שופטי העליון בדיון בבג''ץ על ביטול עילת הסבירות / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
הכותבת היא מומחית למשפט פלילי ולרשלנות פלילית, מרצה בתואר השני בבית הספר למינהל עסקים במרכז האקדמי פרס
המאבק על מעמדה של עילת הסבירות במשפט המינהלי מעלה את השאלה, האם תהיינה לתוצאותיו השלכות גם על תחומי משפט אחרים, שבהם נעשה שימוש שכיח במונח הסבירות. אחד מתחומי המשפט הבולטים, בהם הסבירות תופסת מקום של כבוד, הוא תחום הרשלנות. בחוקים המגדירים את עבירת הרשלנות ואת עוולת הרשלנות, ניתן למצוא את מונח הסבירות בהקשרים שונים. פסקי דין מרכזיים, העוסקים במקרי רשלנות ונידונים בבתי המשפט, עוסקים גם הם בניתוח משפטי ובפרשנות למונח.
● ניתוח | איך תיגמר הדרמה המשפטית של עילת הסבירות? כל התרחישים
● פרשנות | שלוש הערות על השאלות שהטרידו את שופטי העליון
● 13.5 שעות: הדיון הדרמטי בבג"ץ | קראו את סיכום יום הדיונים
כך למשל, על־פי החוק, כדי שתתקיים עבירת רשלנות, נדרש כי האדם שגרם בהתנהגותו לתוצאה המזיקה נטל "סיכון בלתי סביר". בסעיפים נוספים בחוק העונשין, המגדירים מהן חובות הזהירות החלות על אדם שבאחריותו מקום מסוכן או מעשה מסוכן, נדרש שאותו אדם ינהג "בזהירות סבירה" או "במיומנות סבירה". גם בפקודת הנזיקין, "האדם הסביר" הוא אחד היסודות המרכזיים המגדירים את גבולות עוולת הרשלנות שחלה על מעשים "שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות" או מעשים "שנמנעו מעשייתם, בעוד שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות".
מונח מופשט ועמום
"הסבירות" היא מונח מופשט ועמום. אין אמות־מידה או קריטריונים ברורים ליישומה, ולמעשה היא מאפשרת לבתי המשפט גמישות רבה, באופן הפרשנות ובתכנים שניתן ליצוק לתוכה. פסיקת בית המשפט בדיני הרשלנות מלמדת כי המאפיינים לדמותו של "האדם הסביר", והפרשנות שתינתן למונחים כמו "סבירות המעשה", "סבירות האמצעים" או "סבירות הסיכון" משתנים מעת לעת, בהתאם לקביעות הנורמטיביות ולסטנדרטים של ההתנהגות, אותם בית המשפט שדן במקרה, מבקש להגדיר, או להטמיע בקרב הציבור.
בתי המשפט התבטאו בפסיקתם באופן המלמד שלתפיסתם, הניתוח המשפטי של יסודות הרשלנות משקף "חקיקה שיפוטית טהורה" בה שוקל בית המשפט על־פי הבנתו את צורכי הציבור, שיקולים של מדיניות משפטית, שמאזנים בין האינטרסים השונים, כגון "הצורך להבטיח חופש פעולה לעומת הצורך להגן על הגוף והרכוש, סוג הנזק ודרכי התרחשותו, השפעת פסיקתו על דרכי התנהגותן של הבריות בעתיד והמעמסה הכספית, אשר תוטל בעקבותיה על סוג מסוים של מזיקים או ניזוקים" (השופט אהרן ברק).
תפיסה זו זכתה לביקורת רבה. מונחים עמומים ומופשטים, הנתונים לפרשנות משתנה, בהתאם לתפיסתו ולאמונתו של בית המשפט, יוצרים בציבור חוסר ודאות ולעתים גם תחושת חוסר צדק. ביקורת נוספת מתייחסת לפער בין דמות "האדם הסביר" כפי שהיא מצטיירת בפסיקת בתי המשפט לבין "האדם הסביר" במציאות היומיומית ובחיי המעשה.
השופט יצחק זמיר, למשל, התבטא ברוח זו באחת מהרצאותיו: "האדם הסביר הוא דמות דמיונית (יש אומרים מיתולוגית) המייצגת את דרכי ההתנהגות וערכי המוסר המקובלים בציבור. בפועל האדם הסביר הוא, בלית־ברירה, בית המשפט".
השלכות מרחיקות לכת
במשפט הפלילי, שבו כלל יסוד הוא כי "אין עונשין אלא אם כן מזהירין", קשה להשלים עם תפיסה לפיה אדם יורשע בעבירה, בהיעדר הוראת חוק מפורשת וברורה, רק על בסיס פרשנות של בית המשפט שמטרתה לקבוע קביעות נורמטיביות ולשנות דרכי התנהגות. לפיכך, ייתכן כי אותם טיעונים שהובילו לתיקון חוק יסוד: השפיטה, יולידו בעתיד שינויי חקיקה נוספים, אשר יחליפו את ה"סבירות" במונחים פחות אמורפיים ויגבילו את יכולתו של בית המשפט ליצוק לתוכם תכנים בהתאם לתפיסות עולמו.
בנוסף, לפי נוסח החוק, כל בתי המשפט, ולא רק בג"ץ, מנועים מלבחון את סבירות שיקול־הדעת של משרדי הממשלה ו/או השרים. במהלך הדיונים בוועדת החוקה הבהיר יו"ר הוועדה, ח"כ שמחה רוטמן, כי החוק עוסק רק בעילת הסבירות כפי שהיא מוכרת במשפט המינהלי. ואולם, להבהרה זו לא ניתן ביטוי מפורש בחוק.
ייתכנו אם כך סיטואציות של תביעות נזיקיות או חוזיות של הפרט נגד משרד ממשלתי, שר או רשות מינהלית, שבהן יועלו טענות שהמגבלה הקיימת על בית המשפט בדבר בחינת סבירות שיקול־הדעת או התנהלות הרשות חלה גם בהקשר של תביעה אזרחית.
כיום מרבית העניין הציבורי מתמקד בביטול עילת הסבירות במשפט המינהלי, אך בהמשך לכך ובהתאם להחלטת בג"ץ בעתירות נגד החוק, עשויות להיות לכך השלכות מרחיקות לכת על מרכזיותה של הסבירות במשפט כולו.