ח"כ אופיר אקוניס, הליכוד / צילום: דוברות הכנסת
ראיון שהעניק משה סעדה, סגן ראש מח"ש לשעבר, לחדשות 12, שימש את ח"כ אופיר אקוניס כדי לבקר את ועדות החקירה שהקימה הממשלה הנוכחית. לדבריו, הדברים שעלו בראיון מחייבים הקמת ועדה חקירה ממלכתית, כשמנגד הוועדות שאותן הקימה הממשלה היוצאת הוקמו בקלות ראש. הממשלה הזו הקימה "שתי ועדות חקירה ממלכתיות בשנה אחת! זה דבר שלא קרה עשורים שלמים... ממשלות לא מיהרו להקים ועדות חקירה ממלכתיות", טען בראיון לעכשיו 14.
הממשלה הנוכחית אכן הקימה תוך שנה שתי ועדות חקירה - אחת בעניין הצוללות והשנייה בנוגע לאסון במירון - אבל עד כמה זה נדיר בהשוואה לעבר? הנה סקירה קצרה מהעבר הקרוב לרחוק. נתחיל עם תקופת כהונתו של נתניהו. אכן, במהלך השנים 2009 עד 2020 לא קמה בישראל אפילו ועדת חקירה ממלכתית אחת, כך שאם אקוניס כיוון בדבריו להתנהלותן של ממשלות הליכוד בעשור האחרון, האמירה שלו שלפיה "ממשלות לא מיהרו להקים ועדות חקירה" היא לא רק נכונה, אלא אפילו מהווה סוג של אנדרסטייטמנט. אבל מה קרה לפני עידן נתניהו?
בתקופת כהונתו של אהוד אולמרט כראש ממשלה, בין השנים 2006 ל-2009, קמו לא פחות משלוש ועדות חקירה ממלכתיות בטווח זמן של שנה אחת בדיוק. ועדת דורנר שעסקה בסיוע המדינה לניצולי שואה; ועדת ביין שבחנה את ניהול משק המים בישראל; וועדת מצא בנושא טיפול הרשויות במפוני גוש קטיף. הוכחה ניצחת לטעות של אקוניס? לא בטוח. שלוש הוועדות הללו אמנם הוקמו בתקופת ממשלת אולמרט, אבל לא הוקמו על ידי ממשלתו. כיצד זה קרה? כפי שהסברנו בעבר, ועדת חקירה ממלכתית, שלה סמכויות נרחבות וייחודיות, יכולה לקום בשתי דרכים: על ידי החלטת ממשלה או על ידי הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת. כל שלוש הוועדות שהזכרנו הוקמו על ידי הכנסת, כך שהן לא מעידות על קלות ידה של הממשלה בהקמת ועדות חקירה.
הלאה. בתחילת אותו עשור, בנובמבר 2000 ומאי 2001, הוקמו שתי ועדות חקירה ממלכתיות בהפרש של שישה חודשים בלבד: ועדת אור לחקירת "אירועי אוקטובר", ו ועדת זיילר לחקירת "אסון ורסאי". שתי הוועדות הללו הוקמו על ידי הממשלה אבל גם כאן יש סוג של כוכבית. את ועדת אור הקימה ממשלת ברק, ואילו את ועדת זיילר כבר הקימה ממשלת שרון שבאה אחריה.
כדי למצוא דוגמה שסותרת באופן מלא את דבריו של אקוניס צריך לחזור עד לשנים 1994-95, בזמן ממשלתו של יצחק רבין. זו הקימה בפברואר 1994 את ועדת שמגר לבדיקת "הטבח במערת המכפלה", ובינואר 1995 את ועדת כהן-קדמי לחקירת "היעלמות ילדי תימן".
באופן כללי, ככל שמתרחקים בזמן, תדירות הקמת ועדות החקירה הממלכתיות הולכת ועולה. במהלך שנות ה-80, הממשלה ה-22 בראשות יצחק שמיר הקימה בטווח של 370 יום שתי ועדות חקירה (ועדת לנדוי שבדקה את חקירות השב"כ, ו-ועדת נתניהו שחקרה את תפקוד מערכת הבריאות בישראל). גם הממשלה ה-19 של מנחם בגין באותו עשור הקימה שתיים כאלה תוך כחצי שנה (ועדת בכור "לחקר רצח ארלוזורוב" ו-ועדת כהן ל"חקירת הטבח בסברה ושתילה"). למעשה, רוב ועדות החקירה שקמו עד היום בישראל - 16 מתוך 20 - הוקמו בסמיכות זמנים של שנה או פחות לוועדה נוספת.
בשורה התחתונה: דבריו של אקוניס חצי נכונים. במשך 26 שנים, שהם כשני עשורים וחצי, לא הייתה ממשלה שהקימה שתי ועדות חקירה בפרק זמן של כשנה. יחד עם זאת, במהלך חלק גדול מהזמן הזה כיהנה ממשלתו של נתניהו שלא הקימה אף ועדת חקירה. בשנות ה-90 וה-80 הקמת ועדות בתדירות כזאת הייתה עניין נפוץ יחסית.
תחקיר: אורי כהן