלומנים. זאת, כאשר יהלומנים אלה מצהירים כי שותפות שניהלו הוסתרה מהבנק שבחשבונותיו פעלה וכי השותפות לא דווחה לרשות המסים ולא לרשות לאיסור הלבנת הון?
בתביעה שהוגשה השבוע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב עולות טענות חמורות על קיומו של הליך בוררות בלתי תקין לכאורה המתנהל בבורסה, סביב סכסוך שותפים בשותפות שכלל לא דווחה לרשויות. הבוררות עוסקת בתביעת חוב שהגישו שני שותפים נגד שותף שהיה לכאורה סמוי מעיני הרשויות ומעיני הבנקים שבהם ניהלו השותפים את חשבונות החנ"י (חשבון נקוב יהלומים) של השותפות. בחשבון הייתה פעילות כלכלית בהיקף של עשרות מיליוני דולרים ויתרת החוב הנטענת של אותו שותף סמוי עומדת, על-פי הטענות על סכום של 1.46 מיליון דולר.
השותף הסמוי לכאורה מכחיש את עצם קיומה של השותפות, וטוען כי היה שכיר של אותם גורמים הטוענים לקיומה של השותפות. בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי, הוא טוען כי יש לעצור את הליך הבוררות המתנהל נגדו, מאחר שהוא לא תקין ביסודו. "קשה להגזים בחשיבותה של תובענה זו. להלן תיחשף בפני בית המשפט תופעה חמורה המתרחשת במרחק של תחנת אוטובוס אחת מבית המשפט הנכבד, במוסד הנחזה להיות מכובד, ובפועל, מסתבר כי במרתפיו מתנהלות במחשכים בוררויות שהן בגדר 'ערכאות שוק שחור', שתכליתן לאפשר לחברי הבורסה להלבין הון שחור", נטען בתביעה.
לטענת התובע, תופעה זו מנוגדת לדין, "עושה חוכא ואטלולא מחוק איסור הלבנת הון". לדבריו, תקנת הציבור, חוק הבוררות ובעיקר חוק איסור הלבנת הון - מחייבים לעשות סוף לפעילות עבריינית זו, כלשון התביעה. "חז"ל אומרים כי יש 'ירושלים של מטה' ויש 'ירושלים של מעלה', והנה מסתבר שיש גם 'רמת-גן של מעלה', זו שמדווחת מעל לפני השטח שפלוני הוא עובד ואינו צד לחשבון בנק שבו מגלגלים מיליוני דולרים. ויש 'רמת-גן של מטה', זו שמתנהלת במרתפי הבורסה ומשמשת אכסניה לטענות בדבר הון שחור ושותפויות סמויות ובלתי מדווחות", נכתב בתביעה.
יחסי עובד-מעביד?
את התביעה הגיש היהלומן יעקב מוסיוף - באמצעות עו"ד אבי וינרוט - נגד חברת "יהלומי אלול", חברה למסחר ביהלומים, נגד בעליה, איתן מוסיוף (בן-דודו של יעקב) ועמוס פוזיילוב; וכן נגד הבורסה ליהלומים. אביו של עמוס פוזלייב, בן-ציון פוזיילוב, הינו סגן יו"ר דירקטוריון מפעלי הבורסה וחבר נשיאות הנהלת בורסת היהלומים. עובדה זו, לטענת התובע, הופכת את שני הנתבעים - מוסאיוף ופוזלייב הבן - "לגורמי עתירי כוח בבורסה ובמוסד הבוררות". בתביעה נטען כי "השניים מפעילים לחץ אדיר על הבוררים בבורסה, עד כדי כך שאחד הבוררים (תומר כץ) - התפטר מתפקידו בשל כך, והתובע התקשה מאוד להשיג אדם שיסכים לטעון בשמו בהליך הבוררות".
לפי התביעה, בינואר השנה הוגש נגד יעקב מוסיוף כתב תביעה בבוררות בבורסה ליהלומים, שבמסגרתו טענו איתן מוסיוף ופוזיילוב כי בינם לבין יעקב מוסיוף התקיימו יחסי שותפות, וכעת הם מבקשים לפרק את השותפות ולחייב את התובע בתשלום חוב בסך של 1.46 מיליון דולר.
יעקב מוסיוף טוען כי הועסק כשכיר על-ידי חברת "יהלומי אלול" במשך שנים רבות, עד לפיטוריו - ללא שימוע ושלא כדין - לפני כשנתיים, ובגין כך אף הגיש תביעה לבית הדין לעבודה. לטענתו, מכיוון שבפועל מעולם לא היה ב"יהלומי אלול", אין מה לפרק ואין לו גם כל חוב כתוצאה משותפות זו.
