קריסת גשר פרנסיס סקוט קי בבולטימור / צילום: ap, Steve Helber
לא נעים לראות אתר לאומי קורס, או עולה בלהבות. ולא נעים שבעתיים כאשר הוא מעורר אצל הצופים את האסוציאציות המובהקות ביותר של אהבת מולדת.
● פרשנות | טראמפ יוצק צוננים על ישראל: למה הוא מתכוון כשהוא אומר תפסיקו כבר
● פרשנות | מחסום הווטו האמריקאי נחצה: היד שלא הורמה ממוטטת את חומת המגן הדיפלומטית של ישראל
● סחף נגד ישראל באירופה: קיצוץ כספים, הסטת השקעות והכרה במדינה פלסטינית
הגשר שהתמוטט ביום ג' לפנות בוקר על נהר הפאטאפסקו, בעיר הנמל בולטימור, היה אחד מנתיבי התחבורה הבולטים באמריקה, עם 11 מיליון משתמשים בשנה, 35 אלף כלי רכב ביום. הוא גם נקרא על שם פרנסיס סקוט קי, מחבר ההמנון הלאומי של ארה"ב, "דגל הכוכבים והפסים".
ההמנון חובר מבלי דעת ב-1814, כשמיליציה אמריקאית התבצרה במצודת מקהנרי הסמוכה נגד צבא פלישה בריטי. המוני אמריקאים חוצים את הגשר מדי שנה כדי לבקר במקהנרי, ולצפות בשחזורים תיאטרליים של 1814. בתי ספר בכל ארה"ב קרויים על שם פרנסיס סקוט קי, שלא ידע אז כי הוא כותב המנון. הוא חשב אולי שהוא כותב את שיר האשכבה של הרפובליקה הצעירה. אמריקה אימצה את שירו, עם לחן קשה מנשוא, כמעט 120 שנה אחר כך.
גשר קי אינו שקול כנגד הקתדרלה של נוטרדאם בפריז, אשר בעירתה לפני חמש שנים שברה את ליבם של הצרפתים; ואינו שקול כנגד נפילת המגדלים התאומים ב-2001; אבל החדשות על נפילת הגשר היכו את אמריקה בתדהמה, הן בגלל הסמליות והן בגלל המעשיות.
כמו החות'ים, בלילה אחד
נמל בולטימור, שהגשר הזה חיוני לו לחלוטין, הוא השלישי בגודלו בחוף המזרחי, והעשירי בכל ארה"ב. עוברים בו שלושה מיליון טונות בשנה. הוא השער החשוב ביותר של יבוא רכב. בשנה שעברה הגיעו דרכו 850 אלף מכוניות מיפן ומאירופה. אם תרצו, אונייה אחת עשתה ביום ג' לנמל הזה מה שמאות טילים ומל"טים ח'ותיים מנסים לעשות בחמשת החודשים האחרונים לנמל אילת.
אגב, בעלי תיאוריות קונספירציה רשאים להירגע: זה לא היה מעשה טרור. הספינה הענקית, עם תפוסה של 95 אלף טונות, יכלה בהחלט למוטט את הגשר. הצוות שלה היה כולו הודי, והם הקדימו להזהיר את שלטונות הנמל מפני הבאות. בזכות ההזהרה נמנע אסון גדול בהרבה. נראה ששישה בני אדם טבעו, אבל רבים אחרים נחלצו בעוד מועד.
שר התחבורה של ארה"ב, פיט בוטיג'יג', אמר אתמול, כי אין הוא יודע על "גשר כלשהו שנבנה כדי לעמוד בחבטה כזאת מצד ספינה בגודל הזה". היערכות משרדו תחזור ותיבחן במהלך חקירה שתהיה ללא ספק עמוקה, ארוכה ומסועפת.
ה"ניו יורק טיימס" מצטט חבר עתיר ניסיון באקדמיה הלאומית להנדסה, ד"ר שאנקר נייר (Nair), האומר, "גשר בגודל הזה ובחשיבות הזו לא היה צריך להתמוטט מפגיעה של ספינה תועה". אבל סוכנות הידיעות AP מביאה מפי רוברטו ליאון, פרופסור להנדסה באוניברסיטת Virginia Tech, את ההערכה שהגשר "לא יכול להתקרב אפילו לספוג את האנרגיה שספינה עצומת-ממדים כזאת נושאת".
ביקורת ראשונה מעלה אפשרות שהגשר בן ה-47 סבל ממחסור בפגושים (פנדרים). הם היו יכולים להגן על נציבי הגשר. בשעות הראשונות לאחר ההתמוטטות שררה אי-הסכמה כלשהי על הגורם הקריטי ביותר באסון: האם הגשר קרס בגלל הפגיעה בחלקו העליון או מחמת הפגיעה בנציביו.
