דירוג אשראי / צילום: שאטרסטוק
דירוג האשראי הוא נתון שמספק אינדיקציה למשקיעים לגבי יכולת פירעון החובות של הגוף שדורג. חברת הדירוג הנחשבת S&P קבעה החודש, שדירוג האשראי של ישראל יעלה לציון AA- הגבוה. במילים אחרות, על-פי דירוג זה - איגרות-החוב של מדינת ישראל הן השקעה בטוחה יחסית.
אחת הסיבות העיקריות להעלאת הדירוג היא הורדת היחס חוב-תוצר של ישראל מ-70% ל-60%, שלווה בצמיחה נאה. בממשלה חגגו, מצד אחד, את הבשורה, אך מצד שני, העדיפו להדחיק את "הפצצה" הפיננסית שהיא מסתירה מאחוריה.
אפשר לדמות את כלכלת ישראל למתעמל בחדר-כושר. כלכלה בריאה תפתח את שריריה בדרך הדרגתית על-ידי עבודה קשה; אולם בעשור האחרון כלכלת ישראל מנפחת את שריריה בצורה מלאכותית, בזכות סטרואידים מסוכנים שהיא מזרימה היישר לוורידים. הבעיה היא, שבמקום להתחיל לחשוש מהנזק שהסטרואידים גורמים לחלקים הפנימיים בגוף, כולם (כמעט) מתמלאים בגאווה עצמית על כך שהפכנו ל"מר עולם" בכלכלה.
הסטרואידים במשק שלנו הם הריבית האפסית. ריבית כזו דיכאה, ומדכאת, את הרצון לחסוך, ועודדה לקיחת הלוואות מבנקים. ההלוואות האלה הוזרמו למשק בתור "כסף חדש" שהבנקים יצרו, והן מצאו את דרכן בין השאר להעשרת קופת המדינה ממסים, ולהקטנת יחס החוב-תוצר שלה. והתוצאה היא - מדינה צומחת עם חוב נמוך מול הר חובות חסר שליטה של אזרחיה השוקעים בחובות אישיים. מאז הורדה הריבית לפני כעשור, חובות משקי-הבית זינקו בכ-100% והגיעו ב-2017 ל-529 מיליארד שקל! לעומת זאת, ההכנסה הפנויה עלתה ב-50% בלבד באותה תקופה.
את הריבית הנמוכה אפשר להרגיש גם בנהרות של המכוניות החדשות המזדחלות בפקקים. המכוניות נרכשו בזכות הלוואות עתק של לפחות 14 מיליארד שקל ב-2017. עלייה של 14% לעומת השנה שלפניה. אפשר לחוש את הריבית הנמוכה גם בתסכול של דור אבוד, שלרובו אין לו דירה (ואם יש להם דירה, לרובם אין חיים). ב-2017 לבדה עם ישראל העמיס על עצמו עוד משכנתאות בהיקף של 53.4 מיליארד שקל. והר המשכנתאות כבש שיא חדש, כשעלה ל-323 מיליארד שקל! שרשומים במאזני הבנקים.
בניגוד לירידה המרשימה ביחס החוב-תוצר לעומת המגמה העולמית, היקף ההלוואות הצרכניות בישראל טיפס כבר ל-15% מהתוצר. זהו נתון גבוה בהשוואה בינלאומית אפילו יותר מזה שקיים בכלכלות כושלות, כמו איטליה וטורקיה. בשורה התחתונה, יכולת החזר החובות של המדינה הוא כיום נהדר, רק חבל שהוא מבוסס על בלוף פיננסי, בדמות המינוס הגדול של משקי-הבית.
השאלה המעניינת באמת היא - מה תהיה יכולת פירעון החובות של האזרחים כשהשפעת הסטרואידים תפוג בזמן שהריבית תעלה? ואיך כל זה ישפיע על האוויר המנופח בשרירי הכלכלה שלנו?
הכלכלנים אלן טיילור ומוריץ שולריק מאוניברסיטאות קליפורניה וברלין, פרסמו בתחילת העשור בחינה כלכלית שערכו על 14 מדינות מפותחות לתקופה של כ-140 שנה. הם מצאו, כי "האינדיקטור הטוב ביותר שיש למשבר כלכלי הוא המהירות שבו מצטבר החוב הפרטי". אדאיר טרנר, יו"ר רשות השירותים הפיננסיים של בריטניה לשעבר, מצא כי "המשבר הפיננסי של 2007/08 התרחש, כי לא הצלחנו להגביל את הבנקים ביצירת כסף".
גם בנק ישראל התייחס לנושא זה ב"דוח היציבות" שלו שפורסם בתחילת השנה. "המינוף הגבוה חושף את המערכת הפיננסית לסיכונים ולתנודתיות בטווח הבינוני, במיוחד בכלכלות המפותחות. המשבר הפיננסי האחרון הראה, למשל, כי החבות הגבוהה של משקי-הבית יצרה פגיעּות במערכת הפיננסית ותרמה רבות להתארכות של תקופת השפל" - נכתב בדוח.
ואם אנחנו תוהים איך בחברת S&P לא רואים את כל אלה - אז אפשר היה לשאול אותה שאלה גם בעשור הקודם, בזמן שהיא דירגה אג"חי זבל הקשורים למשכנתאות הסאב-פריים, בדירוג גבוה אף מדירוג השיא של מדינת ישראל. לימים הפכו האג"חים האלה לסיוט, שאיים להפיל את כל המערכת הפיננסית העולמית.
האם הפעם זה יהיה שונה? ימים יגידו.
הכותב הוא עיתונאי עצמאי