בנסיבות אלה, שלח יעקב מוסיוף מכתב לבורסה, שבו הובהר כי לבוררים אין כל סמכות לדון בתביעה על החוב שנטען כי מקורו ביחסי שותפות. זאת, לדבריו, משום שהלכה פסוקה היא, כי יחסי עובד-מעביד שוללים את קיומם של יחסי שותפות, וכי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית ובלעדית לדון בענייני סטטוס של עובד. אולם מהתביעה שהוגשה למחוזי בתל-אביב עולה כי במסגרת דיון שהתקיים בהמשך במוסד לבוררות, שבמהלכו ביקשו הבוררים להבין את מהות הסכסוך, המשיכה חברת "יהלומי אלול" לטעון כי בין יעקב מוסיוף לבין איתן מוסיוף ופוזיילוב קיימת שותפות. לטענת יעקב מוסיוף, החברה ובעליה טענו באותו דיון כי מדובר בשותפות שלא דווחה לאף גורם והיא מוכרת רק במוסד הבורסה ליהלומים.
בתביעה נטען כי איתן מוסיוף הסביר כי הפעילות הייתה כזאת שיעקב מוסיוף היה מוכר סחורה ומרוויח, אבל הכספים היו נכנסים לחשבון ע"ש "יהלומי אלול" וגם החשבונית הייתה יוצאת רק על שם החברה.
יעקב מוסיוף טוען כי טענת איתן מוסיוף ופוזיילוב היא למעשה כי בינם לבינו קיימת שותפות שאין עליה כל רישום וכל דיווח לרשויות. "אפילו הבנק לא ידע על קיומו של שותף כביכול בחשבון", טוען התובע. "הפעילות הוסתרה, לטענת איתן מוסיוף ופוזיילוב, גם מרשויות המס שכן החשבוניות יצאו רק מ'יהלומי אלול'".
מעבר לכך, טוען יעקב מוסיוף כי "הטענה (של הנתבעים) היא - 'כך מקובל לנהוג בבורסה'. כלומר, יש דרך של פעילות כלכלית, שהיא חסויה מהבנק ומרשויות המס, אך מוכרת על-ידי הבורסה, משל הייתה הבורסה כלי למכבסת מזומנים ולפעילות כלכלית סמויה".
יעקב מוסיוף מציין כי ההסתרה מהרשויות הייתה מוחלטת עד כדי כך שכל עובדי "יהלומי אלול", לרבות פוזיילוב ואיתן מוסיוף, העידו במסגרת חקירת מס הכנסה כי הוא עובד בלבד בחברה ולא שותף. "פוזיילוב ואיתן מוסיוף רוצים לעשות מהבורסה ערכאת שוק שחור, שבה ניתן לברר סכסוכים בין מלביני הון", כותב יעקב מוסיוף בתביעתו. לטענתו, אין לאפשר את קיום הבוררות בעניין זה, ויש להפנות את הצדדים לבירור הטענות בערכאות ציבוריות ופתוחות - בבית המשפט.
יעקב מוסיוף מציין בתביעתו כי פניותיו לוועדה המשפטית של הבורסה ליהלומים בעניין העלו חרס. לפי התביעה, באפריל האחרון התקיים דיון בוועדה המשפטית ויעקב מוסיוף נשאל בפליאה עצומה "מה לא בסדר בזה שיש שותפות שמוכרת רק בבורסה והבנק לא יודע עליה?". לדבריו, הוועדה המשפטית שמעה את טענותיו בנימוס, "אבל קשה כנראה למישהו בבורסה לוותר על בוררויות בנוגע לכספים שחורים, והתקבלה תשובה שלא ממין העניין כי יש לבורסה סמכות. אבל מה עם תקנת הציבור? יוק!".
קרקע פורייה לעבריינות כלכלית
שוק היהלומים נחשב לאחד ממקורות ההון השחור העשירים ביותר. מדובר במגזר סגור, אפוף מסתורין, שעקב אופיו וסגנון העבודה בו - עריכת עסקאות של מיליוני שקלים בלחיצת יד, העברת יהלומים בשקיק קטן שהגיע ממקורות לא ידועים בחו"ל ולא תמיד נרשם ודווח כראוי בעת כניסתו לארץ ועוד - מהווים קרקע פורייה לעבריינות כלכלית. הענף נתפס כקשה לפיקוח, עם שיעור גביית מס נמוך ורחוק מ"מס אמת", ופערי המידע בין הרשות לבין היהלומנים לגבי היקף פעילותם ושווי נכסיהם של האחרונים אפשרו בעבר חגיגה של ממש עבור היהלומנים.
