לוטרה. דגי בריכות הנוי חוסלו כמעט לחלוטין / צילום: Shutterstock
אפרת הוא יזם ובעל חברות בתחום האנרגיה הירוקה וחובב טבע. במדור החדש "תרבות חיות" הוא כותב על התנהגותם של בעלי החיים
תקופת הקורונה, בעיקר במדינות שבהן הונהגו סגרים ארוכים, איפשרה לבעלי החיים לנגוס בשטחים האורבניים של בני האדם. כשרגל אדם לא נכנסת לטריטוריה שלהם במשך חודשים רבים, הצליחו בעלי חיים רבים, בעזרת ריבוי טבעי מהיר, להשתלט על אזורים נרחבים שסיפקו להם שטח מחיה עשיר במזון ומחסה.
● הלווייתנים והשימפנזים בונים על סבתא שתקיים את המשך השושלת
● מוצא הפודל הוא מהזאב, שהתפתח לאחד הכלבים הנבונים ביותר
משחזר האדם לשוטט שוב במרחבי הג'ונגל האורבני, בתום הסגרים, נדחקו בחזרה בעלי החיים לשטחי המחיה הטבעיים שלהם, בשיפולי הערים. אבל גם היום, שנים אחרי שהתפוגג הדיבור הציבורי על המגפה, לא כל בעלי החיים הסכימו לסגת ולוותר על גן העדן שהתגלה להם.
בסינגפור, על אף שסגרי הקורונה הוסרו כבר מזמן והמצב חזר לקדמותו, מתמודדים עדיין עם השתלטות עוינת על שטחי מחיה אורבניים. ומיהם הפולשים? לוטרות.
עשרה אזורי שליטה לעשר משפחות
משנת 2019 הכפילו הלוטרות את מספרן ונכון להיום, 10 משפחות, שמונות כל אחת לרוב עשר לוטרות, שולטות בעשרה אזורים שונים בסינגפור המשפחה צדה לעצמה, מנהלת את הטריטוריה ביד רמה ונלחמת עד מוות בכל פולש. כל משפחה גם בחרה לעצמה אזור שמאפשר לה גישה למים למטרות שחייה ודייג, בעיקר של דגי אמנון, ומציעה שלל אזורי מחסה ירוקים.
סינגפור היא גן עדן ללוטרות. המדינה החלה לנקות את ערוצי המים שלה בשנות ה-80, מה שגרם לקהילת הדגה לשגשג ומנגד לקהילת הקרוקודילים לנדוד החוצה מאזור העיר לכיוון האזורים החיצוניים, שם צמחי המנגרוב מעניקים להם מקום מסתור, כפי שהם אוהבים.
יציאת הקרוקודילים מערוצי המים יצרה עבור הלוטרות, המזון העיקרי של הקרוקודילים, חלון הזדמנויות לשגשג עד פיצוץ אוכלוסין, בהיעדר אויב טבעי. הלוטרות התרבו, השתלטו על עוד אזורים על מנת להקנות למשפחה הגדלה שלהם עוד שטח מחיה ועוד מזון. באזורים מסוימים, הן פלשו גם לבריכות הדגים וחיסלו כמעט לחלוטין את דגי בריכות הנוי, בחלקם שחו להן דגי קוי בשווי עשרות אלפי דולרים ליחידה.
הנזקים הגדולים והשוטטות ברחובות אילצו את גורמי האכיפה ללכוד לוטרות ולהעביר אותם למרכזי אכלוס סגורים. אבל גם הם, עד מהרה, התמלאו עד אפס מקום.
כך נותרו עשר משפחות הלוטרות בסינגפור להילחם זו בזו על משאבים. אחת המשפחות הוותיקות, שחולשת גם על אזור המחיה הגדול ביותר, היא משפחת Bishan, שחולשת על פארק Bishan וערוצי המים שמתחברים אליו. בצמוד אליהם, בטריטוריה שכנה, נמצאת משפחת Marina, שחולשת על אזור Marina Bay.
אט אט התרחבו המשפחות, והמצב הידרדר לכדי פיצוץ בלתי נמנע וקרבות בין המשפחות על טריטוריה. מאבקים אלימים אלה לוו בחיסולים רבים בין הכנופיות, כולל התקפות יזומות, נסיונות לנגוס שטחים מהטריטוריה היריבה וגם פלישות לטובת ציד דגים בתוכה.
נשארות עם ההורים שנתיים נוספות
ומה קורה אם הפלישות נכשלות והמשימה לנגוס בעוד שטחים לא צולחת? מחקרים מובילים מצביעים על כך שלוטרות המצויות במצוקה של שטח נשארות לזמן ארוך יותר עם ההורים. ואם זה מזכיר לכם רווק שלא מצליח גם ללמוד לתואר ראשון וגם לממן שכירות לעצמו, ולכן נשאר בבית ההורים, אז אתם ממש לא רחוקים.
בזמן שלוטרות יעזבו את הוריהן ויצאו לחייהן הבוגרים בגיל שנתיים, במקרים של מצוקת שטחי מחיה, כמו בסינגפור, יחיו הלוטרות עם ההורים זמן ממושך יותר, עד גיל 4, ויעזרו בציד ובחיי הקהילה במקום למצוא לעצמם טריטוריה ולהתרבות.
בזמן הזה, בשאיפה, הטריטוריה תגדל. ואם לא, תיאלץ המשפחה לצאת לקרב כנופיות על מנת להשיג לעצמה שטח נוסף. שטח זה אינו מתמקד בגודל הטריטוריה, אלא בגישה ליותר מזון. רק עוד אוכל יאפשר למשפחה להמשיך ולגדול.
אם המשפחה תיכשל שוב ושוב בהשתלטות על עוד שטחי מחיה, היא תאלץ לנדוד מהאזור האורבני החוצה, אל המרחבים הפתוחים, ולוותר אחת ולתמיד על הנדל״ן היוקרתי והנוצץ של העיר.
מזכיר לכם מישהו?