ריגוש

"ללילה יש את הקצב שלו, את החוקים שלו ואת האנשים שלו. בעבודה שלי מה שאני אוהבת זה את המוזיקה ואת ההשפעה המיידית שיש לה על אנשים באותו רגע, וכמובן את החופש של כל אחד להיות מי ומה שהוא רוצה להיות. ולגבי סף הריגוש - הרף עולה בכל דבר שאתה עושה המון שנים. אני עובדת בחיי הלילה כבר 25 שנה ועדיין מתרגשת כל פעם מחדש כשיש מסיבה טובה".

לא נרדמת תל אביב

"תל אביב היא אחת הערים הבודדות בעולם שבהן הכול קורה 24/7, יש אינסוף מועדונים, ברים ומסעדות ואפילו במקומות הקטנים יש דיג'ייז בכל לילה בשבוע. אני עובדת בעבודה שהיא הבילוי של רוב האנשים, כך שתמיד כיף לצאת אליה, לא משנה באיזו שעה. יש לי סיפוק מיידי עצום מעצם העובדה שאני משפיעה ברמה הפיזית והרגשית על הקהל ברגע שבו אני מנגנת והפידבק הוא מיידי, לטובה או לרעה".

נקודת קיצון

"לפני כמה שנים ניגנתי במסיבת הרחוב השנתית של פורים בכיכר המדינה מול 85 אלף איש, קשה לתאר את התחושה המופלאה הזאת ואת האנרגיות המטורפות שאירוע מהסוג הזה מייצר. גם לנגן במהלך ההיריון הייתה חוויה מדהימה במיוחד, זה היה יותר מעיף מכל הסמים בעולם".

סמים בעיר

"סמים תמיד היו ויהיו חלק מהחבילה כשמדובר במוזיקה. יש אירועים עם יותר סמים וכאלה עם פחות סמים. חוץ מהעובדה שהמוזיקה עצמה מעוררת במוח שלנו ייצור של כימיקלים מעוררים ומרגשים, אנשים תמיד מצאו לנכון לחזק את ההפרשות הטבעיות עם סמים. מאוד ברור שהסמים משפיעים על המוזיקה והמוזיקה על הסמים, וכך גם על המסיבות - כשהסמים משתנים גם האווירה במסיבות משתנה. וזה לא יותר קיצוני בישראל. ניגנתי במקומות אחרים בעולם שבהם צריכת הסמים וההתנהגות היא קיצונית בהרבה ממה שקורה בארץ".

גבוה

"מקווה מאוד שנקודת השיא שלי לא מאחוריי, אבל עד כה היו לא מעט שיאים כאלה, דוגמה אחת היא המידברן הראשון שבו ניגנתי סט של 13 שעות בערך, לא להרבה אנשים (כי כל המידברן היה אז פחות מ-3,000 איש), אבל מי שהיה שם זוכר את התחושות שלו שם עד היום, ומבחינתי זה שווה הכול".

נמוך

"נקודת השפל הייתה ללא ספק איזה פסטיבל קיקיוני של טראנס וטכנו שניגנתי בו לפני 5 שנים בערך, מפיקים שלא מבינים כלום באווירה, קהל ויחס לאמנים, אה, ומאז אני עדיין מחכה לתשלום, שכנראה לא יגיע".

גבולות

"מי שעושה יותר מדי סמים מאבד את הגבולות שלו, לא משנה באיזה מקצוע אתה עובד. תכלס אני לא רואה את זה הרבה מסביבי, אבל ראיתי את זה כמה פעמים מקרוב, וזה הכי מבאס שיש. אנשים פשוט מתהפכים ולא חוזרים לעצמם. אני מאמינה שמי שעובד בחיי הלילה באופן קבוע לא יכול לצרוך סמים בעבודה, כי הוא פשוט יצא מדעתו".

מונוגמיה

"כל אחד וחיי הרגש שלו, אני באופן אישי סופר מונגמית, חיה באושר עם בן זוגי ועם התינוקת שנולדה לנו לפני ארבעה חודשים וחצי. אני מאמינה שעדיף למי שעובד במקצוע הזה לחיות בזוגיות טובה, כי אחרת החיים האלה בודדים מאוד. כל הקטע בעבודה מהסוג הזה הוא שאת בהיי מטורף כשאת מנגנת, ואז, כשזה נגמר, את נשארת עם ריק כזה בבטן ובלב, שאם אין לך מישהו שאת אוהבת לחזור אליו בסוף הלילה, אפשר לאבד את השפיות מהבדידות שמגיעה ברגע שכיבית את המוזיקה והקהל התפזר לביתו".