ישראל 2048
סטודנטים לרפואה בשיבא. מוסדות הלימוד לא עומדים בקצב השינויים / צילום: יחידת צילום שיבא

"הדבר העיקרי שרופאי העתיד יצטרכו ללמוד: הם לא אלוהים"

סטודנטים לרפואה בשיבא. מוסדות הלימוד לא עומדים בקצב השינויים / צילום: יחידת צילום שיבא
מה ילמדו הסטודנטים לרפואה של העתיד? לעשות אינטגרציה למידע ולא לשנן; להיות אנושיים וקשובים, לא רק מבריקים; ללמוד איך עובדים בצוות ובקהילה; ולהתאים את הרפואה למאפיינים הייחודיים של המטופל, כמו מגדר ומוצא ● "גדול הרופאים אי פעם, הרמב"ם, היה הומניסט גדול. אנחנו חוזרים לשם" ● ישראל 2048
12.05.2019 | אנדרה טבקוף

אנשים שרצו להיות רופאים בימי הביניים, לפני כ-1,000 שנה, היו צריכים לענות על כמה קריטריונים בסיסיים: להיות בעלי כרומוזום Y (כלומר, להיות גברים), לדעת קרוא וכתוב ולהיות בעלי ממון. אם סימנו "וי" על שלושתם, יכלו ללמוד רפואה באוניברסיטה.

בתקופה ההיא הסטודנטים התמחו ברפואה יוונית קלאסית, ולמדו על ליחות (מרה שחורה, מרה אדומה), על האיזונים ביניהן ועל אסטרולוגיה, ושיננו הרבה כתבי קודש. אנשים שרצו להיות מנתחים, חבורה שלא ממש נתפסה כ"רופאים", היו הולכים להתלמד אצל הספר השכונתי ועל הדרך אולי לומדים גם רפואת שיניים. במאות השנים האחרונות תפסו לימודי המדעים את מקום לימודי האסטרולוגיה בתוכניות ההכשרה של הרופאים.

קצב השינויים בעולמות הטכנולוגיה, המדע והרפואה מחייב גם היום קפיצה תודעתית בתוכנית ההכשרה של רופאים, ולא בטוח שמוסדות ההשכלה הגבוהה עומדים בקצב.

למעשה, המבנה של לימודי הרפואה בישראל כמעט לא השתנה לאורך השנים. המסלול הסטנדרטי כולל שלוש שנות לימודי תואר ראשון במקצועות הבסיס לרפואה: פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, אנטומיה ופיזיולוגיה. לאחריהן, הסטודנטים ממשיכים לעוד שלוש שנות לימודים קליניים, ולבסוף לעוד שנת סטאז', שבמהלכה הם מתנסים בעבודה במגוון מחלקות.


בשנים האחרונות התפתחו מסלולים נוספים שמאפשרים לסטודנטים מתחומים אחרים לעבור ללימודי רפואה ולהשלים אותם במסלול ארבע־שנתי. הפקולטה לרפואה בצפת מציעה גם מסלול "תלת-שנתי" לרופאים שסיימו בהצלחה שלוש שנות לימודים בפקולטה מוכרת לרפואה בחו"ל.

בישראל מתקבלים מדי שנה כ-750 סטודנטים ללימודי רפואה, בחמישה בתי ספר: האוניברסיטה העברית בירושלים; אוניברסיטת תל אביב; אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; הטכניון בחיפה והפקולטה לרפואה בצפת של אוניברסיטת בר-אילן. באחרונה, אחרי מחלוקות רבות, אושרה גם הקמתו של בית הספר לרפואה באריאל.

פרופ' ארנון אפק, המשנה למנהל בית החולים שיבא ולשעבר מנכ"ל משרד הבריאות, סבור שמסלול הלימודים וההכשרה של רופאים לא עומד בקצב השינויים "ובצורך שלנו להכשיר את הדור הבא ולא את הדור שהיה של הרופאים". השינויים אכן נכנסים, אבל הקצב שלהם רק ילך ויגבר.

מעבר לתוכן, בישראל צריך לדבר גם על מספרים. בשנים האחרונות הוכפל מספר הסטודנטים לרפואה בישראל, מתוך כוונה ברורה להגדיל את מספר הרופאים המוכשרים בארץ, דבר שאכן התרחש. מספר מקבלי הרישיון שלמדו רפואה כאן גדל מכ-320 ב-2008 לכ-630 כיום (לצד עוד כ-1,000 רופאים שהוכשרו בחו"ל). סך הכול 750 סטודנטים מתחילים ללמוד רפואה מדי שנה, מספר שצפוי לגדול עוד בשנים הקרובות.

