גירושין / צילומים: גלובס tv
לפני כחודש ימים סקרנו כאן החלטה חריגה, שיצאה תחת ידיו של שופט בית המשפט לענייני משפחה, נחשון פישר, ושבה הוא חייב אישה להשיב לבעלה כ-100 אלף שקל, אותם הוא שילם לה בגין מזונות ילדיהם הקטינים.
כך עשה פישר נוכח זאת שמאז שהוא קבע את המזונות הזמניים, לא עלה בידי האישה להוכיח את זכותה לתשלום סכום מזונות כה גבוה, והוא הפחית אותם. ההשבה היא בגין החלת סכום המזונות החדש באופן רטרואקטיבי.
מדובר בבני זוג שנישאו בשנת 2000, התגרשו בשנת 2012, ולהם 3 בנות קטינות. בהחלטה שיצאה תחת ידו בתחילת ההליכים, בשנת 2012, חייב פישר את הבעל לשלם לאישה, בגין מזונות הילדות, סך כולל של כ-10,000 שקל. כך הוא עשה, בין היתר, על סמך טענות האישה, שלפיהן הבעל משתכר מעל 50 אלף שקל לחודש.
לאחר שמיעת הוכחות והצגת ראיות, ולאחר שערעור על פסק דינו, בו הוא חייב את הבעל במזונות בסך 3,000 שקל בלבד, התקבל והתיק הוחזר אליו לשם בדיקה מחודשת שלו, ראה פישר להעמיד את סכום המזונות הזמניים, בינתיים, על סך של כ-5,000 שקל.
הוא לא הסתפק בכך והוסיף וקבע כי סכום זה יחול רטרואקטיבית ממועד הגשת התביעה, דבר שהוביל לכך שהיה על האישה להשיב לבעל את הסכום הגבוה, כ-100 אלף שקל.
פישר לא התעלם מן ההלכה, שלפיה אישה תחויב להשיב את ההפרש בין דמי המזונות הזמניים לבין אלה שייקבעו לבסוף, רק במקרים חריגים, וכאשר מובטח כי לא יהיה בכך כדי לפגוע ברווחת הקטינים. הוא קבע כי משבינתיים זכתה האישה במחצית הזכויות במגרש בהרצליה פיתוח, הוטב מצבה הכלכלי, ובהשבה לא יהיה כדי לפגוע ברווחת הקטינות.
ברשימה שפרסמנו כאן ושבה סקרנו את ההחלטה (17.11.15), תמהנו הכיצד זה ראה פישר קשר מיידי בין קבלת הזכויות במגרש לבין הביטחון שההשבה לא תפגע ברווחתן של הקטינות. גרסנו כי ניתן לשער שהאישה לא שמרה תחת ידה את סכום ההפרש, ושאלנו אם עתה היא אמורה למהר ולמכור את זכויותיה במגרש, שמא ליטול הלוואה מובטחת במשכנתא על זכויות אלה.
שאלנו אם החלטתו של פישר לא נבעה ממורת-רוחו על כך שהאישה הביאה בפניו טענות מוגזמות ומופרכות, שבסופו של דבר לא הוכחו על-ידיה, בבחינת "אימהות אכלו בוסר ושיני בנות תקהינה".
והנה, לא חלף חודש ימים - והחלטתו של פישר בוטלה על-ידי בית המשפט המחוזי מרכז, והאישה לא תהיה חייבת להשיב לבעל את הסכום האמור.
בפסק הדין בערעור קיבלה השופטת ורדה פלאוט את הערעור על החלטה זו ועל ההחלטה להפחית את סכום המזונות הזמניים ולהעמידו על כ-5,000 שקל בלבד.
היא לא ראתה עין בעין עם פישר את העובדה שהאישה (שיוצגה בידי עו"ד מיכל מוזס) לא הוכיחה את צורכי הקטינות ואת השתכרותו של הבעל או את פוטנציאל ההשתכרות שלו.
"קשה לקבל קביעה זו, קבעה פלאוט, "שעה שערכאת הערעור קבעה בפסק דינה כי התרשמותו של בית המשפט קמא הייתה שגויה, כי נמצאו בחשבונותיו כספים רבים, כי המגרש הרשום על שמו שייך לו (ולא לאביו), וכי הכנסותיו עולות מדי שנה".
פלאוט קבעה כי דווקא טענותיו של הבעל (שיוצג בידי עו"ד מיכל טרמצ'י) נמצאו כלא נכונות ונדחו אחת לאחת. "משהטעם להחלטה נמצא כשגוי, הרי שההחלטה שגויה, ולא היה מקום להפחתת המזונות", קבעה.
משאלה היו פני הדברים, לא היה צורך אמיתי לדון בהחלטה בדבר השבת ההפרש מן האישה אל הבעל. שהרי ככל שהפחתת המזונות הזמניים בוטלה, לא נוצר כל הפרש שכזה. ובכל זאת, השופטת פלאוט ראתה צורך לדון גם בכך, ולו עקב חשיבות הסוגייה ורגישותה.
"הלכה היא כי ככלל, אין מורים על השבת מזונות שנאכלו, וההנחה היא כי החלטה מסוג זה יש בה כדי לפגוע בקטינים", שבה ואזכרה. לדידה, בהחלטה בדבר הענקתן לאישה של מחצית מן הזכויות במגרש שהרצליה פיתוח לא היה כדי להצדיק מסקנה אחרת.
"ראשית, כידוע לא ניתן לייצר אוכל ממגרש", התריסה פלאוט והוסיפה: "עצם קביעת הזכויות לא מכניס נכון לעתה ולו גם אגורה אחת לכיסה של המבקשת".
ועוד קבעה: "שנית, גם אם התעשרה המבקשת באופן מיידי מפסק הדין הקובע שיש לה זכויות במחצית המגרש - הרי שהמשיב התעשר באופן דומה, שהרי קודם לכן טען כי המגרש שייך לאביו. אם כך, מדוע לא נחשב את יכולתו הכלכלית כגבוהה יותר בהתאמה?!".
פלאוט ביטלה את החלטתיו של פישר, החזירה את דמי המזונות הזמניים שעל הבעל לשלם לאישה לסכום המקורי, כ-10,000 שקל בחודש, וביטלה את חובתה של האישה להשיב לידיו סכום כלשהו. היא גם חייבה את הבעל לשלם לאישה את הוצאות הערעור בסך 10,000 שקל (רמ"ש 18900-12-15; 13149-04-15).