מימין: אריאל ארליך, יריב לוין, עוזי פוגלמן, רון סולקין / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי, צילומים: אלכס קולומויסקי־ידיעות אחרונות, דוברות הרשות השופטת, איל יצהר
בסוף השבוע שעבר יצאה בשורה: שר המשפטים יריב לוין וממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן הודיעו על מינוי 32 שופטים ורשמים. בליץ המינויים הגיע לאחר מספר ישיבות ושעות ארוכות, במסגרתן מונו מעט שופטים נוכח דרישת לוין שמינויים יבוצעו רק בהסכמה רחבה - בזמן שמערכת המשפט נתונה בעומס כבד וסובלת ממחסור של עשרות שופטים. כמה הערות על הדילים והאינטרסים.
● חנות שמרה חניה ללקוחות בעזרת קלנועית, נקנסה וערערה לעליון. מה קבע בית המשפט?
● התובע שנפגש עם משפחות בעוטף וכעת חוששים שיוציא צווים נגד ממשלת ישראל
הכוח של לוין
הוועדה לבחירת שופטים החלה להתכנס רק לפני חודשים ספורים, לאחר פרוץ המלחמה. בשנה הראשונה לכהונת הממשלה סירב שר המשפטים לוין לכנס את הוועדה, כשבמקביל דרש לבצע בהרכבה שינויים מהותיים כחלק מהרפורמה שקידם במערכת המשפט. הצעת החוק שנוסחה ביקשה לאפשר לקואליציה לשלוט במינויים. המהלך הוביל לגל מחאה ונכשל. בינתיים כרעה המערכת תחת העומס הרב ומחסור של עשרות שופטים.
רק לאחר שהוגש בג"ץ נגדו, הודיע לוין כי יכנס את הוועדה לבחירת שופטים, אבל יביא לאישור רק מינויים שיש לגביהם "הסכמה רחבה". המשמעות: רק מועמדים שיש להם הסכמה של כל 9 חברי הוועדה ימונו, ולא כפי שהחוק מאפשר בחירה ברוב רגיל של 5 מול 4.
בפועל, לוין מנע הצבעות על מועמדים עליהם הטיל וטו והיה להם רוב בוועדה, לצד לחץ למנות שופטים מטעמו שלא זכו לרוב. השופטים, נציגי לשכת עורכי הדין וחברת האופוזיציה התקוממו, חלקם הבהירו כי התנהלותו מנוגדת לחוק, אך לא הלכו את הצעד הנוסף והצביעו בניגוד להחלטתו.
במקביל, לוין הבין שיש בידו כוח רב במינוי נשיאים לבתי משפט ושופטים באופן זמני, המכונה "מינוי בפועל". מינוי בפועל הוא כלי שעושים בו שימוש נשיאי בתי המשפט שמבקשים למנות שופטים במחוז באופן זמני. מי שמאשר מינויים זמניים הוא שר המשפטים באישור נשיא בית המשפט העליון. לוין עשה שימוש בכך במסגרת הדיל הכולל. חברי הוועדה המהווים את הרוב התקפלו והסכימו למספר מועמדים שביקש לקדם כדי לזכות בעשרות מינויים חדשים, קבועים וזמניים, שיקלו על המערכת, ורובם לא שנויים במחלוקת.
משנה מקום משנה מזל?
הישגי הקואליציה המרכזיים הם מינוי השופט רון סולקין למחוזי מרכז והשופטת הדסה אסיף שמונתה בפועל למחוזי תל אביב. ועדת הסינון של השופטים לא המליצה על קידומם, אך הימין התעקש וחברי הוועדה נאלצו "לבלוע" את המינוי כדי להשיג קידום רבים אחרים. לסולקין יצא שם של מי שמחמיר עם נאשמים בדואים גם בעבירות קלות, והימין רואה בו כבעל "תפיסה ציונית יהודית".
לאחר 13 שנה בבית משפט השלום בבאר שבע, יכהן סולקין כשופט מחוזי. השופט הפלילי, שנחשב שנים לסדין אדום, יקבל לידיו את הסמכות לגזור את גורלם של נאשמים למאסר עולם. זה לא יקרה בבאר שבע - לצערם, יש להניח, של הסנגורים שחתמו לפני כחודשיים על עצומה לתמיכה בו - אלא במרכז.
מה עמד בבסיס ההסכמה הפתאומית של השופטים? ניתן רק לשער שהם סברו כי הם מנטרלים כך חלק מהדברים שהטרידו אותם, למשל טענות להחמרת יתר שלו עם בדואים ואותה תמיכה בו של עורכי דין שעשויים להופיע בפניו. גורמים המעורים בעבודת הוועדה הזכירו גם את דמותה של נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, רות לורך, הנחשבת מנהלת מקצועית, כשיקול.
