הראיון עם עו"ד אלון גלרט התקיים במשרד עורכי-הדין הפרטי שלו בתל-אביב, יומיים בלבד לאחר ששב מבלגיה עם צוות המשפטנים שהגן שם על ראש הממשלה אריאל שרון, בתביעה שהוגשה נגדו בגין הטבח בסברה ושתילה. באותו יום עוד הספיק גלרט לנסוע לישיבה של צוות המשפטנים המייצג את ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, בפני ועדת אור, ולמחרת התייצב בצבא, לקבל דרגת אלוף-משנה במיל', כמי שאחראי על גזרת תל-אביב בפיקוד העורף.
גלרט, אשר שימש עד לפני כשנה כיועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה, בהחלט הצליח להתחבב על ראשי הממשלה שעמם עבד. לא באופן תדיר קורה אצלנו שנושא משרה, הממוקם באחד הצמתים הפוליטיים הרגישים ביותר, מצליח לעבוד בהצלחה עם שני נושאי משרה בכירים משני צדי המפה הפוליטית, ועוד ממשיך לשרת אותם בעניינים אישיים וציבוריים רגישים גם לאחר שעזב את משרתו הציבורית.
בכנס לשכת עורכי-הדין שהתקיים במאי 2001, ערב עזיבתו של גלרט את התפקיד, אמר שרון כי הוא "עדיין מנסה לשכנע את ריקי, אשתו של אלון גלרט, שתשכנע אותו להישאר בתפקיד".
"הייתי רוצה שגלרט יגלה את הסוד", אומר יועץ משפטי בכיר בשירות המדינה. "איך אפשר למלא את התפקיד הזה בלי להיות מעורב בתככים, כשהבוסים שלך מתים עליך ועוד ממשיכים להעסיק אותך".
מה הסוד באמת? אולי לא הלכת רחוק מדי עם הבוסים שלך ועשית להם הנחות?
גלרט: "בתקופתי היו כמאה בג"צים, ואף החלטה של בית-המשפט העליון לא ביטלה החלטה שלי. אז כנראה שלא היה מצב שפחדתי ללכת עם עצה מסוימת עד הסוף, וכנראה שהגישה שלי היתה הנכונה.
"חלק גדול מהעניינים כלל לא הגיע לבג"ץ, אלא נעצר עוד קודם. אם אתה מנטרל את שיקולי האגו, את הפרינציפים ואת כל הדברים הלא-ענייניים מסביב, אתה יכול לכבות את השריפות עוד לפני שפרצו".
נאלצת להתעמת עם ברק ושרון?
"שירתתי תחת שני ראשי ממשלה שמפגינים כלפי חוץ את חשיבותו של היועץ המשפטי ונותנים לו גיבוי, כך שהחיים שלי היו קלים מאוד והיכולת שלי לנטרל מוקשים היתה גדולה.
"גם לגבי ברק וגם לגבי שרון, אני לא חושב שבמהלך כהונתם דבק בהם רבב מהבחינה האישית, וזה מכיוון שלא היה דבר שלא ננקטה לגביו דרך של בית שמאי. בכל מה שנוגע לטיסות לחו"ל, למתנות, עשינו שם מהפכה מקיפה. שניהם היו בדעה שהדרך הזו היא הדרך הנכונה והטובה להם, וקיבלו את הדרישות, בניגוד למקרים קודמים, שבהם יועצים משפטיים נאלצו להתעמת".
"התרחיש הטוב ביותר"
החלטת בית-המשפט לערעורים בבלגיה בשבוע שעבר, שלפיה לבית-המשפט שם אין סמכות לדון בשאלת העמדתו לדין של אריאל שרון, שחררה אנחת-רווחה גדולה בסביבתו של ראש הממשלה - ושחררה את היועצים המשפטיים של מדינת ישראל להתמודד עם ה"צרה" המשפטית הבאה: בית-הדין הבין-לאומי לפשעים, שנוסד השבוע בהאג.
