רוני אלשייך / צילום: אמיר מאירי
לפני שאסביר את הכותרת, הנה הקדמה קצרה לכל המלעיזים, המפקפקים והמקללים: ראש הממשלה בנימין נתניהו עבר את הגבולות המוסריים והערכיים בתיק 1000, גבולות המצופים ממנהיג של מדינה. הוא לא הראשון וכנראה לא האחרון שחוצה את הגבולות. קדמו לו אהוד ברק, אהוד אולמרט, שמעון פרס ואפילו אריאל שרון. בכל מקרה, לא התקשורת תשפוט אותו או תקבע את אשמתו בחשדות הכבדים נגדו, היא לא תקבע אם הוא אשם או זכאי, מושחת או ישר, והיא לא תחליט אם מדובר ב"תיקים סגורים". רק בתי משפט יעשו זאת.
והערה נוספת: בכירי התקשורת בישראל טוענים שוב ושוב שנתניהו אובססיבי לתקשורת. הם בהחלט צודקים, אבל הם שוכחים את הצד השני של המשוואה - האובססיה של התקשורת, שלהם, כלפי נתניהו.
צריך לשים את זה על השולחן: ברוב כלי התקשורת המרכזיים בישראל בולטת מאוד הביביפוביה. מדובר בשנאה פתולוגית, יוקדת, רושפת, אוטומטית, אידיאולוגית, חסרת איזונים, חסרת אובייקטיביות, חסרת ענייניות וחסרת בלמים לכל מה שמייצג נתניהו.
השנאה הזאת עוברת דרך כל שרשרת הייצור - מהעורכים הבכירים, דרך העיתונאים הבכירים ועד העורכים והעיתונאים הזוטרים. וגרוע מכל: הם מהדהדים זה את זה לדעת, עושים זה לזה נעים בגב, מארחים זה את זה וחוסמים כמעט לחלוטין כל דעה אחרת מלבוא לידי ביטוי. זו בריונות בחסות ליברליזם.
ועכשיו לכותרת: את האמון במשטרת ישראל התחלתי לאבד במהלך השנה האחרונה. אובדן האמון הזה מייצג לא מעט מהאנשים בסקטור העסקי שאיתם אני משוחח, עד כמה שהמדגם הזה קטן ולא מייצג. הנה העובדות שהובילו לחוסר האמון הזה, וכל קורא ייקח את זה לאן שהוא רוצה.
יאיר לפיד וארנון מילצ'ן (1): כך חדרה הפוליטיקה למשטרה
מסמך ההמלצות שפרסמה המשטרה נגד נתניהו בתיק 1000 כלל סעיף על שוחד, שהתבסס בין היתר על העזרה כביכול של נתניהו בהארכת חוק מילצ'ן. לא נכתבה מילה וחצי מילה על יאיר לפיד ועל עדותו. איך התקשורת חשפה את שמו והפכה אותו לעד מפתח? היא דיבררה את המשטרה, ומי שתדרכה את כלי התקשורת בשיחת ועידה שמדובר בלפיד ובמדובר בעד מפתח והפכה אותו למעשה ללוחם דגול בשחיתות, היא לא אחרת מאשר מירב לפידות, תומכת לפיד נלהבת, דוברת האוצר בתקופתו ומי שחושבת שלפיד הוא הסיכוי לשינוי אמיתי ולסיכוי אמיתי לחיים שפויים בישראל. התיאורים והתדרוכים של לפידות לטובת לפיד ונגד נתניהו הם פוליטיזציה מסוכנת של החקירה והתערבות בוטה בה, אבל מי בדיוק יהפוך את זה לדיון ציבורי? כל אלה שאוכלים מכף ידה של המשטרה ושל לפידות במטח של הדלפות?
יאיר לפיד וארנון מילצ'ן (2): העדות המטרידה והחסינות בתקשורת
לפני כשבועיים הפניתי פה סדרת שאלות ליאיר לפיד על עדותו הדי מוזרה. חשבתי אז, ומאז המחשבה הזאת רק התחזקה, שמעל עדותו מתנוסס דגל שחור והיא מציגה אותו במערומיו. מאז הסתבך לפיד בגרסאות שונות על עדותו, בהתפתלויות ובשפע של אי-דיוקים. מעל לכול, בולטת החפיפניקיות של המשטרה בנושאים כלכליים וההסתמכות על עדות לא ממש אמינה. לפיד, כך פורסם, פנה לעזרת אגף התקציבים כדי לקבל חוות דעת על הארכת חוק מילצ'ן, אבל השאלה היא למה הוא לא הפנה את הבקשה לגורם הרלוונטי לעניין הארכת החוק - רשות המסים.