רק מעצם העובדה שהמספרים גדלו, לצד שינויים טכנולוגיים מואצים שעוברים על עולמות הרפואה והביוטק, תוכניות הלימוד בישראל מתעדכנות ומשתנות. אבל זו רק ההתחלה. בעתיד רופאים כבר יידרשו פחות לאבחן, ויותר לעשות אינטגרציות של מידע. בכך הם יוכלו לחזור אט אט לתפקידם המקורי בהיסטוריה: להיות מקור לתמיכה, הכוונה ואנושיות בחייהם של מטופלים.

"גדול הרופאים בכל הזמנים הוא הרמב"ם, שהיה הומניסט גדול", אומר אפק, "המהפכה המדעית של המאות ה-19 וה-20 במאה שעברה מחקה קצת את החוכמה הזאת, ועכשיו אולי נשוב אליה".

האתגר הבא: איך מתרגלים אנושיות?


"פעם, כשהייתי סטודנט צעיר בחו"ל, הפרופסורים שלימדו בפקולטה היו בעינינו אלוהים. אבל הימים האלה מאחורינו", מספר פרופ' קרל סקורצקי, דיקן הפקולטה לרפואה בצפת, השייכת לאוניברסיטת בר אילן. היום גם הרופאים וגם הסטודנטים יותר צנועים ומבינים שיש גבול להבנה שלהם. זה גם אחד המסרים שאנחנו מעבירים כיום לסטודנטים: אתם לא אלוהים. מעבר לכך", ממשיך סקורצקי, "הסטודנטים צריכים לאתגר את המרצים שלהם עם שאלות, כפי שהמטופלים שלהם יעשו מולם בעתיד".

סקורצקי גם מדבר על מעבר מלימוד של ידע ללימוד של מיומנויות. "אם עד לפני כמה עשורים חשבנו שאפשר להעביר חבילת מידע כוללת, שמכילה את כל מה שסטודנט צריך כדי להיות רופא, בשנים האחרונות כבר מבינים שאין דבר כזה. כמות הידע היא מעל ליכולתו של אדם להכיל.

"לכן התפקיד של הרופאים העתידיים יהיה לסנן ידע ולייעץ למטופלים על בסיסו. המטופלים יכולים להביא המון מקורות מידע בעצמם. דווקא מהפכת המידע והטכנולוגיה שעוד צפויה לנו תוכל לפנות יותר זמן לרופא כדי להיקבר פחות תחת ניירות וביורוקרטיה, ולתת יותר יחס".

פרופ’ קרל סקורצקי / צילום: דוברות אוניברסיטת בר אילן

"המוקד של הרפואה תמיד היה האבחון", אומר אפק. "אבל בעתיד, ככל שייכנסו לרפואה יותר כלים של בינה מלאכותית ותוכנות, נראה כי האספקטים האלה של המקצוע יעברו למחשב, והרופאים יחזרו לעבר, לזמנים שבהם הרופא היה לפני הכול איש של אנשים".

אז איך מתרגלים אנושיות? סקורצקי מדגים: "בהתנסויות שעוברים הסטודנטים בבית החולים, אנחנו מבקשים מאחד מהם לסייע לצוות לשחרר מטופל, שקיבל מכתב שחרור שהוא לא מבין ממנו כלום. כתוב מבחינתו בסינית. בשלב ראשון הסטודנט צריך לדאוג שהמטופל ומשפחתו מבינים מה כתוב בו. אחר כך, הוא גם צריך ללכת לבית המטופל ולבדוק שהוא אכן מבצע את ההנחיות שקיבל, שיש המשכיות לטיפול. כך הרופאים לעתיד מבינים שלדאוג למטופל זה דבר שיש לו רצף, דבר שמצריך סבלנות ואנושיות".

תרגול האנושיות מתבטא גם בתכנים. "אנחנו מכניסים לתוכניות הלימודים קורסים ממדעי החברה והרוח, למשל קורס ב'תורת האדם', שמעבירה מרצה לפילוסופיה ואתיקה. יש חטיבת לימודים שלמה שנקראת 'מדעי הרוח-רפואה'. זה משהו שלא היה בעבר".

האם כבר היום הדגש בפקולטות הוא על טכנולוגיה וכריית מידע, ופחות על שינון מחלות? לדברי הרופאה הצעירה ד"ר יסמין פרהדיאן, ההפך הוא הנכון. היא סיימה את לימודיה באוניברסיטת תל אביב ב-2018. "נניח שרופא רואה תינוק עם אוזניים נמוכות ואנמיה. הוא יכול להקליד את המאפיינים במאגרי מידע, ולהבין באמצעות הפנוטיפים (הביטוי של הגנים) את המחלות הגנטיות שעשויות להתאים לתינוק וכדאי לבדוק. אנחנו למדנו הפוך: קודם לזהות את התסמונת. לא בטוח שזה נכון".