ל"משימה הבלגית" הצטרף גלרט כחבר בצוות המשפטנים, שבראשו עמדה מנהלת המחלקה לעניינים בין-לאומיים בפרקליטות המדינה, עו"ד עירית קאהן. מלבדם ומלבד המשפטנים הבלגים, כלל הצוות גם את ראש מחלקת מערב אירופה במשרד החוץ, דני שק. גלרט היה שותף, אף-על-פי שמשפט בין-לאומי אינו תחום המומחיות שלו.
"הנושא של בלגיה לא היה רק משפט בין-לאומי", אומר גלרט. "חלק גדול מזה היה משפט בלגי, ולכן נעזרנו שם בעורכי-דין בלגים. ההבנה הבסיסית של הצוות היתה שזה לא נושא משפטי גרידא, אלא מאבק שהוא גם תקשורתי וגם פוליטי. כדי להתמודד עם כל האספקטים האלה, היה צורך במערכת מורכבת.
למאבק המשפטי שניהל הצוות בבלגיה מתייחס גלרט כאל קרב. למרות שהיה ברור, הוא אומר, שהרצון להעמיד את שרון לדין נובע ממניעים פוליטיים גרידא. התהליך המשפטי החל עם הטענות שהעלתה הפרקליטה הבלגית של שרון, מישל הירש, בפני השופט החוקר בבית-הדין לפשעי מלחמה בבלגיה. הירש טענה כי לבית-המשפט בבלגיה אין סמכות להעמיד את שרון לדין. השופט קיבל את הטענה, והעביר את הנושא לאישור בית-המשפט, במסגרת הפרוצדורה המתחייבת.
בתחילה, מספר גלרט, הפרקליטות הבלגית הראתה סימנים שהיא מקבלת את ההחלטה, ואולם בהמשך שינתה עמדתה והביעה התנגדות, שביטויה היה ערעור לבית-המשפט לערעורים בבלגיה.
בשלב הזה נכנס לתמונה פרופ' אדריאן מסה, מרצה לנושא פרוצדורה פלילית מאוניברסיטת ליאז' שבבלגיה, שנטל חלק בכארבעה-חמישה דיונים שהתקיימו בערעור. פסקהדין, אומר גלרט, היה אמור להינתן כבר בחודש מרס. אלא שזמן קצר לפני-כן התקבלה החלטה בבית-הדין הבין-לאומי בהאג, אשר קבעה שלשר החוץ הקונגולזי, שנתבע בגין פיזור אלים של מהומות, יש חסינות מפני צו-מעצר, מתוקף היותו שר.
ההחלטה הזו חייבה בחינה עקרונית של נושא החסינות, בהתייחס לשרון. בסופו של דבר, בית-המשפט לערעורים לא נדרש כלל לנושא החסינות, וקיבל את טענת צוות המשפטנים של שרון, בדבר היעדר סמכות לשפוט את שרון ויתר אנשי הצבא שנתבעו עמו, מטעמים של פרוצדורה פלילית.
מה שהיה טוב יותר מבחינתכם, מפני שאם בית-המשפט היה פוטר את העניין רק דרך טענת החסינות, שרון היה "ניצל", אך לא האחרים, שאינם נהנים מחסינות.
"נכון. היו כמה תרחישים אפשריים, ובסופו של דבר התממש התרחיש הטוב ביותר מבחינתנו".
איך היתה האווירה בבלגיה? נאלצתם להתמודד עם מפגינים מחוץ לבית-המשפט?
"הפגנות לא היו, אך לכל דיון בבית-המשפט הגיעה קבוצה של פלסטינים עם שלטים 'שרון רוצח'. בדרך-כלל, אחרי זמן-מה, משמר בתי-המשפט היה מסיר את השלטים.
"באירופה יש הרבה אי-אהדה כלפי מדינת ישראל, ובתקשורת זה בולט יותר. ממה שנאמר לי, התקשורת הבלגית היא כנראה הקיצונית ביותר, וזה בא לביטוי בכל סיקור של הדיונים. מהרגע הראשון התקשורת נטתה לכיוון התובעים. גם לאחר פסק-הדין, קודם-כול הציגו את אכזבת הפלסטינים, השמיעו את עורכי-הדין שלהם, ראיינו כתב בלגי שזעם על פסק-הדין, ורק אחרי-כן ראיינו את מישל הירש".
