אחת התביעות הנפוצות בהליכי גירושים היא תביעת מזונות הילדים. האישה (בדרך-כלל) תובעת שבעלה, עמו היא מצויה בסכסוך חריף, ישלם לה דמי מזונות למימון חלק מהוצאות ילדיהם הקטינים. אלא שהליכים שכאלה אורכים זמן לא מועט. ומה יהיה בינתיים? כיצד תממן האישה את הוצאות הילדים עד שבית המשפט יוציא תחת ידיו פסק דין בתביעת המזונות?
הפתרון למצב בעייתי זה הוא בדמות סמכותו של בית המשפט לפסוק לידי האישה מזונות זמניים. בהליך מקוצר, המתנהל בתחילת הדרך, מסתמך בית המשפט על טענות הצדדים, עדיין ללא ניהול דיון הוכחות, ומנסה להעריך, בצורה מדויקת ככל האפשר, כמה משתכר הבעל, לאיזו רמת חיים הורגלה המשפחה ומה עלות צורכיהם של הקטינים.
שיעורם של דמי המזונות הזמניים הנפסקים לאחר הליך ראשוני שכזה אינו בהכרח שיעורם של דמי המזונות הקבועים שייפסקו לאחר שינוהל הליך משפטי ראוי, לאחר שיישמעו הוכחות, יובאו ראיות, ובית המשפט יהיה מצויד ביותר כלים לפסיקת דמי המזונות.
לפעמים דמי המזונות הקבועים גבוהים יותר מדמי המזונות הזמניים שנפסקו, ולפעמים המצב הפוך.
לא אחת נשאלת השאלה אם יש לחייב בעל, שדמי המזונות הקבועים שנפסקו לחובתו גבוהים מדמי המזונות הזמניים שהיה עליו לשלם עד למתן פסק הדין, לשלם את ההפרש.
לצד שאלה זו עולה שאלה הפוכה: האם אישה שזכתה בדמי מזונות זמניים גבוהים, תחויב להשיב לבעל את סכום ההפרש שהוא שילם לה, לאחר שייקבע כי דמי המזונות הקבועים, הראויים, נמוכים מהם.
בשאלה זו עסקה החלטה שיצאה לפני ימים אחדים תחת ידיו של שופט בית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון, נחשון פישר.
עם פתיחתם של הליכי גירושים בין בעל ואישה, ולהם 3 בנות קטינות, לפני כ-3 שנים, קבע פישר כי דמי המזונות הזמניים שישלם הבעל בעבור בנותיו יעמדו על סך כולל של כ-10,000 שקל (כולל רכיבים שונים). תוקפו של צו המזונות הזמניים היה מיום הגשת התביעה, 24 במאי 2012. כשנה וחצי מאוחר יותר יצא פסק דין בתביעת המזונות.
לאחר שבחן את כתבי הטענות והאסמכתאות שצורפו אליהם, שמע עדויות וקרא את סיכומי הצדדים, קבע פישר כי הבעל ישלם עבור מזונות קבועים לבנותיו סך כולל בשיעור כ-3,000 שקל.
לאחר שערעור על כך התקבל, והתיק הוחזר לפישר על-מנת שיבחן אותו מחדש, שב פישר ודן בשיעורם של דמי המזונות הזמניים. היינו, כמה יהיה על הבעל לשלם בגין מזונות זמניים לבנותיו עד שיינתן פסק דין חדש, בו ייקבע שיעורם של דמי המזונות הקבועים.
אלא שהפעם היה פישר מצויד במידע רב יותר בכל הנוגע למשכורתו של הבעל ולצורכיהן של הבנות הקטינות, שהרי כבר התנהל בפניו הליך של הוכחות בנוגע לכך. הפעם, כשנתיים וחצי לאחר פסיקת המזונות הזמניים בפעם הראשונה, פסק פישר כי דמי המזונות הזמניים יעמדו על 5,000 שקל (סכום הכולל רכיבים שונים, ובהם גם מדור).
כך נוצר מצב שלפיו במשך כשנתיים וחצי שילם האב למזונות בנותיו סכום גבוה במידה משמעותית מזה שפישר קבע שעליו לשלם בגין כך. לפיכך ביקשו פרקליטיו של האב, עורכי הדין מוטי אפרתי ורפי שדמי, כי האישה תחויב להשיב לבעל את ההפרש, שעמד לפי חשבונם על כ-170 אלף שקל.
