הנכדים זוכרים
הנכדים זוכרים

הנכדים זוכרים

עובדי גלובס מנציחים את יקיריהם

ילדים שנולדים היום כמעט ולא יכירו ניצולי שואה, וסביר שלא ישמעו עדויות ממקור ראשון • במקום שבו הזיכרון הולך ומידלדל, חובה עלינו, דורות ההמשך, לזכור ולהזכיר • וכמי שנפלה בידיהם הזכות להיות חלק מפלטפורמה שמספרת סיפורים, אנו מחויבים למלאכת התיעוד ביתר שאת • פרויקט מיוחד - שנה רביעית ברציפות 

הניה גרינפלד / צילום: אוסף פרטי
הניה גרינפלד / צילום: אוסף פרטי
אסף גלעד עורך מדור טק האוקראיני הטוב שהציל את הניה

חייה של סבתי, הניה גרינפלד לבית שנפ, ניצלו אולי אלף פעמים במהלך מלחמת העולם השנייה. היא ידעה לספר על לפחות כמה מהם: הפעם שהיא הסתתרה מתחת לערימת תבואה במחסן של אביה בזמן אקציה שהתרחשה במרכז העיר ברודי בסתיו 1941; הפעם ההיא בה ברחו היא, שתי אחיותיה ואמה מהגטו לרחובות העיר, וחייל גרמני הסכים להניח להן לאחר ששיחדו אותו בשעון מזהב; הפעם שקבוצת בריונים החלה לשלוח ידיים אל האחיות, עד שאחד מהם שכנע את השאר לעצור; והפעם ההיא בה כיתה של חיילים גרמנים פסחה על הבונקר בו הסתתרו, ובמקום זאת מצאה את הבונקר השכן ושלפה ממנו את שוכניו אל גורלם המר.
הצג עוד

אבל הייתה עוד פעם אחת, מיוחדת לא פחות, בה אוקראיני שכונה על ידי סבתי ״רוצח״ משום שהסגיר יהודים רבים והיה בעל עמדות אנטישמיות, דאג להעניק מחסה דווקא להן - שלוש נערות ואימן חסרות הפחד. רק כמה חודשים לפני כן, הן שכלו את אבי המשפחה, יצחק שנפ, שנפטר מטיפוס בגטו ברודי. הוא לא היה מסוגל להשבית את עסקיו ולשבת בצריף העלוב אליו הועברו בפאתי העיר. הוא המשיך לעבור מבית לבית גם בגטו ולנסות את מזלו במכירת בדים, עד שנדבק במחלת הטיפוס ונפטר.

האם, סופיה, יצאה במסע רגלי הירואי יחד עם שלוש הבנות, בהן סבתי, אל עבר הכפרים. שם הן קיוו למצוא מארח שיסכים להסתיר אותן. הן קיוו לפגוש פולנים, שהחזיקו בעמדות פרו-רוסיות, ולא אוקראינים, שנטו לתמוך בגרמנים, לדבריה. בתחילה הן בילו לילות בין השיבולים של השדות המזהיבים של מחוז לבוב, אבל באוגוסט הגיע הקציר. הכתובת שזכרה הייתה של אותו אוקראיני, שביתו שכן אי שם בשרשרת הכפרים שבין ברודי לסאסוב, ולמרות שהביא למותם של יהודים אחרים, חב חוב גדול לאבי המשפחה שנהג לעזור לו. במובנים רבים, הקארמה הטובה של יצחק, אבי סבתי, שהיה איש עסקים ממולח אבל גם אדם עם לב רחב, הביאה רבים במחוז להגיש סיוע גם תחת סכנת חיים.

האוקראיני פתח להם את דלת ביתו, אך השביע אותן שזה יישאר הסוד שלהם. אפילו לאשתו לא סיפר על כך. הוא איפשר להן להתארח לילה אחד באסם התבואה, ועם אור ראשון הוביל אותן הרחק מביתו לחלקת חורש טבעי שאותה תיאר כבטוחה בעולם. זו הייתה חורשה צעירה שעמדה הרחק מכל דרך ומכל בית, ולכן סיפקה לאחיות ולאם הגנה טובה במשך חודשי הסתיו, עד השלג הראשון. במשך אותם חודשים, התגוררו הארבע תחת מחסה מאולתר שבנו משמיכות, פיסות בד, ועשב יבש שבודד אותן מהקור של הסתיו האוקראיני.

שם, בין ארבעה עצים צעירים ואוסף של שרכים, הסתתרו ארבע הנשים מפני הנאצים. המסתור היה יעיל, אך גם כזה שאיפשר להן להשקיף אל עבר הדרך החוצה את השדות - העגלות והולכי הרגל שחצו את המרחב והזכירו להן אפשרות של חיים אחרים. מדי לילה, האוקראיני הסתיר לחם, חלב או גוש חמאה ליד ביתו ואחת האחיות הייתה אוספת אותם. כשהימים הפכו לקרים יותר, הוא לקח את עגלתו והביא להן את בגדיהן שרוקנו מהבית ונשלחו לאזרח פולני, עוד אדם שחב חוב של חיים לאבא יצחק.

על הן דיברו כל הזמן הזה? לא דיברו, לחשו, הייתה אומרת סבתא. האם לא הוציאה מילה, בעוד שהילדות היו מתלוננות: ״הלוואי שייקחו אותנו כמו כל היהודים, אנחנו יותר טובים מהם? רק שיגיע כבר הסוף״. בשלג הראשון הן עזבו את המסתור ובמפגש גורלי, שכאילו נכתב מראש על ידי עושה הניסים, פגשו את האח של האם, שהוביל אותן אל הבונקר בו הסתתרו רוב חבריהן מעיר הולדתן סאסוב, כמעט עד סוף המלחמה.

אז מי היה אותו אוקראיני אנטישמי שהציל את סבתי ואחיותיה? נציגה של יד ושם שצילמה את עדות סבתי העזה לשאול. אלא שהיא לא זכרה יותר משם משפחה: פישצ'וק, אדם שמעולם לא טרחנו לאתר. צאצאיו אולי היגרו לקייב, ואולי מצאו את גורלם בברית המועצות שלאחר המלחמה. אולי הם נלחמים כעת על עצמאותה של המדינה, ואולי הם מארחים פליטים מחבל דונבס בביתם שסמוך ללבוב.

לאותו פישצ'וק היה תפקיד חשוב בהצלת חייהן של ארבע נשים שעלו בחלוף הימים לישראל. הוא היה אחד מאותם עשרות אנשים ועוד אלפי מצבים שבזכותם נשארה סבתי בחיים. הוא היה האוקראיני הטוב שלנו.הסתר

הנכדים זוכרים | כל הזכויות שמורות לגלובס