חוק מכר דירות, או בשמו הנרדף — חוק המכר, הוא חוק שנולד כדי להגן על רוכשי הדירות ועל כספים שמשלם רוכש דירה חדשה מקבלן עוד לפני שהדירה נמסרה לידיו. אחרי קריסת חברת הבנייה חפציבה ב-2007 שונה החוק וקבע הגנות משמעותיות יותר על רוכשי דירות מההגנות שהופיעו בו עד אז. החוק המקורי נחקק עוד בשנות ה-70 (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) והעילה לחקיקה הייתה העובדה כי במקרה של פשיטת רגל של קבלן במהלך הבנייה, הכספים שכבר שילם הרוכש לא היו מוגנים ולא הייתה לו עדיפות על פני נושים גדולים וחזקים ממנו. החוק המקורי לא קבע מה הסכום שקבלן יכול לדרוש מהרוכש לפני מסירת הדירה, כל עוד לא הבטיח את הזכויות של הרוכש בנכס או את כספו. כאמור, לאחר קריסת חברת חפציבה ב-2007, במסגרתה נותרו לא מעט רוכשי דירות ללא דירה ולאחר ששילמו לעתים סכומי כסף משמעותיים, אושר תיקון לחוק. התיקון כלל כמה דגשים חדשים ובהם: חובת יידוע הרוכש על זכויותיו; הגברת ההגנה על כספי הרוכשים; מינוי בעל תפקיד ממשלתי האחראי להוראות החוק וזמין לפניות הציבור ולתלונותיו; החמרת סנקציות על קבלנים וגם על בנקים שלא יפעלו כשורה, בהן סנקציות פליליות. התיקון לחוק קבע עוד כי לקבלן אסור לגבות מרוכש דירה יותר מ-7% ממחיר הדירה לפני שהבטיח את כספי הרוכש באחת הדרכים האלו: ערבות בנקאית, ביטוח בחברת ביטוח או בקרן לביטוח הדדי, שעבוד הדירה או חלק יחסי מהקרקע במשכנתא ראשונה, רישום הערת אזהרה, העברת בעלות או זכות אחרת בדירה או בחלק יחסי של הקרקע שעליה היא נבנית. עוד נקודה חשובה בנושא זה היא העובדה שהתיקון לחוק גם קבע מגבלה לבנקים, והם חייבים להנפיק שוברי תשלום לרוכשי הדירות ואינם מורשים לקבל תשלום במזומן שאינו דרך השוברים.