אחת הפרשות הפליליות שטלטלו בשנים האחרונות את הבורסה ליהלומים - היא פרשת הבנק המחתרתי בבורסה ליהלומים ברמת-גן. היא נחשבת לאחת מהפרשות הגדולות ביותר שנחשפו בישראל בתחום המס והלבנת ההון. בלבה עומד "צ'יינג" - עסק לשירותי זיוף - "הבנק המחתרתי", שהיה רשום כחברה למסחר ביהלומים, ושירת מאות יהלומנים במהלך השנים. במסגרת הפרשה הורשעו חלק מהנאשמים בעבירות מרובות, עשרות ואף מאות עבירות מס, הלבנת הון ועוד - ועל חלקם נגזרו עונשי מאסר חמורים.
"בורסת היהלומים היא אכן כר פורה ונוח להלבנת הון, ומוסד הבוררות הסגור שומר עליה ככזאת", כותב יעקב בתביעתו. "הבוררות בבורסת היהלומים "נהנית" מסודיות ועמימות יתירה, שכן תקנון הבורסה ליהלומים קובע כי הבוררים פטורים מניהול פרוטוקול ומנימוק החלטותיהם. במצב דברים זה, יהלומנים יכולים לקיים שותפויות אסורות, להלבין הון ולעבור עבירות מיסוי חמורות, ולבסוף לשמור על פעילותם סודית באמצעות מוסד הבוררות של הבורסה".
תגובה הבורסה:
מהבורסה ליהלומים ברמת גן נמסר בתגובה: "התביעה נגד הבורסה ליהלומים מופרכת לחלוטין. הטענות השקריות המופיעות בעתירה נגד מוסד הבוררות של הבורסה מצוצות מהאצבע כולן והתביעה אינה מביאה בדל של הוכחה לאף אחת מהן. לולא היו חלק מתביעה משפטית הטענות היו לשון הרע לכל דבר ועניין. מוסיוף מנסה להתחמק מהבוררות ולשם כך כבר הגיש שלוש בקשות מופרכות שונות לצו מניעה נגד עריכת הבוררות בשלוש ערכאות שונות - בית הדין לעבודה, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי - שכולן נדחו.
"בית הדין לעבודה אף קבע בהסכמתו של מוסיוף כי עליו להגיע לבוררות בבורסה. מוסיוף עצמו אמר בפירוש, בעדותו בבית הדין לעבודה, כשנשאל מדוע אינו רוצה להשתתף בבוררות - 'פחדתי שאני אפסיד'. בכל הבקשות הקודמות של מוסיוף לעיכוב הבוררות לא הוזכרו ולו ברמז טענותיו השקריות נגד מוסד הבוררות שצצו פתאום בעתירתו החדשה. מוסד הבוררות המפואר של הבורסה ליהלומים פועל כדין ובתי משפט מאשרים את הכרעותיו חדשות לבקרים".
עוד נמסר מהבורסה ליהלומים כי "כל התביעה הזאת היא תרגיל של מוסיוף. עו"ד וינרוט מנצל הלכה משפטית שבה בתי משפט מאפשרים לתובעים בעתירות לומר שקרים ודברי לשון הרע וליהנות מחסינות משפטית. הוא יכל גם לכתוב בתביעה שהבורסה ליהלומים היא זרוע של דאעש וליהנות מאותה חסינות. מוסיוף הגיש תביעה שכולה מלאה שקרים ומיהר לפרסם אותה בתקשורת כדי שכולם יקראו. ולראיה: זוהי העתירה המשפטית הרביעית שמוסיוף מגיש נגד הבוררות שאליה הוא מפחד להגיע ובכל התביעות הקודמות לא הוזכרו השקרים שצצו פתאום בתביעה הזאת. אותה 'מכבסת כספים' דמיונית לא הייתה ולא נבראה והוא אינו מספק לה בדל של הוכחה. ואם הייתה מכבסה כזאת, למה מוסיוף עצמו חבר בבורסה ליהלומים? מדוע מוסיוף או מישהו אחר מעולם לא פנו לרשויות או למשטרה? ומדוע רשות המסים, משטרת ישראל והרשות למניעת הלבנת הון, שנמצאים בבורסה כל הזמן ונמצאים בקשר הדוק עם ראשיה לא שמעו על קיומה? כי היא אינה קיימת".