ההתעניינות הציבורית בחקירה תיגע אל נכון לשאלת הבקרה. הגשר נבדק במאי 2021, וזכה בציון fair, שאפשר לתרגם "מניח את הדעת". לפי "וול סטריט ג'ורנל", ציון זה ניתן כשהגשר הוא בעיקרו יציב, אבל אפשר שהוא סובל מ"פגמים פעוטים", כמו סדקים או שיתוך (קורוזיה) של הבטון.
גם הספינה, הנקראת Dali, ורשומה בסינגפור, זכתה זה לא כבר ב"בדיקה תקנית" של משמר החופים האמריקאי, ולא נמצאו בה פגמים (על פי AP).
בולטימור מחלקת בתים
הנשיא ג'ו ביידן מיהר לנחם את בולטימור, ולהבטיח שהגשר יחזור וייבנה על חשבון הממשלה הפדרלית. הוא מכניס שלושה מיליארד דולר לקופת העיר ומעסיק 15 אלף עובדים. העיר, הגדולה במדינת מרילנד, נמצאת כמטחווי נגיעה מוושינגטון הבירה. האיפיון השגרתי "אזור וושינגטון-בולטימור" מתאר הוויה כלכלית, חברתית ותרבותית. מתגוררים בו כמעט עשרה מיליון איש. באזור העירוני המיידי של בולטימור מתגוררים כשלושה מיליון.
העיר בת 300 השנה נמצאת במצוקה כמעט קבועה, כולל משבר משילות ושחיתות שורשית. כל עריה הגדולות של ארה"ב סבלו בשנים האחרונות מבריחת תושבים. שני מיליון יצאו מעשר הערים הגדולות ביותר. ביטוי גרפי של העזיבה בבולטימור הוא 13,500 בתים ריקים. השבוע, בלי קשר לאסון הגשר, העירייה הציעה 200 מן הבתים האלה במחיר של דולר אחד ויחיד, ללמדך מה גדולה הדאגה מהצטמקות בסיס המס של העיר. נקל לשער מה גדול הוא אסון הגשר בשביל שלומה הכלכלי של העיר.
ביידן מציל את התשתית
הואיל ואנחנו עומדים שבעה חודשים לפני הבחירות לנשיאות, טבעית היא השאלה אם תהיה השפעה כלשהי. על פניה התשובה היא מה פתאום, מפני שקשה להטיל את האשמה על הנשיא, או על ממשלת מרילנד (שבראשה עמד עד השנה שעברה מושל רפובליקאי). אבל קטן הספק שדונלד טראמפ ינסה לעשות שימוש. הוא מטיל על ביידן את האחריות לכל דבר חוץ מהשגשוג בבורסה, שהוא זוקף לזכות הציפייה שהוא, טראמפ, יחזור לשלטון. באמת.
ביידן מצידו יכול דווקא לנצל את האסון כדי להזכיר לבוחרים את אחד ההישגים הבולטים ביותר של נשיאותו: הצלחתו לקבל תקציב של טריליון דולר לשיקום התשתית הקורסת של ארה"ב. במשך שנים הובן הצורך בהשקעה מסיבית. אבל ביידן הוא הנשיא הראשון שהשכיל לשכנע את הקונגרס להקציב את הכסף. זה היה במהלך השנתיים הראשונות של נשיאותו, כאשר הדמוקרטים שלטו בשני בתי הקונגרס. הרפבוליקאים כמובן לא היו מקציבים סכום כזה, הם סירבו להקציבו אפילו כאשר רפובליקן ישב בבית הלבן.
ביידן רשאי לטעון, שבכל ארה"ב עשרות גשרים ממתינים לאסון. בזכות ההקצאות הנדיבות של ממשלו, בשנתיים האחרונות מתנהלת מלאכת בנייה המשגעת נהגים בכל אמריקה, אבל מצילה את תשתית התחבורה.
אגב, דוח מ-2018 של האגודה העולמית לתשתית תחבורה במקווי מים (pianc.org) הראה, כי בין 1960 ל-2015 התמוטטו 35 גשרים מרכזיים בעולם לאחר שכלי שיט התנגשו בהם. האסון הגדול ביותר נרשם ב-1983 על נהר הוולגה בברית המועצות דאז. אוניית נוסעים התנגשה בגשר, סיפונה העליון נכרת, ובית קולנוע מלא מפה לפה נסחף אל הנהר. 176 טבעו.
אנשים עם פחד גשרים, כולל כותב הרשימה הזו, שחצה לא פעם את גשר פרנסיס סקוט קי בדרכו מוושינגטון לניו יורק (זו הייתה הדרך הזולה להתחמק מכבישי אגרה), ינשמו בכבדות מיוחדת כל אימת שהם חוצים נהרות גדולים.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.