בשבוע שעבר הציג מוזיאון ישראל בפני הציבור את תוכניות הבנייה להרחבת קומפלקס המוזיאון. את התוכניות תכנן האדריכל ג'יימס פריד משיקגו, שתכנן בעבר את תוספת הבנייה במוזיאון הלובר בפאריס ואת מוזיאון השואה בארה"ב.
תוכניות הבנייה של המוזיאון הוצגו לציבור לפני הגשתן לוועדות התכנון. זהו הליך מקובל בכל העולם, בתכנון תוספות בנייה בפרוייקטים בעלי חשיבות לאומית. ההליך מיושם בארץ בפעם הראשונה, ומסמן עליית מדרגה בחשיבות התכנון בישראל.
אלא שקודם להצגת התכנון בפני הציבור הרחב, עלתה בעיה המעיבה על הרחבת המוזיאון. פרופ' אל מנספלד, שתכנן את המוזיאון, וזכה בפרס ישראל לאדריכלות עבור התכנון, איננו מקבל את התוכניות המוצעות. מנספלד איננו מבקש לקבל את ביצוע התכנון, אבל עומד בתוקף על אי יישום התוכניות המוצעות.
עיקר התוכנית של פריד היא העברת החנייה, המתבצעת כיום במרחב הכניסה למוזיאון, אל מתחת לפני הקרקע, והוספת מבנה בן 4 קומות בעל 4 כיפות (חלקן מוזהבות) ומניפת מדרגות מסביבו. גובהו של המבנה המוצע זהה לגובה המבנה הראשי של המוזיאון. בנוסף כוללת התוכנית מרחב אירועים מתחת למדרגות, ובשוליו מבנים מקורים לחנויות וכיוב'. התוכנית כוללת גם מעבר מקורה מהכניסה למוזיאון אל המבנים הנמצאים בעלייה למבנה הראשי (אגף הנוער, לדוגמה).
את המימון להרחבת הבנייה קיבל מוזיאון ישראל ממשפחת גרוס - תרומה בסך 42 מיליון דולר, אחת הגדולות בעולם בתחום זה. אלא שהתורמים, מתברר, התנו את התרומה ביישום התוכנית של פריד.
אגודת האדריכלים התגייסה למאבק ציבורי בתוכנית הבנייה של פריד. האגודה, כמו מנספלד, מסתמכת על תקנות האתיקה המקצועית, שהן נגזרת של חוק המהנדסים והאדריכלים. התקנות קובעות, כי לא ניתן לבצע תוספת בנייה ביצירה, בלי לקבל את הסכמת האדריכל.
מנכ"ל המוזיאון, ג'יימס סניידר, סירב להתייחס לשאלה החוקית. הוא סירב לומר מה יטען המוזיאון במקרה בו מנספלד יחליט לפנות לערכאות המשפטיות. יחד עם זאת ציין, כי בשנת 86' נחתם בין המוזיאון למנספלד הסכם הפסקת עבודה, המותנה בתנאים מסויימים.
מרטין וייל, יו"ר קרן ברכה, שהיא אחת מקרנות משפחת גרוס, באמצעותה יבוצע הפרוייקט, בחר להגיב. וייל הוא גם מנכ"ל המוזיאון הקודם, ומי שהוביל את תוכנית הרחבת המוזיאון. לדבריו, המוזיאון כלל איננו יצירה של מנספלד, אלא תכננו אותו חמישה אדריכלים.
מהבחינה הטכנית, נכונה העובדה שאדריכלים נוספים פעלו במוזיאון. את גן הפסלים תכנן אדריכל יפאני. מבנה נוסף תוכנן בשיתוף פעולה בין מנספלד ליורגן באו הדני. כשנשאל וייל מדוע, אם כך, ביקש המוזיאון את הסכמתו של מנספלד בעבר ואף פעל לביצוע הפרוייקט במשותף, אמר: "התוספת הקודמת היתה על מבנה של מנספלד, ולכן נדרשה ההסכמה. בנוסף, מנספלד לא היה זקן בזמנו".
מבלי להיכנס לשאלת הכשירות של מנספלד, מול כשירותו של פריד, אפשר לציין כי פריד הוא יליד 1930. על ההתנגדות הרחבה של אגודת האדריכלים לביצוע תוספת הבנייה ללא הסכמתו של מנספלד, אמר וייל: "האדריכלים הישראלים פרובינציאליים. בכל העולם מתכננים אדריכלים זרים פרוייקטים לאומיים".
פריד הציג את תוכנית הבנייה במפורט. כנשדרש לשאלה האם היה מסכים לביצוע תוספת בנייה ביצירה שלו על ידי אדריכל אחר, כשהוא מסתייג מהתוכניות, השיב, כי בימים אלה מתבצע תכנון של תוספת בנייה בשתיים מיצירותיו. הוא אמר עוד, כי לא נראה לו שאדריכל יכול לקשור פרוייקט אליו.
האדריכלים הישראלים אולי פרובינציאליים, אבל מעבר לשאלת חוקיות המהלך של מוזיאון ישראל, מתברר כי חלקם מסתייגים מאוד מהתוכנית החדשה גם מהבחינה האדריכלית. פריד סבור, כי המבנה המרכזי המוצע יוצר דיאלוג עם המוזיאון. האדריכלים המקומיים, לא כל כך.