אם המשטרה הייתה עושה את עבודתה נאמנה, היא הייתה מבינה שמי שדחף-גישש ברשות המסים לטובת הארכת החוק היה לא אחר מאשר עו"ד פיני רובין, הרוח החיה מאחורי החוק המקורי. האינטרס של רובין ברור, הוא משרת את לקוחותיו, ובמקרה הזה הוא בסך הכול פעל למימוש אופציה להארכת החוק שהייתה מובנית בחוק המקורי. אלא שרשות המסים, והעומד בראשה משה אשר, התנגדו לכך, ואם המשטרה הייתה "חופרת" בעניין היא לא הייתה זקוקה בכלל לעדות המוזרה של לפיד.
מעבר לכך, החסינות (שלא לומר הליטופים) שמקבל לפיד בתקשורת, למרות עדותו המטרידה ושיתוף-הפעולה שהוא זכה לו במשטרה, היא אנטי-דמוקרטית. חדשות ערוץ 2 וערוץ 10 הם למעשה דואופול חזק מאוד (ערוץ 2 הוא הדומיננטי מביניהם), שללפיד יש מאחזים חזקים בו, משדרת העורכים ועד העיתונאים הבכירים. הם נותנים לו הנחות, הם מקיימים איתו קשרים מאוד צפופים ולעתים נראה שהם פשוט הפכו למשרד יחסי הציבור שלו. די אם נזכיר שעופר שלח, חבר כנסת ביש עתיד ומקורבו של לפיד, הגיש עם רביב דרוקר תוכנית בערוץ 10 ולפיד עצמו יצא מאולפני ערוץ 2 היישר לפוליטיקה. אין בכלל ספק: לפיד הוא אתרוג באולפני החדשות בטלוויזיה.
חשד להטבות לבזק (1): מיליארד שקל זה סתם מספר
הן המשטרה והן הפרקליטות, וכמובן התקשורת שניזונה מהן, חוזרות שוב ושוב על החשד שנתניהו העניק הטבות לבזק במיליארד שקל, כאילו זו אמת חקוקה בסלע. האומנם? אני מניח שכל כתבי המשטרה, הפרקליטות וכמובן הפוליטיקה, מעולם לא קראו את דוח המבקר על בזק, את דוחות בזק, למדו לעומק את רפורמת השוק הסיטונאי ובוודאי שלא נברו בעסקת בעלי העניין בין בזק ל-yes. הם פשוט מתווכים לציבור אמירות שיש למשטרה אינטרס לתווך אותן, בלי שום ספק בריא. מיליארד שקל הם אכן, פחות או יותר, היקפה הכולל של עסקת בעלי העניין, אבל כנראה איש לא שאל את עצמו איך היא בדיוק קשורה להטבה שהעניק כביכול נתניהו לבזק.
אכן, נתניהו כשר התקשורת חתם על האישור למיזוג בין בזק ל-yes, אישור שיש בו היגיון עסקי, כמו גם רשויות רגולטוריות אחרות שחתמו על האישור - רשות ההגבלים העסקיים ומועצת הכבלים והלוויין. אכן, לשאול אלוביץ במיוחד (וגם לבזק) היה אינטרס מאוד גדול לקדם את אישור המיזוג הזה בגלל המצוקה המימונית הגדולה של אלוביץ - וייתכן שהרצון הזה הלך רחוק מדי ביחסים עם משרד התקשורת.
אבל, וזה חשוב מאוד מכאן והלאה, עסקת בעלי העניין בין בזק ל-yes והיקפה הכולל לא היו תלויים כלל בנתניהו או בכל פוליטיקאי אחר. זו עסקה שמוגדרת פעולות בין בעלי המניות של בזק ו-yes, במיוחד של אלוביץ, שהיה לו כאמור עניין בה, ומכאן שמה - עסקת בעלי עניין. נתניהו לא היה מעורב בהיקף העסקה, לא בתמורה במזומן שהוסכם בה ולא בהתניות שנקבעו בה. רשות ניירות ערך חקרה את העסקה הזאת וכבר הגישה את המלצותיה לפרקליטות, ובראשן חשד ל"בישול" דוחות yes כדי שאלוביץ יקבל תוספת של 170 מיליון שקל לתמורת העסקה. אז לפחות לפי רשות ניירות ערך לא מדובר במיליארד שקל, אלא ב-170 מיליון שקל, אבל גם הם לא יכולים להיות קשורים בכלל לנתניהו. הרי איש לא חושד, לפחות בינתיים, שנתניהו אחראי ל"בישול" הדוחות של yes כדי להיטיב עם אלוביץ.