ד"ר יסמין פרהדיאן / צילום פרטי
 ד"ר יסמין פרהדיאן / צילום פרטי

משרד הבריאות פועל בשנים האחרונות לכך שרופאים יעברו יותר התמחויות ברפואה בקהילה, כלומר בקופות החולים. מדובר בהתמחויות שבעתיד ניתן יהיה להשלים באופן מלא או חלקי בקהילה, כמו משפחה, ילדים, נשים, עור, אף אוזן גרון ואורתופדיה. גם לימודי הרפואה הפכו מוטים יותר לכיוון הזה, שרק יתעצם בעתיד. "כשאני למדתי, עיקר הלימודים היו בבתי חולים. כיום המגמה היא לעבור ללמד היכן שעיקר הרופאים יעבדו בעתיד. בחוץ, בקהילה", מסביר סקורצקי.

לימודי הרפואה בעתיד יהיו הוליסטיים יותר, גם במובן זה שיעניקו לרופאים ידע מסוים על רפואה משלימה, שהיא כיום כלי שמטופלים רבים משתמשים בו. לפי סקורצקי, "רופאים צריכים להיות מודעים לאפשרויות האלה, כדי שהתקשורת מול המטופלים תהיה יותר טובה. הם צריכים להכיר את תופעות הלוואי ואת המטען שהמטופלים עשויים להביא איתם בהקשר הזה".

הניסוי האירופי לא יעזור לאישה מאפריקה

ב-20 השנים האחרונות התרחש מפץ נוסף בעולם הרפואה, עם ההבנה שרופאים צריכים לטפל אחרת בגברים ובנשים, בגלל הבדלים ביולוגיים אינהרנטיים שמבחינים ביניהם; תחום המכונה "רפואה מגדרית". ההבנה הזו חלחלה למקצוע ברחבי העולם, יחד עם ההתעצבות שלו כמקצוע נשי בעיקרו. בישראל (ובמדינות רבות בעולם), כמחצית ויותר מכלל הרופאים הם רופאות.

"ניסויים קליניים נעשו בעבר בעיקר על גברים, והתפיסה הייתה שאפשר לטפל בנשים ובגברים באותו האופן, כי התגובה לתרופות היא זהה. כיום מבינים שזה פשוט לא נכון", אומר סקורצקי.

דוגמאות לנחיצות בהבנה ברפואה מגדרית לא חסרות. למשל, בעבר נרשם כדור השינה אמביאן לנשים במינון זהה לזה של גברים, אף שהמינון המתאים להן הוא חצי כדור. הסיבה לכך היא שאצל נשים החומרים הפעילים בכדור מתפרקים לאט יותר, והן נטו לקום בבוקר כשחומר ההרדמה עדיין בדמן. "נשים יצאו לכביש רדומות ונהגו במצב מסוכן", אומר פרופ' מרק גלזרמן, יו"ר ומייסד החברה הישראלית לרפואה מודעת מין ומגדר ורופא נשים בהכשרתו.

גלזרמן והחברה לרפואה מודעת מין ומגדר הכניסו בפעם הראשונה את התחום לתוכנית הלימודים של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. זה קרה בשנה שעברה. המשמעות היא שבכל אחד מתחומי הרפואה הנלמדים בפקולטה, נכללת גם התייחסות לרפואה מגדרית. תוכניות דומות קיימות באוסטרליה, גרמניה, איטליה, ארה"ב ויפן.

"עדיין לא ברור אם בטווח הארוך תילמד רפואה מגדרית כדיסציפלינה בפני עצמה, כהתמחות-על, או ביחס לכל תחום ותחום ברפואה", אומרת פרהדיאן, שהיא גם ראשת המשמרת הצעירה של החברה הישראלית לרפואה מודעת מין ומגדר. "אנחנו מאמינים שהדרך השנייה נכונה יותר, ולכן זה מה שמיושם כעת. אנחנו מקבלים פניות מסטודנטים לרפואה באוניברסיטאות נוספות, כמו תל אביב והעברית, שרוצים שגם אצלם ילמדו רפואה מגדרית, ואנחנו מתכוונים בשלב ראשון להעביר שם הרצאות בנושא. סטודנטים אומרים לנו: 'ביום-יום נשכיל הרבה יותר מלהבין איך גוף האישה פועל ומגיב באופן שונה מגוף הגבר, מללמוד עוד קורס בכימיה אורגנית".

הרפואה המגדרית היא רק היבט אחד של הרפואה המותאמת אישית - רפואה שמתפתחת כיום בקצב מואץ, ומדברת על כך שהרפואה צריכה להתאים את עצמה לאדם הספציפי, על המאפיינים הייחודיים לו. "אם הניסוי היה על אלפי אירופים אבל לפנינו אישה מאפריקה, אז האפקטיביות מוגבלת", אומר סקורצקי.