דוד גוגנהיים, אדריכל ירושלמי, אמר על התוכנית: "אני לא מבין מה אנחנו צריכים ביתן כניסה כזה, שלידו יש במקרה מוזיאון. אין כל קשר בין שני אלה. אדריכלות טובה היא סוג של נימוס, הבנה, נגיעה. כל זה נרמס בהצעה לביתן הכניסה למוזיאון".
יוסי פרחי, מתכנן מחוז תל אביב ויו"ר אגודת האדריכלים בישראל, אמר: "התוכנית המוצעת, אין לה שום קשר למוזיאון, לישראל או לירושלים. המוצג לא מטפל באף אחד מהמושגים הללו. אין בו תרבות, כי הוא אינו מתחשב בסביבתו. אין בו מורשת יהודית. צורתו מזכירה הכל חוץ מסימבולים יהודיים. אין בו כל התחשבות בשפה המיוחדת של המוזיאון, כפי שהוא מוכר לכל ילד.
"בישראל ובחו"ל כולם אוהבים את הקמפוס המיוחד של מוזיאון ישראל. כולו צניעות וקנה מידה אנושי (קומפלקס המוזיאון הוא כפרי, מורכב ממבנים רבועים, פשוטים נמוכים ולא צבעוניים - נ.ו.). בשביל מה צריך להעלות בניין כל כך גבוה עם מסעדה בראשו? האלמנט הזה מגמד את כל מה שסביבו. זה לא ביתן כניסה אלא מבנה שולט. זכותו של הציבור לבחון רעיונות נוספים ולהביע את דעתו. חובתנו לשמור על יצירה, שזכתה להכרה מקיר לקיר בארץ ובעולם".
בתכנון הקומפלקס של מוזיאון ישראל, חשוב לציין, זכה מנספלד בתחרות אדריכלית. את התחרות הזו מבקש המוזיאון לא לערוך, ככל הנראה בשל התניית התרומה במתכנן.
ראש עיריית ירושלים לשעבר, טדי קולק, שהוא גם חבר חבר הנאמנים של המוזיאון, אמר על התוכנית המוצעת: "שיבנו את כל מה שהציעו מתחת לאדמה, חוץ מאשר את הבניין שמעל האדמה. שיבנו את הגן, החניה ואת הכניסה, שמתחת לפני הקרקע. קשה לוותר על תרומה בסדר גודל כזה, אבל התורם מתנה, שהאדריכל שלו יתכנן. אז שימצאו פשרה, ויבנו רק את החלקים מתחת לאדמה".
צבי אפרת, אדריכל והיסטוריון של אדריכלות, אמר על התוכנית: "מוזיאון ישראל, כפי שתוכנן עד היום, הוא רגע בודד של חסד בנוף האדריכלי. אדריכלות המוזיאון עד היום היא אחד ההישגים החשובים של האדריכלות הישראלית, והיא עומדת מעל ומעבר לחבר הנאמנים של המוזיאון, שאישר את הפרוייקט. אין להנהלת המוזיאון בעלות על נכס לאומי זה. אני מציע להנהלת המוזיאון לשקול את החלטתה מחדש, להביע עליה צער ולסגת במהירות מהתוכנית של פריד".
ד"ר מיכה לוין, ראש מגמת הלימודים הכלליים בבצלאל ומבקר אמנות, אמר: "מוזיאון ישראל כבר מזמן הפך לסמל. לא צריך לבנות סמל אחר. מרכז המבקרים הוא רק תוספת, ובתוספת צריך שתהיה יותר צניעות. המבנה המוצע מיותר. המבנה המוצע מזכיר את גלרי לה פאייט, או קניון, אין לזה דבר עם המוזיאון. לקמפוס המוזיאון יש אופי כפרי, וכך זה צריך להישאר".
אורי בן אשר, מהנדס עיריית ירושלים, הרים את הכפפה שזרק מנספלד לפני כשבועיים, כשהציע להכריז על המוזיאון כאתר לשימור. "אני אעשה הכל", אמר, "כדי שמוזיאון ישראל כפי שהוא היום, יוכרז אתר לשימור, היסטורי ואסתטי, כחוק". ! « «"אדריכלות טובה היא סוג של נימוס" «תוכנית הרחבת מוזיאון ישראל, שהוצגה בשבוע שעבר, כבר מעוררת סערת יצרים, אישיים ולאומיים. המתנגדים, ובראשם האדריכל אל מנספלד, מתכנן המוזיאון המקורי, בגיבוי אגודת האדריכלים, רואים בתוכנית פגיעה אמנותית, תרבותית ומורשתית. התומכים בתכנון של האדריכל ג'יימס פריד טוענים, שהמתנגדים פשוט פרובינציאליים. תרומה גדולה, של 42 מיליון דולר, אולי תכריע את הכף « «"אדריכלות טובה היא סוג של נימוס" «תוכנית הרחבת מוזיאון ישראל, שהוצגה בשבוע שעבר, כבר מעוררת סערת יצרים, אישיים ולאומיים. המתנגדים, ובראשם האדריכל אל מנספלד, מתכנן המוזיאון המקורי, בגיבוי אגודת האדריכלים, רואים בתוכנית פגיעה אמנותית, תרבותית ומורשתית. התומכים בתכנון של האדריכל ג'יימס פריד טוענים, שהמתנגדים פשוט פרובינציאליים. תרומה גדולה, של 42 מיליון דולר, אולי תכריע את הכף