טיפלת בתיק הזה מתוך אמונה בצדקת הלקוח שלך?
"התביעה הזו היתה ניסיון להעביר את העימות הפוליטי לזירה המשפטית. ניסיון כזה, כשהוא מנוהל נכון, יכול להזיק. לכן זה היה אחד המקרים שבאמת פעלו בו יחד שלושה משרדים ממשלתיים - משרד ראש הממשלה ומשרדי המשפטים והחוץ - בהרמוניה ובשיתוף-פעולה. כל הצוות התייחס לעניין כאל קרב בעל חשיבות כמעט לאומית.
"אנחנו שיחקנו את המשחק, אבל בסוף, במסיבת העיתונאים שנערכה לרגל סיום הפרשה, אחת העיתונאיות הבלגיות, שהיתה עוינת לאורך כל הדרך, שאלה: איפה הצדק? ואז עירית (קאהן) השיבה לה שמספיק עם הצביעות, ושמי שמחפש צדק היה צריך לתבוע את הפלנגות, שביצעו את המעשים לפני 20 שנה. היא כבר לא יכלה להחזיק בבטן. אבל פרט למקרה הזה, כלפי חוץ שיחקנו את המשחק, למרות שהיה ברור שהכול פוליטי".
ההבדל בין בלגיה להאג
עם התביעה בבלגיה ישראל התמודדה באופן ישיר. אתה סבור שהיא צריכה לשתף פעולה גם עם בית-הדין הבין-לאומי בהאג?
"יש אבחנה ברורה בין שני המוסדות. במקרה של בלגיה, לקחו חוק שנחקק במדינה ב-1993, ומישהו פשוט ניסה לנצל את זה. אנחנו לא היינו היחידים שנתבעו שם, היו מקרים נוספים, אבל מטבע הדברים אנחנו יותר מפורסמים.
"בית-הדין בהאג, לעומת זאת, הוקם כחלק מאידיאולוגיה אירופית. צריך לקוות שהתמימות, ולפעמים הצביעות, שהתגלו אצל מדינות מסוימות בעולם, לא יגרמו לכך שביתהדין הבין-לאומי יהפוך גם הוא למכשיר פוליטי".
ואיך מדינת ישראל צריכה להתייחס אליו?
"היועץ המשפטי לממשלה צודק לגמרי בטענתו שבית-הדין מזיק לנו".
ולא מעט בגלל הלחץ שלו, ישראל לא חתמה על האמנה המאשררת את חוקת בית-הדין ולא הצטרפה אליו.
"אבל גם אם לא חותמים על האמנה, זה עדיין לא מונע מבית-הדין לשפוט אותך, והמשמעויות יכולות להיות כבדות".
אז צריך להצטרף ולהתמודד מבפנים?
"קשה לקבוע, ואני לא רוצה להיכנס לזה. מדובר בעניין מורכב, שיש לו פנים לכאן ולכאן".
איך אתה מסביר את העוינות של התקשורת העולמית כלפי ישראל?
"הטענה המקובלת היא שקשה להעביר בתקשורת את המסרים של הצד הכובש. אני לא מסכים לכך שזו הסיבה. בכל-זאת, קרה משהו לפני שנה וחצי. הצד הכובש הציע שטיח אדום, והצד השני הציע מאבק. צריך להיזכר מי החליט לשים בצד את דרך המשא-ומתן ועבר לדרך של מאבק מזוין. לכן, לבוא ולהשתמש בתירוץ הזה של עם כובש, זה לא מספיק. "גם אם נניח שההצעות שלנו לא היו מספקות, מי שבסופו של דבר בחר לעבור למאבק מזוין זה הם ולא אנחנו. ולא מדובר במאבק דוגמת זה שהיה סביב מנהרת הכותל, נקודתי, למשך שבוע-שבועיים, כדי לאותת שאם לא ייענו להצעות, זה מה שיהיה. הם החליטו באופן מודע לנהל מלחמה. לכן התירוץ של כובש ונכבש הוא לא תירוץ מספיק טוב להסביר את העוינות כלפינו".
