בני גנץ / צילום: אלעד מלכה
לאחרונה פורסמה להערות הציבור על-ידי משרד המשפטים "הצעת חוק הירושה" החדשה, המבקשת לתקן חקיקה ארכאית בת למעלה מ-50 שנה. מי שקורא את הצעת החוק הזו, לצד הדיווחים על דרישות המפלגות השונות במסגרת המשאים-ומתנים הקואליציוניים, עלול לחשוב בטעות שמדובר בשתי מדינות שונות בתכלית.
בעולם האמיתי ישנה מפלגה הקרויה בשם המטעה "נעם", אשר קוראת לביטול החלטות ממשלה לשוויון מגדרי ולמאבק באלימות נגד נשים או להענשת "מתלוננות-השווא", במקום לחזק את ההרתעה נגד התוקפים.
בזמן שלשון המאזניים הקואליציונית החדשה רע"ם מנהלת קמפיין לה"טופובי, מציג משרד משפטים הצעת חוק הפוכה מהכיוון אליו פונה מדינת ישראל: הכרה במשפחות של בני אותו המין לטובת ירושה, חיזוק מעמד הידועים בציבור, התאמת החקיקה לשינויים הטכנולוגיים דוגמת צוואה ביולוגית, הלא היא הולדת יורשים מזרעו של המת, הכרה בצוואות מוקלטות ועוד - מהווים כולם התקדמות אדירה וחשובה שמקרבת את ישראל לנורמות הליברליות של המאה ה-21.
אולם השאלה הגדולה היא עד כמה מדובר באמת בהצעת חוק שתקודם, ולא בהצהרת חוק שמבקשת להראות לנו כמה טוב היה יכול להיות כאן, מבלי שבאמת מישהו מיוזמיה מאמין שתיושם.
אולי היה זה מקרה ואולי לא, אך הצעת החוק פורסמה יומיים לפני עזיבת בני גנץ את משרד המשפטים. כשנציג כחול לבן אבי ניסנקורן נכנס למשרד המשפטים לפני כ-10 חודשים, התוכניות היו גדולות - החל מלגליזציה של קנאביס ועד מינוי פרקליט מדינה קבוע - אך מעטות מהתוכניות אכן הושגו. כך גם אחרי עזיבתו של ניסנקורן וכניסתו של גנץ לתפקיד שר המשפטים. כעת, עם עזיבתו של גנץ את המשרד, טיוטת חוק הירושה הייתה בבחינת סממן אחרון של ליברליות במשרד שנותר ללא שר, נתון מול מתקפה של גורמים חזקים, אולי החזקים ביותר שיש, המבקשים לסרסו מכוחו וגם מערכיו.
לכן, לצד השמחה על פרסומה של הצעת חוק כה חשובה ומתקדמת, חובה עלינו לשאול את עצמנו האם להתייחס אליה כאל התקדמות חשובה - או כאל מהלך פוליטי וערכי שמונע על-ידי פוליטיקאים ופקידים בכירים המבקשים להניף דגל של ליברליות אל מול מציאות שמתקדמת בכיוון ההפוך.
האם מישהו באמת חושב שממשלה שנשענת על קולות הסיעות החרדיות, תקדם מהלך שמשווה את זכויות הידועים בציבור לאלה הנשואים? האם יש ספק למישהי שממשלה שנשענת על קולותיהם של אבי מעוז איתמר בן גביר, מנסור עבאס ובצלאל סמוטריץ', תאשר הצעת חוק שמבקשת להשוות את מעמדם של ילדים שנולדו בפונדקאות לבני זוג מאותו המין?
לכן, הדרך הנכונה להתייחס להצעת החוק הזו איננה בשמחה על ההתקדמות הגדולה שעברנו, אלא בהבנה שאם הציבור הליברלי בישראל לא יתעורר ומהר, נוכל כולנו להמשיך להתרפק על הצעות חוק שתישארנה בגדר הצעות, בעוד הדחפורים השמרניים והמפלים יפילו אט-אט את חומות השוויון שהצלחנו להקים כאן בעשורים האחרונים.
מנסחי הצעת החוק הם אחרוני מחזיקי לפיד הנאורות במוסדות המדינה. אם לא ניאבק כדי להגן עליהם, נאבד אותם, אך חמור הרבה יותר - נאבד את הסיכוי לחיות כאן אי-פעם באופן שתואם את דרכנו ואת ערכינו.
הכותבת היא מנכ"לית ומייסדת ארגון "משפחה חדשה"