ללמוד באמצעות עריכת סימולציה

"מעולם לא לימדו אותי לבשר בשורה רעה לחולה, להודות בטעות או כיצד להוריד את רמת האלימות בבתי חולים", אומר אפק. "את כל המיומנויות האלה ניתן ללמד ואפילו לבחון".

את תחום הסימולציה הביא ופיתח בשיבא פרופ' אמיתי זיו, מנהל בית החולים השיקומי, שלא במקרה הוא יוצא חיל האוויר. זיו הקים את מס"ר - המרכז הארצי לסימולציה רפואית; מערכת המאפשרת לתלמידים ללמוד גם מיומנויות קליניות וגם מיומנויות תקשורת ברפואה.

מה הן בדיוק הסימולציות שעוברים הסטודנטים (שהן אגב מצולמות ומוקרנות אחר כך בפני הסטודנטים והמרצים)? יש סימולציות שמדמות מצבים שהרופאים עלולים להיתקל בהם בעתיד, למשל עמידה מול שחקנים שמגלמים מטופלים כועסים או חולים סופניים. לצדן, הרופאים מתנסים גם בסימולציות מול בובות, המאפשרות לרופאים להתנסות בתהליכים קליניים, כמו החיאה. המטרה היא שהסטודנטים לא יצטרכו להתנסות בפרוצדורה הראשונה שלהם על אנשים אמיתיים.

ככל שהרפואה כולה מתפתחת, כך יש יותר צורך בעבודה משותפת של רופאים עם שאר אנשי מקצועות הרפואה - מאחיות ופיזיותרפיסטים ועד דיאטנים, עובדים סוציאליים וקלינאי תקשורת. "המצב שבו כל אנשי המקצוע האלה נפגשים בפעם הראשונה במחלקה הוא לא סביר", אומר אפק, "ולכן רצוי שחלק מההכשרה יהיה משותף, שהסטודנטים משלל מקצועות הרפואה יעבדו יחד. יש קורסים משותפים, אבל מעט מדי. כדי לשתף פעולה בעתיד כמו שצריך, כל אחד מבעלי המקצוע יצטרך לדעת לקבל את היתרונות והחסרונות של כל אחד מבעלי המקצוע".

רופא טוב לא חייב שיהיה לו 750 בפסיכומטרי

בגלל הביקוש הגבוה ללימודי רפואה, מהגבוהים ביותר באקדמיה בישראל, תנאי הקבלה הנדרשים מהמועמדים הם אסטרונומיים: פסיכומטרי של לפחות 740, לצד ציוני בגרות גבוהים ומעבר של מבחני מיון נוספים באוניברסיטאות.

אלא שבכירי מערכת הבריאות מטילים ספק בכך שכלי המיון האלה מסננים בהכרח את הרופאים הפוטנציאלים הטובים ביותר מבין כל המועמדים.
"האם באמת צריך 750 בפסיכומטרי? לא", חורץ פרופ' ארנון אפק. "אפשר להיות רופא מעולה גם עם ציון של 680 בלבד, רחמנא ליצלן. אין ספק ששיטות המיון של בתי הספר לרפואה יצטרכו להשתנות.

פרופ' ארנון אפק / צילום: אוריה תדמור
 פרופ' ארנון אפק / צילום: אוריה תדמור

"קודם כול נצטרך לבדוק יכולות אנושיות, ומי שיצטיין שם - נבדוק אותו גם בפרמטרים של יכולות אינטלקטואליות".

פרופ' אורנה בלונדהיים, מנהלת בית חולים העמק בעפולה, מטילה ספק גם באופן שבו נעשים ראיונות הקבלה כיום. "השאלה היא מי מקיים את הראיונות האלה. אם זה רופא מהשטח, שאין לו שום ניסיון והכשרה באיך מראיינים, זה לא בהכרח מספיק טוב.

"כשאני מסתכלת על המראיינים, לא הייתי רוצה שחלק מהם יבחר את דור העתיד. על בסיס ראיון של רבע שעה קשה מאוד לדעת מי מתאים להיות רופא. היום יש קורסי הכנה גם לזה, כך שהריאיון מאבד מהערך שלו".

כתבות נוספות:
בריאות דיגיטלית / צילום: Shutterstock

מה מונע ממגזר הבריאות הדיגיטלית של ישראל להפוך לסייבר הבא

גלי וינרב

קשישה ומטפלת  / צילום: שלומי יוסף

מספר הקשישים יוכפל בתוך 15 שנה. האם אנחנו מוכנים לכך?

משה בר סימן טוב

הרשמו לניוזלטר ישראל 2048
נרשמת בהצלחה לניוזלטר