כטב''ם מדגם שאהד 136 מוצג בטהרן. מרבית הכטב''מים ששוגרו לעבר ישראל מאיראן היו מדגם זה / צילום: Reuters, Morteza Nikoubazl
איראן ניסתה לפגוע במדינת ישראל ב־14 באפריל באמצעות 185 כטב"מים, 36 טילי שיוט ו־110 טילים בליסטיים, אבל יצאה מהמתקפה הזו בעיקר מובכת - לאחר שלא פחות מ־99% מהאמצעים ששוגרו לא פגעו ביעדיהם.
● החברה הלוהטת בעולם יצאה למסע רכישות בישראל. ויש גם חדשות רעות
● הכל למכירה: כך זורם הכסף הסיני לאוניברסיטאות אמריקאיות
● טילים במקום מטוסים: המדינה שקונה נשק ב-50 מיליארד דולר
זה קרה באמצעות שילוב מערכות ההגנה הרב־שכבתית של ישראל, מטוסי קרב ואמצעים נוספים שהפעילה עם שותפותיה ארה"ב, בריטניה וירדן. הפעולה ההגנתית המוצלחת כל־כך המחישה עד כמה הכטב"מים מתוצרת איראן שמפעילה רוסיה באוקראינה, אינם קטלניים מול מערכות מערביות באיכות גבוהה. עם זאת, בשוק העולמי לא מעריכים כי אירוע 14 באפריל יבלמו את הפופולריות של הכטב"מים מתוצרת איראן.
מי שבוחר באמצעים מתוצרת איראן אינו רוכש אותם בשל איכותם, אלא מחירם. עלות שאהד 136, שנחשב לחיקוי ירוד של החימוש המשוטט הארופ מתוצרת התעשייה האווירית, מוערכת בכ־30 אלף דולר. לצורך ההשוואה, מי שבוחר בהארופ שנחשב לאחד מהטובים בקטגוריה בעולם - נאלץ להיפרד מכ־700 אלף דולר לפריט בודד. בה בעת, הוא נדרש לאישור אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני (אפ"י) במשרד הביטחון. קרי, מגבלה רגולטורית שנועדה לדאוג כי אמצעים מתוצרת ישראל לא יתגלגלו לידי מי שבירושלים לא מעוניינים כי דבר שכזה יקרה.
לצד המחיר והרגולציה שפחות בעייתיים באופן משמעותי במקרה של משטר האייתוללות, פביאן הינץ, עמית מחקר לנושאי הגנה וצבא במכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים (IISS), אמר ל"ברייקינג דיפנס" כי מרבית המדינות שעשויות להתעניין בכטב"מים מתוצרת איראן, לא מייעדות להשתמש בהן נגד אויבים כמו ארה"ב וישראל. "לכן, היכולת של אויבים מתקדמים, כמו ארה"ב וישראל, ליירט אותם פחות מדאיגה אותם. הכטב"מים מתוצרת איראנית הוכיחו את עצמם היטב".
אלו הוכיחו את עצמם היטב בזירות כמו אוקראינה בשנה וחצי האחרונות או קודם לכן באירועים כמו המתקפה על מתקני חברת הנפט הלאומית הסעודית "עראמקו" בספטמבר 2019, אבל כמובן לא מול ישראל. לפי התקשורת האיראנית, משמרות המהפכה, המיליציות הפרו־איראניות בעיראק והמורדים החות'ים שיגרו לישראל שני דגמים של חימושים משוטטים: שאהד 131 (מכונים ברוסיה "גראן 1"), בעל טווח של כ־1,000-700 ק"מ, והגרסא הגדולה יותר - שאהד 136, בעל טווח של כ־2,000-1,000 ק"מ.
כטב"מ שהאיראנים לפחות לא הצהירו כי הפעילו הוא המל"ט התוקף מוהאג'ר 6. סוגיה אחידה לשאהדים ולמוהאג'ר היא הרכיבים מתוצרת מערבית. ניתוח של המודיעין האוקראיני מצא לאחרונה כי כ־77% מהרכיבים של הכטב"ם האיראני שאהד 136 - הדגם העיקרי שאותו איראן שיגרה לעבר ישראל - הם מתוצרת 13 חברות אמריקאיות. הדוח האוקראיני גם מצא כי השאהד 136 מכיל 35 רכיבים לפחות שנוצרו באירופה. בד בבד, מכון המחקר הבריטי CAR, שבחן ארבעה דגמי כטב"מים איראניים, מצא כי 82% מהרכיבים שלהם הם מתוצרת ארה"ב.
בתחום הסחר בנשק, הגבולות מיטשטשים
בזווית הישראלית, ברור כבר יותר משנה כי בירושלים מנטרים היטב את אספקות הכטב"מים האיראניות הבינלאומיות - גם אם הן לא עבור המיליציות הפרו־איראניות. בוועידת הביטחון במינכן סיפר שר הביטחון יואב גלנט בפברואר אשתקד כי "איראן מספקת מל"טים, בעלי טווח 1,000 קילומטרים, למדינות במזרח אירופה, דוגמת בלארוס, ובעבר עשתה זאת גם בדרום אמריקה, לונצואלה". מעבר לכך, הוא סיפר באותה הזדמנות כי איראן מקיימת מגעים למכירת נשק קטלני עם כ־50 מדינות שונות.
