חניון ברחוב הרכבת בת"א / צילום: תמר מצפי
ל-95 רשויות מקומיות בארץ יש סה"כ 10.2 מיליון מ"ר חניונים, המניבים להן הכנסות ארנונה שנתיות בהיקף של 300 מיליון שקל (נוסף להכנסות ממדרכות הצבועות כחול לבן, מקנסות וכיו"ב). מנגד, ל-159 רשויות מקומיות אחרות אין כלל חניות וחניונים הנדרשים לשלם ארנונה חודשית. ובכל מקרה, על פי הנתונים שפרסמה לאחרונה הלמ"ס (המבוססים על דוחות הרשויות לשנת 2016), רק ל-34 רשויות מקומיות, 13% מהרשויות בישראל, יש הכנסות מארנונה של חניונים העולות על מיליון שקל בשנה.
לא מפתיע לגלות כי לתל-אביב יש 1.13 מיליון מ"ר של חניונים המשלמים ארנונה לעירייה (11% מסך כל החניונים בארץ), המניבים לה ארנונה שנתית בסך 56.9 מיליון שקל (20% מסך ההכנסות מחניונים בכל הארץ). ההכנסות השנתיות של תל-אביב רק מארנונה עבור חניונים היא כמו כל חיוב הארנונה על כל השימושים (מגורים, מסחר, ועוד) בערים קריית שמונה או ערד, למשל.
בהתאם להיצע ולביקוש, לאור העובדה שמאות אלפי רכבים נכנסים לעיר בכל יום ומחפשים בה חניה, תל-אביב נמצאת הרחק מעל יתר הערים. שכנתה רמת-גן, למשל, נהנית מהכנסות ארנונה מחניונים בסך כולל של 14 מיליון שקל, הודות ל-551 אלף מ"ר חניה. עם זאת, כנתח מסך הארנונה הכללי בעיר, ברמת-גן החניונים תופסים 2.2% מהעוגה הכללית, לעומת נתח של 1.8% בתל-אביב. בפתח-תקווה, שגם היא נהנית בשנים האחרונות מתנופת פיתוח גדולה של שטחי תעסוקה ומסחר (הכוללים כמובן גם חניונים), סך הארנונה מאותם חניונים עומד על 17 מיליון שקל (626 אלף מ"ר) ומדובר ב-1.5% מהכנסות הארנונה של העירייה.
הרצליה בראש
ההפתעה הגדולה היא הרצליה, שסך שטחי החניונים מציב אותה שנייה רק לתל-אביב (675 אלף מ"ר), הכנסותיה מארנונה מחניונים ממקמות אותה במקום השלישי אחרי תל-אביב וירושלים, אבל היא נמצאת בפסגה ביחס בין הכנסות הארנונה מחניונים לכלל הכנסות הארנונה של העיר - 6.5%.
מועצה אזורית חבל מודיעין בולטת גם היא בזכות מתחם האיירפורט סיטי בתחומה. למרות התעריף הנמוך בחישוב למ"ר (17 שקל), סך הארנונה מחניונים תופס נתח של 3% מעוגת הארנונה של המועצה, ועומד על 3.4 מיליון שקל. טירת הכרמל ולוד בולטות עם נתח של 4.4% מהארנונה העירונית המגיע מארנונה של חניונים.
תעריפי הארנונה לחניונים מציגים שונות עצומה. 9 מתוך 95 הערים המאושרות גובות ארנונה המסתכמת בשקל או שניים לפי חישוב המטרים הרבועים. ומנגד, עיריית כמו גבעת שמואל גובה בסך-הכול 2 מיליון שקל ארנונה מ-31 אלף מ"ר חניונים - הגוזרים תעריף של 65 שקל למ"ר.
כדאי לזכור שמקום חניה תופס לא מעט מ"ר. כלל-האצבע של המתכננים הוא כ-25 מ"ר לכל מקום חניה (ברוטו, כולל שטחי מעבר וכו'). כלומר, בעיר כמו גבעת שמואל מדובר על יותר מ-1,600 שקל ארנונה למקום חניה - נתון שאולי יסייע לשכנע לא מעט אנשים לוותר על בניית מקומות חניה ולעבור לתחבורה ציבורית.
"תם עידן הרכב (והחניון) הפרטי"
במינהל התכנון ובמשרד התחבורה כבר לא חוששים להכריז כי "תם עידן הרכב הפרטי". כמובן שמדובר כרגע במשאלת לב שאינה עומדת בקנה אחד עם תשתיות התחבורה הציבורית, אבל התקצוב וההתייחסות של המתכננים מכוונת לשם. מדובר כמובן בקץ החניונים כפי שאנחנו מכירים אותם - בין אם מדובר בחזון של רכבות ואוטובוסים, ובין אם בעתיד של מכוניות אוטונומיות, שלא בהכרח יצטרכו חניה באזורים צפופים.
בקיץ 2016, אחרי שנים של הבטחות (ואזהרות), חתם שר האוצר משה כחלון על תקני החניה החדשים, המצמצמים דרמטית את מקומות החניה בתוכניות החדשות. התקנים חלים על תוכניות בניין עיר שטרם הונפק להן היתר בנייה, בהן גם תוכניות מאושרות הממוקמות בסמוך לתוואי הרכבת הקלה.
התקנים החדשים מגדירים אזורים לפי המרחק האווירי שלהם מתוואי של תחבורה ציבורית עתירת נוסעים (מתע"ן). אזור א', המחמיר ביותר, נמצא במרחק אווירי של עד 300 מטרים מהמסילה, אזור ב' נמצא במרחק אווירי של 300 עד 600 מטרים ואזור ג' הוא שטח ביישוב ששיש בו מסילה או מתע"ן הרחוקים בקו אווירי של 600 מטרים או יותר.
למשל, לדירה בבניין משותף תקני החניה יקטנו ל-0.5 עד חניה אחת לכל דירה באזור א' ולחניה עד 1.5 חניות לכל דירה באזור ב'. זאת במקום חניה אחת לדירה בשטח 120 מ"ר ו-1.25 חניות לדירה גדולה מ-120 מ"ר.
בבנייני משרדים עד היום עמד התקן על חניה לכל 40 מ"ר משרדים, ואילו התקן החדש הגביל את כמות החניות באזור א' לחניה אחת לכל 240 מ"ר משרדים, כלומר צמצום של היקף החניות פי 6.