גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

רה"מ נתניהו בביקור בצוללת אח"י תנין / צילום: מארק ניימן, לע"מ

פרשת המניות של ראש הממשלה נתניהו (מה שמכונה "מניות הפלדה") ופרשת הצוללות הן שתי פרשות שונות. הקשר ביניהן קלוש. כל אחת מטרידה משיקולים אחרים, והניסיון לקשור ביניהן משחק הישר לידיו של נתניהו. סימני השאלה שמתעוררים בפרשת המניות בעייתיים לכשעצמם. גרסתו של נתניהו מבולבלת ותמוהה, היא גם צפויה להתרסק במידה גבוהה של ודאות אל קרקע המציאות כאשר יפתחו הדיווחים שלו למבקר המדינה.

יש בסיפור הזה חשד לדיווח מוטעה שייתכן ועולה לכדי הפרת אמונים, חשדות לעבירות מס בישראל והסתבכות פוטנציאלית גם עם הרשויות האמריקאיות. מדובר בחשדות חמורים כלפי כל נבחר ציבור, קל וחומר כלפי ראש ממשלה. אין שום צורך והגיון לקחת את הסיפור הזה למחוזות של "בגידה".

בתוך כל הבלגן, על שתי עובדות בסיפור מכירת מניות הפלדה אין עוררין. נתניהו קנה בשנת 2007 מניות מיעוט בחברה של בן-דודו העוסקת בתחום הפלדה, ובשנת 2010, כשהוא מכהן כראש ממשלה, מכר את המניות ברווח משמעותי. בין לבין התמנה נתניהו לראש ממשלה. החוק קובע כי שרים, סגני שרים וראש הממשלה נדרשים, מיד עם בחירתם, לדווח לוועדת ההיתרים של מבקר המדינה על הונם ולהעביר את נכסיהם לנאמנות עיוורת. אלא שנתניהו (כפי שדיווח כאן חן מענית בסופ"ש האחרון) לא העביר את המניות לנאמנות בזמן, הוא ביקש דחייה אחר דחייה תוך שהוא מתחמק, על פי החשד כמובן, מדיווח מלא על המניות שהחזיק.

גורמים שנחשפו לחלק מהחומרים שהעביר נתניהו טוענים שבמסמכים שאצל מבקר המדינה טמונה ההסתבכות של נתניהו. הוא הצהיר שבן-דודו תומך בו כלכלית וכי הכספים שמועברים לו הם מתנה, בשעה שהייתה בין השניים שותפות עסקית.

בנוסף, נבחנים פרטים ביחס להלוואה שהעמיד כביכול בן-דודו של נתניהו לראש הממשלה לרכישת המניות לרבות האפשרות ששווי החברה לצורך העסקה הונמך משיקולי מס. בניגוד למה שמנסה נתניהו לטעון, עסקת מניות הפלדה והרווח האדיר שנלווה אליה לא מבטאת גאונות פיננסית או הבנה בכלכלה. שווי מניותיו של נתניהו זינק בלפחות פי 4 (ולפי חישוב שנערך בערוץ 12 אף פי שבעה), בה בעת שווי החברה עצמה נשחק בחצי. לא צריך להבין בכלכלה כדי להיווכח שמשהו כאן מסריח. עד כמה? זה בדיוק מה שצפויים לבדוק בפרקליטות ובמשטרה.

■ חוק צרפתי, המניות והצוללות: הראיון הסתיים, ובאוויר נותרו השאלות הפתוחות ■

מה שלא צפויים לבדוק שם זה את האפשרות שנתניהו קידם את עסקת הצוללות עם גרמניה והעניק היתר למצרים לרכישת צוללות רק כדי שערך מניות הפלדה שבידיו יעלה. לוחות הזמנים לא מסתדרים והקשר נראה קלוש עד בלתי אפשרי. החברה שבה החזיק נתניהו מניות מיעוט היא ספק אחד מבין מאות ספקים של יצרנית הצוללות הגרמנית בתחום הפלדה ובין עשרות אלפי ספקים בשלל תחומי הפעילות של תאגיד הענק. ההחזקה של נתניהו במונחים אבסולוטיים נראית משמעותית, אך באופן יחסי לכלל עסקי החברה של בן דודו היא מינורית ושולית, גם בפרקליטות מעריכים שלא כאן מסתתרת הבעיה.

כל האמור לעיל אינו מפחית מהעובדה שגם בפרשת הצוללות כשלעצמה יש שורה של שאלות פתוחות שנתניהו צריך לתת להן מענה, ברמה הציבורית וייתכן שגם ברמה המשפטית. הדברים נוגעים בעיקר להתפתחות האחרונה בפרשה במסגרתה נחשף בחדשות 13 כי בניגוד לגרסאות קודמות שלו נתניהו כן אישר את מכירת הצוללות למצרים, כפי שהעיד עמוס גלעד, ללא ידיעת שר הביטחון, ללא ידיעת הרמטכ"ל ואפילו ללא ידיעת נשיא המדינה שנשלח לגרמניה עם מסרים הפוכים לחלוטין. נתניהו הודה אתמול בראיון כי אכן כך קרה.

תמוהה עדיין העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה מיהר ללא בדיקה לנקות כליל את נתניהו מקשר לפרשת הצוללות ומעל לכל מרחפת, לפחות ברמה הציבורית העובדה שכל סביבתו הקרובה של נתניהו הסתבכה עד הצוואר בפרשה.

פרשת מניות הפלדה ופרשת הצוללות מעלות כל אחת בתורה שאלות קשות על התנהלות נתניהו ואלמלא הקרבה לבחירות סביר שכבר היתה נפתחת בגינן חקירה רשמית, אבל מדובר בפרשות נפרדות.

בפארפרזה על אמירתו של בן גוריון בימי מלחמת העולם השניה, את פרשת מניות הפלדה צריך לחקור כאילו לא היתה פרשת צוללות ואת מעורבות נתניהו בפרשת הצוללות צריך לחקור כאילו לא היו מניות פלדה.