תזוזות של שופטים ממחוז למחוז כבר אירעו בעבר. ובכל זאת ראוי להזכיר שאנשים לא משתנים באופן דרמטי רק כי הם מחליפים נוף; שביקורת על התנהלות, אם קיימת, לא מתאיינת רק משינויי טמפרטורה; ושקידומים למחוזי עוד עשויים להתגלגל גם לעליון.
השריף של באר שבע
מה קיבלו השופטים בתמורה להסכמה למנות את סולקין, ששנים רבות כל-כך התנגדו לה? מינוי מסיבי שיפחית את העומס. בסופו של יום, רוב השופטים שמונו מקובלים עליהם.
לשכת עורכי הדין הצליחה למנות שני מועמדים: עו"ד דוד זיילר ממשרד הרצוג וד"ר עו"ד מאור אבן-חן, סגן מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה - מי שניהל את התיק נגד חברת הכנסת פאינה קירשנבאום.
הישג נוסף שנרשם לגוש השופטים-לשכה-אופוזיציה הוא מינוי השופטת אפרת פינק, לה התנגדו בקואליציה. פינק מכהנת מאז 2022 כשופטת במינוי בפועל במחוזי מרכז-לוד. פינק חייבה השנה את המדינה, בהחלטה תקדימית, לרשום זוגות שנישאו אזרחית בחו"ל דרך הזום, כנשואים.
אולם התבוננות רק במה שאירע בגבולות הפורמליים של הוועדה לא מספרת את כל הסיפור. העיניים צריכות ללכת דרומה, הפעם ללשכת נשיא המחוזי בבאר שבע. לאחר חודשים ארוכים שלא כיהן שם נשיא, מונה (במינוי בפועל) לנשיא השופט בני שגיא. שגיא, שהיה סגן נשיא במחוזי תל אביב, הוא פליליסט מוערך על-ידי עורכי דין ושופטים ולא נתפס כתביעתי במיוחד. הוא נחשב לשופט מקצועי, שלא מפחד להיכנס לעובי הקורה, ורבים מקווים שהעברתו לדרום תעשה סדר במה שמוגדר לא אחת כ"מערב פרוע".
השופט אבי לוי, מועמד ועדת האיתור בראשות השופט יוסף אלרון, קיבל "פרס ניחומים" כסגן נשיא המחוזי בחיפה.
הזמני הוא הקבוע
שלושה שופטים מבאר שבע שמונו בשנתיים האחרונות למחוזי במינוי בפועל (כלומר מינוי "זמני"), מונו למינוי של קבע: השופט אלון גביזון, השופטת פאני גילת-כהן והשופט יואב עטר. גביזון, בעבר נשיא בתי משפט השלום במחוז דרום, כפי שפורסם בעבר בגלובס, יצא (או הוצא) לשלושה חודשי שבתון, כאשר ברקע הדברים בין היתר טענות להתעמרות.
מינוי בפועל הוא דרך ידועה ל"החליק דברים בגרון", קצת כמו "הוראות שעה" מהעולם החקיקתי. כך למשל השופט שלמה בנג'ו מחיפה, עוד מושא למריבה, מונה לאחרונה למינוי בפועל במחוזי. אבל המציאות מוכיחה שוב ושוב כי בערכאות הנמוכות, ברוב המקרים אלה מינויי קבע. או במילים אחרות: השופטים האלה כנראה כאן כדי להישאר.
על חומות ירושלים
ובינתיים בירושלים, אין יוצא ואין בא, למרות שמועמדים רבים לא שנויים במחלוקת בין הצדדים. בית המשפט העמוס הפך לזירת קרב בוועדה שלא ברור איך תסתיים. מועמדים שונים הפכו שם לסמל, בעל-כורחם. ראשונה - שופטת השלום ג'ויה סקפה-שפירא, שבכל תקופה פוליטית אחרת כנראה לא הייתה מושא למחלוקת. הפוליטיקאים מתנגדים, השופטים תומכים, והדברים תקועים. בלי קידומים מהשלום למחוזי לא ייפתחו תקני שלום. במובן זה, המינוי של זיילר לא משנה את הספירה שם, כי הוא בעצם לא מפנה כיסא.
שני - אריאל ארליך, היועץ המשפטי של "קהלת" והעוזר המשפטי לשעבר של השופט נעם סולברג, המועמד לשלום. המעבר של הוועדה לדיונים במחוזות אחרים מלמד שהמערכת מעדיפה פרקטיות כרגע, קידום של מי שאפשר ושחרור פקקים בערכאות עמוסות. זה לא אומר שוויתרו על הבירה, אבל בינתיים החומה בצורה.