אז הנה שאלה פוליטית: נסיגה חד-צדדית תביא לפתרון?
"את דעותיי הפוליטיות אני משתדל לשמור לעצמי לאורך כל התקופה. גם בתקופת ברק וגם בתקופת שרון, התייחסתי לעניינים מקצועיים בלבד".
האטרקטיביות שלי
גלרט, 45, נשוי ואב לשלושה בנים, ממתין בזמן הקרוב ללידת בתו הרביעית. הוא שותף במשרד שהקים אביו, עורך-הדין מיכאל גלרט, לפני עשרות שנים. עד היום, בגילו המתקדם, מתייצב האב מדי יום במשרד בשעה חמש וחצי לפנות בוקר. השותף הנוסף במשרד הוא עורך-הדין גידי פרישטיק.
המשרד, המונה שמונה עורכי-דין, עוסק היום בשלושה תחומים עיקריים: משפט מסחרי, תביעות נזיקין ואיכות הסביבה. עורך-הדין גיורא אונגר מוביל את התחום העסקי, ופרישטיק את הנזיקין ואיכות הסביבה.
בזמנו, כעורך-דין עצמאי, האם התלבטת לפני שקיבלת על עצמך את תפקיד היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה?
"כשאתה מקבל תפקיד כזה, אתה מתחייב לשינוי באורח-החיים שלך. כמו שכאשר דובי ויסגלס נשאל איך עזב משרד משגשג לטובת תפקיד מנהל לשכת ראש הממשלה, הוא ענה, ובצדק, שיש דברים שאתה לא יכול לסרב להם. הוא קרא לזה 'צו שמונה'".
תיכף תגיד לי שזו שליחות לאומית.
"אני לא רוצה להיות יפה-נפש וצדקן. אני לא מתייחס לזה כאל 'צו שמונה', אבל אתה לא יכול לשבת בצד ולומר: אלה לא בסדר ואלה לא בסדר, כשיש לך הזדמנות לקחת חלק בעשייה".
העיסוק המשפטי-ציבורי הוא מבחינתך "תבלין" שאתה מוסיף לעבודה המשפטית היום-יומית?
"אני לא חושב שיש מקום לקרוא לזה תבלין. מדובר בדברים שיש להם חשיבות מסוימת. חייתי בלי זה קודם, ואני מניח שאני יכול להמשיך לחיות בלי עיסוק ציבורי גם בעתיד. אם כי, כאשר אתה מעורב בדברים בעלי חשיבות ציבורית, בוודאי שיש בזה עוד עניין".
ולשותפים לא מפריע שבגלל העניינים הציבוריים אתה לא נמצא הרבה במשרד?
"קודם-כול, אני יותר נמצא מאשר לא נמצא. שנית, אם כבר, אז אני מקדיש יותר זמן למילואים מאשר לעיסוקים הציבוריים (לאחרונה סיים גלרט קורס בכירים במילואים, שנמשך כחודש, ה' מ'). מעבר לכך, המשרד מעולם לא שקל רק שיקולים של שעות עבודה מול תשלום בגינן, אלא ניסה לעסוק גם בדברים שנראו בעיניו חשובים, ולא רק בתחום הציבורי".
כמה עורכי-דין היו במשרד כשעזבת אותו לטובת תפקיד היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה?
"המשרד מנה אז חמישה עורכי-דין".
והגידול מאז הוא בזכות הקרבה לצמרת?
"הגידול של המשרד לא נעשה יותר מהיר בעקבות התפקיד - אם כי אני לא רוצה להגיד שהאטתי את הגידול. אין ספק שזה לא מפחית מהאטרקטיביות שלי, שראשי ממשלה נותנים בי אמון. אבל המשרד הופיע לא מעט גם לפני שהתמניתי לתפקיד".