לקוחה מפתיעה למדי שבאה לידי ביטוי לאחר דבריו של גלנט היא סודאן. הצבא בראשות הגנרל עבד אל־פתאח אל־בורהאן, מתמודדת בשנה האחרונה עם מלחמת אזרחים נגד מיליציית "התמיכה המהירה" בראשות סגנו לשעבר של אל־בורהאן, מוחמד חמדאן דגאלו. המיליציה של דגאלו הנחילה מכות קשות לאל־בורהאן שעלה לכותרות בישראל בזכות מעורבותו בהסכמי אברהם, עד שאיראן נכנסה לסיפור.
לפי כתבה של סוכנות הידיעות רויטרס מוקדם יותר החודש, כטב"מים מתוצרת איראנית הביאו למפנה - ולבלימת ההתקדמות של מיליציית התמיכה המהירה. זה יוצר סיטואציה מעניינת, משום שאל־בורהאן בעל מערכת יחסים מצויינת עם אוקראינה, בזמן שאיראן היא ספקית כטב"מים קריטית של רוסיה. כלומר, בעולם הסחר בנשק, הגבולות מיטשטשים עד מאוד.
יתרה מכך, מלחמת האזרחים הנוכחית בסודאן אינה העימות הפנימי הראשון באפריקה ככלל ובסודאן בפרט שאיראן מנצלת. ב־2008, המשטר של עומאר אל־באשיר הפעיל כטב"מים מדגם אבאביל 3 האיראני נגד המורדים בדרפור. לאחר מכן, לפני כשלוש שנים, משטר האייתוללות החל לספק כטב"מים לצבא אתיופיה עבור המלחמה במורדים הטיגראינים.
המדינה שזוכה למקור פרנסה באמצעות הייצור האיראני
בכל הנוגע לייצור והרכבת הכטב"מים, עוד הרבה לפני הקמת מפעלים ברוסיה עבור "הזנת" הפלישה לאוקראינה - איראן נקטה בשיטה מעניינת של ביזור המתקנים. בדרך זו, היא מקשה מאוד על נטרול שרשראות הייצור. כבר ב־2010 הקימה בסיוע נשיא ונצואלה דאז הוג'ו צ'אווס מתקן להרכבת מל"טי איסוף מדגם מוהאג'ר 2. שיתוף הפעולה ההדוק בין קראקס לבין טהרן נשמר גם תחת ניקולס מדורו, ששולט במדינה מאז 2013.
לאיראנים יש גם מתקני ייצור והרכבת כטב"מים בסוריה, אבל יעד מסקרן יותר שבו חנכו במאי 2022 מתקן לייצור מל"טי איסוף מדגם אבאביל 2 היא המדינה המרכז האסיאתית הקטנטנה - טג'יקיסטן. הטג'יקים הם אמנם סונים ברובם, אבל הקשר בינם לבין טהרן נובע מכך שהם עם ממוצא איראני ודוברי ניב פרסי.
טג'יקיסטן מונהגת כבר 32 שנה תחת אותו מנהיג ריכוזי, אמומאלי רחמון, שאם הוא קובע כי מפעל איראני בלב המדינה הוא צעד נכון - בלתי אפשרי לערער עליו. במסגרת סל השיקולים שלו, הוא מציב במקרה הזה את כלכלתו על חשבון ביטחוני. התמ"ג לנפש של טג'יקיסטן עומד על כ־1,200 דולר בלבד, הנמוך ביותר מבין חמשת מדינות מרכז אסיה (קזחסטן, קירגיזסטן, אוזבקיסטן וטורקמניסטן). לצורך ההשוואה, לפי הערכות, התמ"ג לנפש של חמשת המדינות המרכז אסיאתיות, כולל טג'יקיסטן, עמד על כ־16.4 אלף דולר בתום 2023 - פי כ־13.5 מטג'יקיסטן בלבד.
רחמון מתקשה לאורך שנים בהגדלת מספר המשרות במדינה, מה שמותיר את שיעורי העוני גבוהים. בניסיון למצוא פרנסה, לא פחות מקרוב למיליון טג'יקים מבין 9 מיליון אזרחים, מתפרנסים מחוץ למדינה. התוצאה היא שלפי הערכות הבנק העולמי, כ־20%-30% מהתמ"ג של טג'יקיסטן מגיע מהכנסות מחוץ למדינה.
בסיכומו של דבר, מפעל אבאביל 2 הוא סיטואציה של Win-Win מבחינת משטר האייתוללות בטהרן ומשטר רחמון בדושנבה: האיראנים מרוויחים מתקן ייצור בלב מדינה ריכוזית במרכז אסיה שפגיעה בו תהיה משימה קשה מבצעית ודיפלומטית, ואילו הטג'יקים מקבלים מקורות פרנסה לאזרחים העניים וכנראה גם אבאביל 2 עבור צבא טג'יקיסטן.