חשד להטבות לבזק (2): נתניהו היטיב? הוא גם פגע
במשטרה, בפרקליטות ובתקשורת נוצר הרושם שבתקופת נתניהו כשר התקשורת המשרד היטיב מאוד עם בזק. אני לא מתייחס כרגע לאופן שבו התדיינה בזק עם משרד התקשורת, לחצה עליו וכנראה שני הצדדים עיגלו פינות. אני מתייחס אך ורק לתוצאות הכלכליות של הרגולציה על בזק והשפעתן על הצרכנים. ראשית, בתקופתם של שרי התקשורת הקודמים - גלעד ארדן, משה כחלון, אריאל אטיאס, אברהם הירשזון ודליה איציק -הרגולציה על בזק הייתה הרבה יותר רכה ומי שיכול להעיד על כך הוא לא אחר מאשר אבי גבאי, לשעבר מנכ"ל בזק והיום מי שעומד בראש מפלגת המחנה הציוני. גבאי, במידה רבה, גם דאג שתהיה ותישמר רכה - בשביל זה הוא יצא מבזק עם כ-60 מיליון שקל בעלויות שכר.
משרד התקשורת בתקופת נתניהו-פילבר אכן קידם את ביטול ההפרדה המבנית בבזק ואת אישור המיזוג עם yes, אבל מי אמר שזה רע לתחרות ולצרכנים? במקביל, וכאחד התנאים, קודמה רפורמת השוק הסיטונאי, שליושבי האולפנים לא אומרת הרבה, אבל לצרכנים היא אומרת הרבה מאוד. שוב, בזק עשתה הכול כדי לעכב את הרפורמה, בדיוק כמו שהוט עשתה הכול כדי לעכב את הפריסה האוניברסלית שלה שחסכה לה מיליארד שקל.
אבל בסופו של דבר חייבים להתייחס גם לתוצאות: הרפורמה עובדת מצוין לטובת הצרכנים. הנה העובדות: יותר מחצי מיליון מיליון משקי בית רוכבים על התשתית של בזק באמצעות חברות אחרות ומקבלים אינטרנט זול יותר, תוך פגיעה בבזק; יותר מ-150 אלף מנויים יש לשירות הטלוויזיה של סלקום ויותר מ-50 אלף מנויים יש לשירות הטלוויזיה של פרטנר (השירותים הללו רוכבים על התשתית של בזק) - וכל זה במחירים נמוכים יותר לצרכנים. המיזמים של סלקום ופרטנר ובעקבותיהם המיזמים של yes והוט בעצמה, משקפים היטב את הגברת התחרות בשוק הטלוויזיה וגרמו לנטישה של עשרות אלפי מנויים בחברה, בבעלות בזק, שלכאורה נהנתה מהטבות. אז הנה, היא גם נפגעה ממדיניות נתניהו.
עדי המדינה: בלי מחקרים, בלי חשיפה והעוקץ של מיקי גנור
מה שווים עדי המדינה: בכל פעם שנחתם הסכם עד מדינה מתחיל הפסטיבל המשטרתי, יחד עם הפרקליטות: "רעידת אדמה", "דרמה", "שובר שוויון", "תיק סגור" - כל הביטויים הללו מעטרים את הכותרות, פרי עבודה של תדרוך משטרתי על חשיבות עדי המדינה למדינה ולחשיפת השחיתות בה, גם אם מלבינים את פשעיהם לצורך עדותם. ובכן, השבוע פנה פרופ' אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי שערי משפט, למשטרה בדרישה, על-פי חוק חופש המידע, לחשוף נתונים על מספר ההסכמים שנחתמו עם עדי מדינה. "בהיעדר נתונים כה בסיסיים", אמר פרופ' הכהן, "לא ייפלא גם שטרם נערך בישראל מחקר מקיף, שיטתי וממצה בדבר היקף התופעה לאורך שנים, והשלכותיה על ההליך הפלילי".
וזה אכן מפליא: זה שהמשטרה והפרקליטות אומרות שהחתימה הסיטונית עם עדי מדינה משרתת את המדינה ואת המלחמה בשחיתות, זה לא אומר שזה נכון. מעולם לא נעשה מחקר מקיף המצדיק את הטענות הללו, כדי שהציבור יבין מה המחיר ומה האפקטיביות שלהם.
עד עתה נראה כי מיקי גנור, ארי הרו, שלמה פילבר וניר חפץ מילטו את עצמם מאימת הדין (בחלקן, בעבירות שאינן קשורות כלל לחשדות נגד נתניהו) אבל ספק אם סיפקו עדויות "דרמטיות". נהפוך הוא: ככל שחולף הזמן נראה כי מיקי גנור ועורכי דינו, אלי זוהר ואילן סופר (מי שהוביל את ניר חפץ להסכם עד מדינה), "עקצו" את המשטרה והפרקליטות, כפי שכתבתי בעבר. מדובר גם בעוקץ כלכלי רחב-היקף.