שום דבר נגד יעקובס
שרון מינה את גלרט לעמוד גם בראש הוועדה המייעצת לרשות החברות הממשלתיות, שבה יושבים גם עורכי-הדין יובל לוי וגבי כהן, וכן שמעון גל, לשעבר מנכ"ל נכסים מ.י וענבל, וכיום סמנכ"ל בנק אינווסטק.
למה בעצם צריך את הוועדה המייעצת?
"מנהל רשות החברות הוא מנכ"ל ללא דירקטוריון. את התפקיד הזה ממלאת הוועדה המייעצת. אני לא חושב שקיים איזשהו מנהל שאין לו דירקטוריון או ועד מנהל. אם הוועדה הזו לא היתה קיימת בחוק, היה צריך להמציא אותה".
מתוקף תפקידו, חבר גלרט גם בוועדה לאיתור מועמדים לתפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות, שמונתה אף היא על-ידי שרון. כ-70 מועמדים הגישו עד כה מועמדות, ובארון בחדרו של גלרט מצוי קלסר עב-כרס המרכז את קורות-החיים של עשרות המועמדים.
זה נראה כמו כאב-ראש לא קטן, שבוודאי כולל גם הרבה לחצים.
"כן, אבל לא נורא. הבעיה תהיה לקרוא את קורות-החיים של כולם".
אתה הובלת בזמנו את המאבק נגד המנהל הקודם של הרשות, ירון יעקובס.
"זו אגדה. האמת היא שכל הנושא של יעקובס צץ רק לאחר שעזבתי את משרד ראש הממשלה. האמירות האלה התחילו כשהוקמה הוועדה - אבל עובדה שלא היה עימות בין יעקובס לבין הוועדה. אנחנו הקפדנו בכבודו והוא הקפיד בכבודנו".
רווחי עישון
תביעת-הענק נגד דובק עשויה להעשיר את משרד גלרט-פרישטיק
משרדו של גלרט מייצג כיום את קופת-חולים מכבי ועשרות מעשנים שנפגעו מנזקי עישון סיגריות. בשבוע שעבר פורסם כי יצרנית הסיגריות דובק הציעה להתפשר עם המעשנים שנפגעו, ולשלם לכל אחד מהם סכומים שבין 22 אלף שקל ל-600 אלף שקל.
עשרות הנפגעים התובעים מייצגים אלפים רבים אחרים, והמשמעות היא שסכום הפיצוי יכול להגיע למאות רבות של מיליוני שקלים.
זה עשוי להותיר בבוא היום בידי משרד גלרט-פרישטיק שכר-טרחה בהיקף נכבד של מיליוני שקלים, אולי אף עשרות מיליונים.
גלרט ופרישטיק מדגישים כי ההסדר טרם אושר, וכי נושא שכר טרחתם ממילא אמור להיות מוכרע בידי שופט-עליון בדימוס. "המטרה הסופית שלנו היא להגיע להסדר מקיף, בדומה לזה שהגיעו אליו בארצות-הברית, שיקיף את כלל הנפגעים", אומר גלרט. "במצב הקיים היום, הלא-מעשנים מממנים את המעשנים. אנחנו חושבים שיש מקום שאת נזקי הבריאות לא יממן הציבור כולו, אלא ציבור המעשנים, עלידי העלאת מחיר הסיגריות.
"לגבי הנפגעים הבודדים, אנחנו בדעה שיש למצוא פתרון לכל מי שחלה כתוצאה מהעישון, והמימון לכך צריך לבוא מרווחי חברות הסיגריות ומהעלאת מחירי הסיגריות".
פרט לייצוג המעשנים, המשרד עוסק בעניינים רבים נוספים בעלי נופך ציבורי. בין היתר, הוא מייצג את תאגיד הביטוח אבנר, לקראת פירוקו, את עיריית אילת בנושא כלובי הדגים במפרץ אילת, ואת תושבי רמת-השרון בתביעה נגד תע"ש, בטענה לזיהום אקוויפר החוף.