לצד זאת שדמי המזונות הזמניים החדשים שנפסקו נמוכים במידה משמעותית מאלה שנפסקו לפני קיום שלב ההוכחות, הפרקליטים הזכירו את העובדה שבינתיים האישה קיבלה מחצית מן המגרש בהרצליה פיתוח שהיה בבעלות השניים. הם טענו כי כך הובטח כי לא תיפגע רווחתן של הקטינות.
פרקליטתה של האישה, עו"ד מיכל מוזס, טענה מנגד כי אין לערבב בין ההחלטות למזונות זמניים, וכי כל אחת עומדת בתוקפה מן המועד שבו היא ניתנה.
פישר ראה את הדברים עין בעין עם הבעל. הוא הזכיר כי בעת שהוא דן לראשונה בבקשה לפסיקת מזונות זמניים, עוד לפני שהתנהל שלב ההוכחות, הוא התבסס על טענתה של האישה, שלפיה הכנסתו של הבעל עומדת על כ-50 אלף שקל נטו לחודש, ושלפיה ההוצאות שהוא הוציא בחודש בכרטיסי אשראי עמדו על כ-20 אלף שקל, וזאת בנוסף לתשלום המשכנתא שרבצה על הבית.
פישר הוסיף וקבע כי "טענותיה של המשיבה בדבר הכנסות המבקש, כמו גם צורכי הקטינות, לא הוכחו ולו בראשית ראיה, כך שלו היו בפני בית המשפט מלוא הראיות בעת מתן ההחלטה הראשונה, לא היו נפסקים המזונות כפי שנפסק מלכתחילה".
פישר אזכר פסיקה של בית המשפט העליון, שלפיה כאשר קיים פער משמעותי ביותר בין המזונות הזמניים למזונות הקבועים, עולה מעליה הנחה כי המצג שהוצג בבית המשפט מעיקרה לא היה מצג אמת. וכפי שכאשר מתברר כי הבעל הוא זה שהציג מצג שאינו אמת, הוא מחויב לשלם דמי מזונות גבוהים יותר החל ממועד הגשת התביעה - "כך אין סיבה שלא לחייב את הצד התובע בהשבה במקרה ההפוך". עם זאת, הדברים ייעשו מתוך זהירות אנושית וחברתית.
פישר הוסיף ואזכר את ההלכה, שלפיה בהפעילו את שיקול-דעתו אם לחייב את האישה בהשבת ההפרש אם לאו, על בית המשפט לשים לנגד עיניו את השפעת ההשבה על רווחת בן הזוג והילדים. הוא קבע כי משלאחר מתן פסק הדין הועברו אל האישה זכויות המקרקעין בהרצליה פיתוח, הרי "אין כל ספק כי... הוטב מצבה הכלכלי של המשיבה".
משזה היה המצב, פישר קבע כי "במקרה זה ולאור התנהלות הצדדים והתמשכות ההליכים, ראוי להביא בחשבון את הפרשי הסכומים אשר הצטברו לטובתו של הנתבע, וככל שזה שילם ונשא במלואם, הרי שיהיה זה צודק ונכון להשיב הפרש הסכומים לידיו".
פישר ערך חישוב של ההפרש בין הסכום ששילם הבעל בגין המזונות הזמניים, לבין הסכום שהיה עליו לשלם מכוח ההחלטה השנייה בנוגע אליהם, והורה לאישה להשיב לידי הבעל בתוך 90 ימים כ-100 אלף שקל.
הפכנו בהחלטה והפכנו בה, ולא מצאנו הסבר לקשר המיידי שבין קבלת זכויות במחצית מגרש בהרצליה פיתוח לבין הביטחון שההשבה, אותה חויבה האישה לבצע, לא תפגע ברווחתן של הקטינות. ניתן לשער כי האישה לא שמרה את סכום ההפרש בהישג יד, על-מנת שככל שתחויב להשיבו, יהיה בידה לעשות כן.
האם היא אמורה למהר ולמכור את זכויותיה במגרש, על-מנת שבתוך 3 חודשים יהיה בידה לשלם לבעל את 100 אלף השקלים? האם פישר סבר כי האישה תוכל למשכן את זכויותיה במחצית המגרש לשם קבלת הלוואה, שבאמצעותה היא תשיב לבעל את 100 אלף השקלים? האם לא מתקיים כאן הפסוק "אבות (או אימהות) אכלו בוסר ושיני בנים (או בנות) תקהינה"? (תמ"ש 601-11-12).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