גנור הסכים לשלם 10 מיליון שקל ולשבת שנה בכלא וכל ההנחות הללו תמורת סט חשדות מאוד כבדים; העביר כספי שוחד בתמורה למינויו כנציג מספנה גרמנית; קיים קשר שוחד במשך שנים עם עובדי מדינה בכירים ועוד. אילה חסון גם חשפה במקביל שגנור שימש במשך תקופה ארוכה כמעין ברוקר-מתווך הלוואות מבנקים אוסטריים, בין היתר לחברות ישראליות, וקיבל על התיווך הזה עמלות שמנות. כלומר, גנור ניהל במשך תקופה ארוכה עסקים גלובליים רחבי היקף וגלגל מאות מיליונים. פעילות כזאת מחייבת אותו, כאזרח שומר חוק, להגיש מדי שנה דוחות למס הכנסה על הכנסותיו ולשלם מס בגינן.
האם העבריין מיקי גנור שילם גם מסים כחוק - הן על הכנסותיו כנציג המספנה הגרמנית והן על הכנסותיו מפעילותו הענפה בחו"ל בתיווך בהלוואות ובעסקי נדל"ן? האם במסגרת עסקת עד המדינה איתו, שנחתמה די במהירות, הספיקה רשות המסים לבדוק את שומות העבר שלו? האם התבקשה בכלל לעשות זאת על-ידי הפרקליטות והאם עסקת עד המדינה עם גנור כוללת בכלל היבטי מס? על פניו נראה שגנור שילם 10 מיליון שקל ושלום על ישראל. דף חלק עם מס הכנסה, יהיו עבירות המס שלו גדולות ככל שיהיו.
משתלם? ודאי שמשתלם. ואחרי זה אנחנו עוד שומעים את עורך דינו, אילן סופר, מדבר (השבוע) גבוהה-גבוהה על טובת המדינה. טובת המדינה היא לבוא חשבון עם עבריין ששיחד עובדי מדינה, שהרוויח מהשוחד הזה די הרבה כסף והוא כנראה עבריין מס. ומה תרם גנור למדינה בעדותו? החשודים העיקריים בתיק הצוללות - אבריאל בר יוסף ואליעזר מרום (צ'ייני) - היו כאלה לפני עדותו ושאר הנחקרים בעקבות עדות גנור היו דגי רקק. אז אחרי פסטיבלי ה"רעידות האדמה" ופסטיבלי ה"דרמות" - זו נראית עקיצה מושלמת, שלמשטרה ולפרקליטות קשה להודות בה.
חשדות מנופחים (1): המקרים של ניר חפץ ושלמה פילבר
ניר חפץ נחשד בקבלת שוחד בפרשת וואלה-בזק, בהצעת שוחד לכאורה לשופטת הילה גרסטל ובשיבוש הליכי חקירה. בעקבות הסכם עד המדינה הוא לא נקנס, לא ייכנס לכלא ולא יינקטו נגדו שום מהלכים משפטיים - חפץ ייצא עם דף חלק לחלוטין. הוא נכנס למכונת הכביסה של עדי המדינה וייצא ממנה זך, לבן וטהור. שלמה פילבר, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת, נחשד בקבלת שוחד, שיבוש הליכי חקירה וכמו כן יוחסו לו חשדות נוספים כמו דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים ועבירות בניירות ערך. ממכונת הכביסה של עדי המדינה הוא ייצא כמעט נקי.
כל ההליכים נגד פילבר, בעקבות הסכם עד המדינה, יועברו למישור המשמעתי ולא הפלילי. נגד פילבר יוגש כתב אישום לבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה (שזה רחוק מאוד מאישום פלילי), הוא יודה בעבירות שיוחסו לו ויורחק מהשירות הציבורי. בתוך שבוע הפכו חשדות כבדים נגד השניים לפעוטים בדרך לחתימתם של הסכמי עד המדינה. יש שתי אפשרויות: או שהמשטרה נוהגת לנפח בלון של חשדות מדי יום או שחפץ ופילבר מסרו עדות כזו "דרמטית" עד שהלבנת החשדות נגדם שווה את זה.
אז ככה: המשטרה אכן נוהגת לנפח חשדות, בין אם לצרכים תקשורתיים ובין אם כדי ללחוץ על החשודים. לגבי המידע ה"דרמטי", עד עכשיו, לפחות לפי הפרסומים, חפץ ופילבר לא הפילו איש מהכיסא בעדותם.
חשדות מנופחים (2): תיק הילה גרסטל, חפץ ואלי קמיר
התיק הזה התחיל בכותרות מפוצצות בחסות המשטרה וייגמר כנראה בלא כלום. צריך בכלל להסביר עד כמה הניפוח של המשטרה בתיק הזה היה מופרך?
eli@globes.co.il